הכירו את "הנינג'ה הסודי": ליאור וקנין, מהנדס מכונות ראשי בנמל אשדוד, לא סיפר לאיש שהוא מתאמן לקראת "נינג'ה ישראל". לדבריו, "האנשים שאני עובד איתם לא יודעים שאני מתאמן לנינג'ה. אני לוקח סיכון באיזושהי מידה בזה שאני פה. התפקיד שלי מגיע עם אחריות מאוד גדולה, אני הגורם המקצועי שנותן את המענה בתחום המנופים".
וקנין הסביר, "אני חושש שהנינג'ה יכולה להצטייר כמשהו לא רציני, אבל לאט לאט מבין שלא - וזאת הסיבה שאני פה. אני זוכר שהסתכלתי על המתמודדים בנינג'ה ואמרתי: יא-אללה, איזה קטע, הייתי כזה פעם. ממש ראיתי את ליאור שאחרי הצבא: זה שרץ, משתולל, מפוצץ באנרגיה וחזק. התחלתי להתאמן בלי להגיד לאף אחד. אנחנו עולים ומטפסים על מנופים על בסיס קבוע ובשביל לחזק את האצבעות, אני תופס את המעקות בקצות האצבעות ומרגיש נינג'ה".
מול וקנין התחרה בדו-קרב אלדד אוחיון, מאמן נינג'ה במכון של הראל דודסון ומוזיקאי מקצועי שלמד בבית הספר רימון ואף עשה אודישן ל"הכוכב הבא". "כשהבן שלי הבין שאני מאמן נינג'ה, הוא אמר: 'יא, אבא, איזה חזק אתה'. הוא שאל, 'אבא, אתה יכול להיות גם מאמן נינג'ה בטלוויזיה?'". עם זאת, אוחיון הודה: "החלום הגדול שלי בכלל זה להיות זמר. תמיד ידעתי שזה מה שאעשה. היו שנתיים שבהן הוצאתי שירים והופעתי בברים וימי עצמאות".
הדו-קרב בין אוחיון לווקנין היה צמוד מהרגע הראשון, עד כדי תיקו מוחלט ברגעים מסוימים. בסוף, היה זה וקנין שהוריד את הידית ראשון ובכך הדיח את אוחיון. הוא התקדם עד למכשול גשר הפטישים, והיה עליו לחצות בזריזות מרחק של שבעה מטרים על גבי חמישה פטישי ענק. בשלב הזה, וקנין היה מותש מהדו-קרב הסוער, ואולי זו הסיבה שמעד בגשר ונפל לבריכה. "איזו באסה, אני במים. הייתי בטוח שאציל את זה בשנייה האחרונה", אמר וקנין, "מקווה שהחבר'ה יעודדו ויפרגנו". הכי ראוי לפרגון, אם תשאלו אותנו.