יש סיפורים שהכי טוב לפתוח בסוף שלהם, לחזור להתחלה, ורק אחר כך להתמקד באמצע כדי באמת להבין את הלא יאומן שבהם. כזה בדיוק הוא הסיפור של אבי ירון, יזם ותיק ומצליח שחי כיום חיים נוחים עם אהבת חייו ושני ילדיהם. כשהיה צעיר הוא היה סיפור הבטחה, מידאס מקומי, מי שכל דבר שנגע בו הפך זהב. בין שתי התמונות האלו הוא עבר תאונת דרכים מקרית ששינתה את חייו מן הקצה אל הקצה. בבדיקות שנעשו לו בבית החולים בעקבות התאונה נמצא גידול במוחו שלא רק סיכן את חייו, אלא בשל היעדר טכנולוגיה ממש הוביל אותו להתחיל ולהיפרד מהעולם.
אבל אבי הוא לא אחד שמוותר. בשיחה מעוררת השראה והשתאות הוא סיפר לנסלי ברדה ב"אחד למיליון" את סיפורו של מי שאף אחד לא הותיר לו סיכוי להישאר בחיים, אז ניצח לבד כנגד כל הסיכויים. הם חזרו אל התאונה שבדיעבד הצילה אותו, לפרידה מהסביבה הקרובה ולהמצאה המהפכנית שפיתח כדי לעזור לו ולאלפי אנשים בעולם להתגבר על קשיים. עדיין, כשהיה צעיר הוא בכלל לא חשב שייתקל בקושי בחייו. "השתחררתי סגן מ-8200, סטודנט והייטקיסט", הוא תיאר את החיים עד התאונה. "לומד תואר ראשון בהנדסת חשמל, במקביל תואר שני ותואר במנהל עסקים, עובד בשני סטרטאפים. ישנתי 4 שעות פעם ביומיים, וכמובן חברה וחברים. שתיתי את החיים, כל מה שנגעתי בו הצליח".
לא ישנת כמעט בכלל.
"לא הייתי צריך. כלומר היו עשר כוסות קפה ביום עם שלוש סוכר, אבל לא התבלבלתי".
איזה טיפוס היית?
"קצת יהיר, אבל בעיקר עם המון ביטחון עצמי שאני יכול לעשות הכל. התפרעתי, תקופה מדהימה, תחושה שהכול קטן עליי".
את היום שבו זה קרה אתה זוכר?
"ברור. טסתי על אופנוע, וביציאה במחלף השלום היה חול על הכביש בגלל עבודות. השתרך טור מכוניות והייתי במהירות גבוהה. ניסיתי לבלום אבל בגלל שהחול לא אפשר לבלום נכנסתי בחלק האחורי של אחד הרכבים. היה חתיכת בום, מכה בכתף ובראש. קמתי מלא באדרנלין ובצחוק אמרתי לנהג: 'סליחה, אתה יכול לנסוע? האופנוע שלי מתחת לאוטו שלך', והוא הסתכל עליי כאילו אני הזוי. הוא שאל אם אני בסדר ואמרתי לו שהוא יכול לנסוע. סחבתי את האופנוע לצד בשארית כוחותיי והתעלפתי".
"בבית החולים הבנתי שיש לי זעזוע מוח רציני ושטף דם כבד. הם אמרו שאני צריך לעבור ה-MRI, עשיתי את זה והרופאים לא רצו להגיד לי את חוות הדעת. בסוף הגעתי לראש המחלקה בהדסה עין כרם כדי שיגיד לי שהכול בסדר ושאני יכול לחזור לחיים המטורפים שלי, והוא אומר לי: 'יש לך גידול במרכז הראש ואתה בסכנת חיים'. אני בהלם טוטאלי, באתי רק בשביל לקבל אישור לחזור לחיים והוא מוציא אותי מת עם גידול במוח", אבי חזר אל הרגעים שאחרי התאונה והגילוי הדרמטי. "התחלתי לשאול על הגידול והבנתי שזה גידול עמוק במרכז הראש, ושכדי לנתח אותי יגרמו לי להיות נכה ולאבד יכולת קוגניטיבית. אני עם גידול במוח? חשבתי שהכול קטן עליי, זה יותר מדי לעכל".
ובאמת היה הרבה לעכל, כמעט בלתי אפשרי. רגע אחד תאונת דרכים שהסתיימה בנס, ורגע לאחר מכן אבחנה של גידול במוח. אבי הבין שאין לו זמן להרהורים, חייו בסכנה מיידית. בידיעה כי זה הסיכוי האחרון, הוא עלה על מטוס לארה"ב אל פרופ' ריצ'ארד קלי, המנתח הטוב בעולם, שפיתח שיטת ניתוח חדשנית. "במטוס הוא אומר לי: 'אם הניתוח לא מצליח ואצטרך להיות מחובר למכשירים, תבטיחי לי שאת מנתקת אותי'", נזכרה עליזה, אימו של אבי. "אמרתי: 'איזו בקשה אתה מבקש מאמא שלך, אני לא יכולה לעשות דבר כזה, להרוג אותך'. הוא התחנן שזו הבקשה היחידה שלו. איך אפשר להרגיש כשאת אמא, גם מי שאינה אמא הייתה נסערת מעצם הבקשה הזו".
>> הפרק המלא של "אחד למיליון" עם הישראלי ששינה את הרפואה זמין ב+12
איך עבר הניתוח?
"הניתוח עבר בהצלחה. אני זוכר, חושב ומזהה את אמא שלי. שולט בידיים וברגליים, אפילו קם והולך לאחר יומיים. אין כאלה הצלחות".
בזמן אמת מה אתה מרגיש?
"שקיבלתי את החיים שלי בחזרה ואני שמח בצורה היסטרית. אפילו שיניתי את תאריך יום ההולדת: במקום ה-28 בינואר התחלתי לגוג את ה-1 וה-2 במאי. הרגשתי שנולדתי מחדש ושאפשר להמשיך הלאה".
אבל אז התברר שחלק מהגידול הסתתר כל כך עמוק ושוב מסכן את חייך.
"מזעזע ברמות על. לפחות אני יודע שיש את פרופ' קלי שאני יכול לטוס אליו ויש לו את היכולת לנתח אותי. מיד עליתי על מטוס לניו יורק, הראיתי לו את ה-MRI משוכנע שיוציא את הגידול כדי שאוכל להמשיך בחיי. הוא אמר לי שזה עמוק מדי, ושלא יוכל לנתח. הוא היה צריך מצלמה תלת-ממדית זעירה כדי שיוכל להכניס אותה ולראות, אבל זו טכנולוגיה שלא קיימת".
אין טכנולוגיה שיכולה לאפשר לנתח אותך, אין פתרון בשבילך.
"נכון, כל עולמי חרב עליי. יש לי פצצת זמן מתקתקת בראש ואני לא יודע לכמה זמן מכוון הטיימר".
מתחושה שניצחת את הבלתי אפשרי, הכל קורס להבנה ששוב חייך בסכנה.
"הרבה יותר גרוע מזה. אין לי מושיע, אין לי תקווה, זה נגמר. אני מתרסק ונפגש עם חברה שלי שהיא אהובת חיי. אני אומר לה שאני אוהב אותה כל כך שעדיף שנפרד ושאני רוצה להתחיל להיפרד מכולם. היה שם הרבה בכי, היא כמובן סירבה ואמרה שהיא איתי באש ובמים".
גם עליזה, אימו של ירון, חשה בתחושות הקשות מנקודת מבטה של אם מודאגת שגילתה שבנה נמצא בסכנת חיים ולה אין דבר שתוכל לעשות בכדי להצילו: "הלב שלי יצא ממקומו, בכה וריחם. זוועה שאני לא מאחלת לאף אם".
"אני מבין שלא נותר לי הרבה זמן"
בזמן שהרופאים לא מוצאים תקווה בעבור אבי, וגם הראש שלו מבין שאולי הוא הפסיד במאבק, תחושת הבטן לא מוכנה לוותר, והוא מסרב להרים ידיים. הוא התחיל לחפש פתרון למה שנראה היה בלתי אפשרי: מצלמה שתוכל לחדור לעומק המוח ולהציל את חייו. "אני מתחיל ללמוד רפואה בספריה בפקולטה לרפואה בתל אביב. אין לי ברירה, אין לי על מי לסמוך ואני צריך להציל את עצמי אז אני לומד לבד".
מה אתה מתחיל לקרוא?
"לומד מה זה ראייה תלת-ממדית ואנטומיה, קורא מאמרים רפואיים".
ועל מצלמות מיקרוסקופיות?
"אין מצלמות מיקרוסקופיות, יש מצלמות גדולות. ניסיתי להבין למה לא הצליחו להקטין את הגדולות והבנתי שיש שם חסמים פיזיקליים. כל ערב קראתי מאמר, חושב שהבנתי אותו ומגלה שלא הבנתי. אמרתי לעצמי שאין לי שום סיכוי, אבל כל יום התקדמתי עוד קצת. הכל במטרה כדי להציל את החיים שלי. אם אין לך על מי לסמוך, את יכולה לסמוך רק על עצמך, זה המצב שהגעתי אליו".
יכול להיות שמהצד מסתכלים עלייך אנשים שאוהבים אותך וחושבים שאיבדת את זה אם חשבת שתצליח להציל את חייך.
"זה מה שהיה לי קשה. ההורים, החברים, אף אחד לא האמין בי וחשבו שאיבדתי את זה והתחרפנתי. הייתי שם לגמרי לבד, לא היה שם אף אחד שיתמוך בי ויגיד לי שהוא מאמין שאצליח להציל את עצמי".
כולם ראו אותך כבר כמת מהלך?
"כן, לגמרי".
זה כואב אבל קשה להאשים אותם כי יש לך אפס הבנה בנושא.
"אבל אין לי ברירה. כשאין לך ברירה יש לך אינסוף ברירות. טסתי לכנס נוירוכירורגים בגרמניה ונפגשתי עם הפאנל של פרופסורים מומחים בפיזיקה והם הראו לי מה הם פיתחו. ישבתי מול התותחים בתחום והבנתי שאין לי סיכוי, אם הם לא הצליחו אז זה בלתי אפשרי. במקביל, כל הזמן מאוד כאב לי הראש כי הגידול כבר לחץ".
לא נשאר הרבה זמן.
"אני לא יודע כמה אבל אני מבין שלא נותר הרבה זמן. אני במשימה להציל את עצמי, לא יודע מאיפה זה יבוא אבל אני לא אוותר עד שאני לא אמצא".
מסביב כולם אמרו לשכוח מזה, חלום המצלמה לא אפשרי, נצל את הזמן שנותר. אבל אז זה קרה.
"פתאום בבום נופל לי האסימון, הישראלי החוצפן הבין איפה כל המומחים טעו. אני מנחש מה אפשר לעשות אחרת, ניחוש פראי מתוך הבנת האופן בו המוח רוכש תמונת סטריאו. אני מבין מה צריך לעשות כדי שזה ייקרה. הבנתי שאוכל לעשות מהפכה".
אבל אין לך השכלה בזה, איך זה יכול להיות?
"זה הכי טוב, כשאין לך השכלה אפשר להשתולל עם שטויות. אם הייתה לי ההשכלה, הייתי שולל את הרעיון. מה שאמרתי הוא דבר שלא היה עד עכשיו אז ברור שאם הייתה לי השכלה אז לא הייתי כזה 'אידיוט' שחושב על רעיון כזה. זה יתרון שלא הבנתי".
אז יש רעיון. עכשיו צריך למצוא מימון להמצאה שתציל את חייך.
"זה היה רעיון הזוי, אבל הבנתי שיש שוק וביקוש למוצר כזה. ניגשתי עם התוכנית העסקית למשקיעים במטרה לגייס את הסכום שהייתי צריך במטרה להקים את החברה".
כשאתה הולך לגייס כסף מול המשקיעים אתה אומר להם שזה החיים שלך?
"זה לא מעניין אף אחד, הם צריכים להשקיע גרוש ולקבל עשרה גרוש. זה לא מוכר, אפילו פוגע וזה שימש נגדי".
אמרו לך בפנים: "אתה נהדר אבל אתה הולך למות ולא נשקיע"?
"נכון. יש לך פצצת זמן מתקתקת במוח, המנתח הטוב בעולם לא יכול להציל אותך אז למה שאנחנו נשקיע בך? כביכול יש לי את הפתרון אבל אין לי את הכסף כדי להגיע לשם".
"קיבלתי את החיים שלי בחזרה. לא התכוונתי לבזבז את המתנה"
כמי שמצא במצב חסר ברירות, אבי עשה החלטה חסרת ברירות, וקלח החלטה להמר על הכל. "הגעתי להסכמה עם אחד המשקיעים שאעבור ניתוח בהתנדבות ואם אצא ממנו חי, אז הם משקיעים את הסכום שצריך".
כדי לקנות לך עוד זמן?
"כן. אני צריך את ההשקעה כדי להרים את החברה הזו".
אבל אתה מבין שאתה מסכן את החיים שלך?
"אין לי ברירה או אפשרות אחרת. ברור שזה מסוכן".
לא היה עדיף לחיות את מספר החודשים שנשאר לך ולעזוב את ההמצאה?
"אני לא חשבתי ככה לשנייה, הייתי במרוץ מטורף לפתח את המצלמה הזו".
טסת לגרמניה ועברת את הניתוח. לא הסתכלו עלייך מוזר כשבאת עם בקשות?
"בהתחלה הוא באמת לא הסכים, אבל אחר כך הסכים לכל מה שביקשתי. הוא הבין שלמדתי את כל החומר".
הניתוח מתחיל והכל נראה כשורה, אבל אז משהו השתבש.
"אני מסבך קשות, עובר כמה ניתוחים וקודח מחום. שום דבר לא הסתדר: איבדתי זיכרון לשמות, יכולת ניווט".
במשך כמה חודשים עברת טיפולים והרופאים כמעט ומתייאשים, אבל אז שרדת. מה קורה משם?
"המשקיעים שמים את הכסף לפיתוח ואני שוכר צוות ומשרד לחברת VisionSense. אנחנו מפתחים את הטכנולוגיה המהפכנית הזו, מצלמה קוונטית. זה היה עבודה קשה מאוד, כנגד כל הסיכויים".
אחרי עבודה קשה של מספר חודשים נראה שהחלום בדרך להפוך למציאות ולפתע מגיעות חדשות מסעירות מכיוון לא צפוי.
"אני ממשיך לעקוב עם MRI שוטף במשך כל שלושה חודשים. לכל בדיקה כזו לוקח שבוע עד שמגיעות התוצאות. בשבוע הזה לא עוצמים עיניים. עליתי לרופא והוא אמר לי שיצא נקי. הייתי בהלם טוטלי, אבל הבנתי שלא נשאר בי גידול ושאני בריא. קיבלתי את החיים שלי בחזרה אחרי סבלתי ועבדתי קשה. לא הכוונתי לבזבז את המתנה והתחתנתי עם אהבת חיי".
המצלמה הזו נועדה להציל את חייך, אבל אתה כבר לא צריך אותה.
"אלפי אנשים בכל העולם צריכים את הטכנולוגיה. לא שכחתי לרגע כמה שנים אני סבלתי ובאיזה מצוקה איומה אני הייתי כשהייתי לבד. מבחינתי עד שזה לא יצליח אני לא עוצר".
תאר את הרגע שאתה מבין שהטכנולוגיה עובדת.
"היינו בקורנל בניו יורק, בניתוח של בן אדם. הכניסו לו את המצלמה לראש. ריחפתי, אי אפשר לתאר את זה, אפילו עכשיו יש לי צמרמורת. זו מהפכה לעולם. הטכנולוגיה הזו מאפשרת להציל אנשים שעד עכשיו לא הייתה להם שום תקווה".
הטכנולוגיה הזו גם תהפוך אותך לאדם מאוד עשיר.
"אני אומר תודה על זה שאין לי משכנתה, זה הכל. קיבלתי את החיים בחזרה ולכן הכסף לא עניין אותי. כשעומדים למות הכסף לא משנה. אני יודע שכדי לעזור לאנשים בעולם הייתי צריך להקים חברה רווחית מאוד, ומה שהקמנו הייתה כזו".
יש לך הסבר איך זה קרה דווקא לך?
"אני גם מודה שזה נשמע סיפור סינדרלה הזוי. זה מאבק יומיומי, מאבק קטן בכל יום. צריך אירוע מטלטל כדי להוציא אותנו משיווי המשקל כדי לגלות איזה כוחות יש בנו".
חשבת מה היה קורה אם לא היית מחליק עם האופנוע?
"אני בעל אמונה ואני חושב שהכול מדויק. הייתה לי תאונה במהירות כל כך גבוהה, קיבלתי חבטה בראש ובזכות זה גיליתי על הגידול. בזכות כל אלו יצאתי למסע כל כך מטורף ומעניין איך זה קרה. אני מאמין בייעוד ושמה שקרה חיבר אותי לייעוד שלי. אני ממש אומר תודה על התאונה וכל מה שקרה לי".