אם אתם חיים על הפלנטה הזו כבר אי אלו שנים, אתם ודאי יודעים שגדולתה של תוכנית ריאליטי טמונה בסיפורים האישיים של המשתתפים. כן, אפילו בתוכנית כמו נינג'ה ישראל. בסופו של יום, כולנו מביאים איתנו סיפור עבר שגרם לנו להיות מי שאנחנו. ובמסלול כמו זה של נינג'ה, אתם צריכים הרבה יותר משרירים וסיבולת לב ריאה. אתם צריכים נחישות, משמעת עצמית ולא פעם את הכוח להוכיח לעצמכם, להורים שלכם או לכל העולם שאתם מסוגלים. הנה כמה מהסיפורים מעוררי השראה שהגיעו למכשולים ונכנסו לנו ללב.
"הריצה היא זו שמאפשרת לי להתמודד"
מאיר קנר, בן 53 מקרית טבעון, אב לשלושה וסבא טרי. לתוכנית הוא הגיע בכושר שיא, בגזרה נפלאה אבל עם סיפור טראגי קשה מכל וכזה שיכול ללמד את כולנו שיעור על התמודדות והתגברות. קנר איבד את בנו ברק בתאונת דרכים ב-1998. ברק קיבל מכה קשה מאוד בראש ולאחר שעות ארוכות בבית החולים, הודיעו הרופאים למשפחה שמדובר במוות מוחי. "היה ירח מלא בשמיים וקיבלנו את ההחלטה, אמרנו לרופאים – תנתקו אותו ונתרום את איבריו", מספר קנר. חלפו 20 שנה מאז וקנר הבין שאת אלוהים הוא לא יכול לנצח ובמקום לשקוע בבית ובדיכאון, מצא קנר את הכוחות מחדש באמצעות הריצה. "בריצה אני בוכה, באופניים אני בוכה, ואפילו בשחייה". קנר יצא לתחרות איש ברזל וכעבור שנה ניצח את אליפות ישראל בתחרות ולנינג'ה ישראל הוא הגיע עם הסיפור המרגש וסוחט הדמעות הזה.
"באתי להוכיח שיש חיים אחרי"
ירדן גבע התגברה על משבר לא פשוט במסלול "נינג'ה ישראל" אבל האתגר האמיתי היה חשיפת סיפורה האישי במהלך התוכנית. "מי שראה את הפרק שמע את הסיפור שלי", כתבה ירדן, רק בת 17, בעמוד האינסטגרם, "אני מודה, לא קל לפרסם דברים כאלו בפורום כל כך גדול. סיפרתי דברים מאוד אישיים שאפילו חלר מהאנשים הכי קרובים אליי לא ידעו. מספר פעמים רציתי להתקשר להפקה ולהגיד להם שאני לא מוכנה, שאני לא רוצה שישדרו את הסיפור שלי". בסופו של דבר ירדן לא עשתה צעד כדי למנוע את שידורו של הסיפור שלה, ובפוסט שכתבה הסבירה את הסיבה. בגיל 13 התמודדה גבע עם אנורקסיה והגיעה למשקל של 36 קילו. לאחר שאושפזה וטופלה, הבינה גבע שלהיות חזקה זה הרבה יותר מגניב מלהיות רזה. לתוכנית היא באה להוכיח כדי להוכיח שיש חיים אחרי הפרעות אכילה. "החלטתי שהמסר שלי מספיק חשוב, גם אם זה יגרום לי לקצת אי נוחות. אולי זה יכול לעזור לבנות במצב שאני הייתי לפני 5 שנים. "אז זאת אני, ירדן. סבלתי מהפרעות אכילה, נלחמתי, ובאתי להוכיח שיש חיים אחרי, שעם קצת מאמץ בסוף הכל עובר. וגם אם השפעתי אפילו רק על בחור/ה אחד אני את שלי עשיתי". מדהימה!
"אם הוא היה כאן, אז הוא היה בתוכנית בטוח"
אבנר, 36 ותום, 27 הם אחים שהגיעו לתחרות ביחד. שניהם שוחים, מתאמנים ואפילו מנהלים סטודיו לקרוספיט. "לא מתחילים ארוחות שישי בלי שכולם יושבים בשולחן", הם אומרים אבל מגלים כי אחד תמיד חסר להם. אחיהם עדיף לוחם בצה"ל, נפל במלחמת לבנון השניה. "מאוד קשה להבין שאין אח. זה כמו חוויה חוץ גופית", הם מספרים. השניים קעקעו את שמו של עדי ז"ל על הזרוע והם סיפרו כי הוא מלווה אותם בכל שלב. "הרבה דברים שאני עושה, אני עושה גם בשבילו. אם הוא היה כאן, אז הוא היה בתוכנית בטוח", הם אמרו ודומה שלא נותר אחד בקהל עם עיניים יבשות.
"נינג'ה זה כלי טיפולי לכל דבר"
דנה תייר בת ה-23 ושי לוי בן ה-29 הם זוג מתוק ואוהב שעושה כושר ביחד. אבל הסיפור שלהם הוא הרבה יותר מתמונה זוגית פוטוגנית. השנים הכירו ב"כפר איזון", מקום שמטפל בבריאות הנפש או אם תרצו "מקום לפלופים", כמו ששי תיאר זאת. השניים הגיעו לשם בעקבות אבחון של פוסט טראומה לא פשוט. "הנינג'ה" זה מה שמחזיק אותם היום, לדבריהם. "זו הסיבה הכי טובה לקום בבוקר". השניים בנו מתקן נינג'ה ביתי ובזה הם מתמידים. "זה כלי טיפולי לכל דבר בעיניי, כשאתה מצליח – זה נותן לך תחושה שאתה מסוגל... החלום שלנו זה לחיות מזה". ואין דבר מדהים יותר מלראות שניים מדהימים כאלה מוצאים כוחות ביחד, באהבה, דרך מכשול "הגשר השבור".
"אתה לא יודע אם תחיה או תמות"
נינג'ה אמיתי? דודו דרעי הוא ללא ספק גיבור אמיתי. דרעי היה צוער בקורס קצינים במהלך אסון הכרמל 2010 והיה בין היחידים שהצליח לברוח מהאוטובוס שעלה באש. "במסגרת הקורס, הוקפצנו לפנות את בית סוהר דמון. האש התחילה להשתלט על כל האיזור, האש סגרה אותנו במעין מעגל ומשם ידענו שאנחנו לא יכולים לצאת... אני בין הראשונים שירדתי מהאוטובוס. אתה לא יודע אם תחיה או תמות...", הוא משחזר. דרעי יצא אמנם חי מהאירוע ללא פציעות גוף אבל עם המון שאלות קשות ובמצב נפשי מעורער. דרעי אומר כי המטרה הראשונה בהשתתפות ב"נינג'ה, היא לשמח את בנו שאוהב את התוכנית והמטרה השנייה היא להוכיח לאנשים שחוו משבר גדול בחייהם שאפשר אחרת. הוא רק רוצה שיביטו בסיפור שלו ויבינו שאפשר לצאת ולהתגבר. מדהים ומרגש.
"אלוהים מנסה לחסל אותי. אני מתעורר"
הדבר הראשון שרואים במתן ברמן הוא שאין לו רגל. בן ה-37 מתעסק בספורט ובשלל ענפים. טיפוס, גלישת הרים, צלילה, אופניים ומה שרק תרצו. אבל חייו של ברמן נראו אחרת לגמרי לפני 16 שנים. ב-2002, בתקופת האינתיפאדה השנייה, הג'יפ בו ישב נפגע ממטען. שלושה מחבריו נהרגו וברמן נפצע ברגלו. כעבור שנה פיתח תסמונת של כאבים כרוניים. במשך שבע שנים ישב על כסא גלגלים ובשלב מסויים, ביקש מיוזמתו להוריד את הרגל. "הסבל שאתה עובר וחוסר השפיות מרוב כאבים גורמים לך להגיע למצב שתעשה הכל כדי להיפטר מהכאב. פשוט חתכתי את הכאב ושיפרתי ברמות אחרות את איכות החיים. חזרתי להיות מחוייך אחרי שבע שנים". אבל זה לא נגמר שם. שנה וחצי לאחר הכריתה, חטף אירוע מוחי קשה וגם זה לא עצר את ברמן לרגע. והוא לחלוטין ההוכחה שהנפש חזקה מהכל. "אני עושה את מה שאני אוהב, לא צריך יותר מזה!". ללמוד ולהשתאות.
"היום המשפחה הזאת ממש כמו המשפחה הביולוגית שלי"
היה כמעט קל לגנוב את ההצגה לאלי סופר, שהגיע עם יאיר ניצני ורעייתו דרורית לנינג'ה ישראל. אבל סופר בן ה-25 הוא הסיפור המרכזי והמרתק שלנו. סופר גדל בירושלים למשפחה חרדית, בן למשפחה עם 12 ילדים. בגיל 12 הוא יצא מהבית, ישן על ספסלים, חיפש אוכל בפחים כשההורים התכחשו לקיומו. סופר הבין שהוא לבד בעולם וחייב להתחיל לעבוד. בגיל 14 התחיל לעבוד כמפנה כלים בבר. שם התוודע למושג "צבא". לימים התגייס ליחידה קרבית ולקראת סוף השירות, במהלך מלחמת צוק איתן, נפצע. אחרי תקופה ארוכה של שיקום על כסא גלגלים, הבין שהוא צריך להתחיל את החיים. בעקבות פוסט שפרסמו על חייל בודד שמחפש משפחה מאמצת, הגיע סופר למשפחת ניצני. "היום המשפחה הזאת ממש כמו המשפחה הביולוגית שלי". סופר הוא הוכחה שאפשר לקום מהביבים, מהמקום הכי קשה, הכי בודד. הוא הוכחה על אנשים טובים בדרך ועל משמעת עצמית של ווינר.
>>עקבו אחרי עמוד הפייסבוק הרשמי של "נינג'ה ישראל" 2018
"נינג'ה ישראל 2018": חצי הגמר. שבת בקשת, ערוץ 12