רגע לפני שהחופש הגדול מתחיל, אופירה וברקוביץ' כינסו פנאל על הנושא הבוער ביותר בקיץ, סכנת טביעת ילדים בבריכות, בים ואפילו בבית. בשנת 2018 כ-73 ילדים טבעו במקורות מים שונים וכ-37 מתוכם מתו כתוצאה מכך. על האולפן הגיעו מיכל דליות, הסופר נני של ישראל, ד"ר איילת רימון, מנהלת מיון ילדים בבית החולים איכילוב וחגית מלול, אימו של איתמר שטבע לפני כ-4 שנים, כשהיה בן שנה והיום הוא מוגדר צמח.
חגית אימו של איתמר מגדלת את בנה בן ה-5 בביתם מאז המקרה. היא ספרה שהוא עדיין נמצא באותו המצב, מחוסר הכרה. "יש לנו בית עם בריכה בנויה וקנינו כיסוי שהוא נוסע עם ברזנט", מספרת האם את פרטי המקרה שארע לפני כ-4 שנים. "הבריכה סגורה הרמטית. זה קרה בנובמבר, ירדו גשמים על הכיסוי ונוצרה שלולית גדולה. באותו היום ב-8 בבוקר, מצאתי את איתמר עם רגל אחת בתוך השלולית והצלתי אותו, אני חייבת להגיד שהצלתי אותו. נתתי אותו למטפלת, סגרתי את הויטרינה התקשרתי לבעלי ואמרתי לו 'עכשיו תוציא את המים הכיסוי הזה לא שווה כלום'. אמרתי למטפלת לא לעזוב את איתמר כי הוא כמעט טבע. כשאני חושבת על זה עכשיו, לא נראה לי שבאותו הרגע היא הבינה מה שאמרתי לה".
אך הסיפור לא נגמר שם. באותו היום איתמר טבע פעם שנייה. "בשעה 14:00 בערך סיימתי את הניקיונות והבישולים", משחזרת חגית, "היא (המטפלת) יורדת במדרגות ואומרת לי 'איפה איתמר?' ואז היא רצה מיד לבריכה ועמדה שם ואני זוכרת את המראה שלה 'חגית, בואי תראי את איתמר'".
איך הוא היה?
חגית: "עם הפנים כלפי מטה, הבנתי שהסרט שלי נגמר, זה כבר קרה".
כמה זמן הוא היה שם?
חגית: "אף אחד לא יודע עד היום כמה זמן, הוא גם כיבה את המצלמות. הוא אהב לפתוח את הארון של המערכת שלנו. אף אחד לא יכל לראות כלום".
אז מה עשית?
חגית: "באותו הרגע שראיתי אותו ישר תפסתי את הטלפון והתקשרתי לאמבולנס ואז אמרתי למטפלת בשאגה שכל רחוב הנשר שמע 'תוציאי אותו'. שאלתי את הרופאה כאן בחוץ מה הייתי צריכה לעשות".
ד"ר מה באמת צריך לעשות במקרה כזה?
ד"ר רימון: "אז הדבר הראשון זה באמת להוציא מהמים, להשכיב על משטח ישר ולהתחיל פעולות של החייאה. נורא חשוב שכל הורה ילמד לעשות החייאה בסיסית".
השאלה גם כמה זמן הוא היה במים.
סופר נני: "ההחייאה אולי תעזור ואולי לא, אבל לעשות צריך".
חגית: "היא הוציאה אותו משם נפוח, כחול, ללא דופק וללא נשימה. חשבתי שהוא כבר מת. לאמבולנס לקח זמן להגיע וכשהוא הגיע איתמר קיבל כמה מכות חשמל. אני חשבתי שאיתמר סיים. כשאמרו לי שחזר לו הדופק אז חשבתי שיקרה נס, ועד היום אני חושבת שיקרה נס. הוא חי בבית איתי, יש לי עוד ארבעה ילדים. מאותו יום הוא צמח, מצב וגטטיבי, לא צוחק, לא מדבר, לא כלום, רק מסתכל עם העיניים".
והוא במיטה כל היום?
חגית: "הוא במיטה או בעגלה, והוא באמצע הסלון שלנו. אחרי המקרה מיכל הייתה אצלנו והדבר הראשון שהיא אמרה לי שהכי בריא זה להוציא אותו".
את לא מסוגלת להוציא אותו.
חגית: "אני קצת כעסתי, אני לא מסוגלת להוציא אותו".
סופר נני: "העניין הוא לשים אותו במסגרת חצי יום, וזה מה שהיא עשתה".
חגית: "זה מה שעשיתי, אבל בלילה שהוא לא יהיה איתנו זה קצת קשה לי ורוב האמהות שהכרתי אחרי המקרה, כי טבעו אחרי איתמר רק ב2018 73 ילדים 37 מתו".
בני אדם יכולים להיות לפעמים שיפוטיים כשמגיעים למקרים כאלה, ובטוחים שלהם זה לא יקרה. אך עדיין מדובר בטעות אנוש ולכן יש לחדד ולנסות להימנע כמה שאפשר ממקרים כאלו. "הדבר הזה שנקרא טעות אנוש, אנחנו כבני אנוש נטעה נטעה ונטעה זה ברור", מסבירה מיכל דליות שעובדת שנים עם הורים וילדים. "כל אחד מאיתנו עושה את המירב כדי שלנו זה לא יקרה. אני זוכרת שאני איבדתי ילד בים. באותה תקופה אני עישנתי. שזה נורא וזה אסון, אני זוכרת שהסתובבתי להדליק סיגריה. זה לוקח 10 שניות? הרמתי את הראש, אין ילד. לחץ ופחד, זאת אומרת זה כן יכול לקרות לכל אחד והמקום הזה שלא לשפוט את האנשים, זה באמת ובתמים הסחת הדעת. היום אנחנו בעידן של הסחת הדעת עוד יותר בגלל הטלפון".
ד"ר איילת רימון בכמה מצבים את נתקלת ובכמה הצלחת להציל?
ד"ר רימון: "למזלנו רוב הילדים שטובעים, משתמשים במילה טביעה גם כשנשארים בחיים לאחר מכן. אז רוב הילדים טובעים ושירותי ההצלה, אם זה המציל, אם זה מד"א, מצילים אותם במקום. אחוזים קטנים מגיעים לבית חולים ועוד אחוז קטן מזה זה מקרה של תמותה. אנחנו הסתכלנו על מקרים שלנו מדובר על סדר גודל של 6-7 ילדים אחרי טביעה שמד"א מפנה לבית חולים".
כמה זמן ילד יכול להיות בטביעה ושלא יקרה לו נזק?
ד"ר רימון: "זה כל כך משתנה. מה שמשנה זה פחות משך הזמן המדויק בשניות, כמה זמן הוא היה מתחת למים, כמו פעולות ההחייאה שהיו לאחר מכן וכמה מהר משכו אותו מהמים".
אז מה אפשר לעשות כדי להימנע ממצבים כאלו? ד"ר רימון מסבירה כי יש להגן על בריכות השחיה הביתיות עם גדר כמו בריכות ציבוריות, כדאי לקחת את הילדים לקורס שחיה כמה שיותר מוקדם, כמובן לשים כמה שיותר עין על הילד, אך הדבר הכי חשוב הוא לעבור קורס החייאה ברגע שנולד הילד הראשון. אך במקרה שילד כבר טבע חשוב לבצע ההנשמה ועיסויים כדי להמשיך להזרים את הדם למוח.
חגית אני מבינה שאת כל חייך הקדשת לנושא הזה, האם יש לזה באמת פתרון?
חגית: "להשגיח, לפתוח את העניים, להאמין שזה יכול לקרות לך אתה לא יותר טוב ממני או מהשני".
קשה לך?
חגית: "קשה לי מאוד, אני מוציאה את זה דרך המוזיקה שלי, הלוואי ויום אחד תזמינו אותי כאן לשיר את השירים שלי על הילד שלי. הלוואי שאני אמשיך להעביר את המודעות בהרצאות ואיפה שאני לומדת. לאיפה שאני הולכת אני מטפטפת, נותנת ומקבל בחזרה. הדבר שאני קודם כל אומרת זה להיות חזקים כי יש עוד חיים, יש בית, יש בעל שרוצה בית נורמלי".
סופר נני: "ויש עוד 4 ילדים ויש בריכה בבית".
והילדים יודעים לשחות?
חגית: "כולם יודעים לשחות, אבל גם כשהם יודעים לשחות, הבריכה שלי לא לבד".
סופר נני: "מסר אחד, בואו לא נהיה שיפוטיים, בואו נעמוד במקומם של אנשים שגם ככה מאשימים את עצמם וסובלים ולא נוריד את העיינים מהילדים כמה שאפשר".
ד"ר רימון: "לעשות קורס החייאה שנולד תינוק ראשון, זה הזמן לעשות קורס החייאה".
סופר נני: "אני עכשיו הולכת לפמפם את זה לילדים שלי, קורס החייאה".