שניאור שמח הוזנק למסלול המוקדמות כנער בן 16 אנונימי לחלוטין. ארבע דקות לאחר מכן, כשלחץ על הבאזר הראשון בחייו, כבר היה כוכב. זה קורה פעם בשמלא כשמתחרה חדש טורף את הקלפים במסלול הבכורה וגורם לוותיקים שבנינג'ות להזיע.
מה שצופי "נינג'ה ישראל" לא ראו על המסך באותו ערב, זה את שנות האימונים האינטנסיביות שקדמו לתחרות. בזמן שהמחויבות היחידה שיש לילדים בגילו זה בית ספר ושאר הזמן מוקדש בדרך כלל לשטויות, שניאור התמסר לחלוטין למטרה שהציב לעצמו ביום שצפה לראשונה בתוכנית: לנצח את העונה ולכבוש את הר מידוריאמה.
אם יעשה זאת בגמר שישודר בימים ראשון ושני הקרובים (ערוץ 12), לא יהיה מדובר אך ורק בהישג אישי גדול אלא גם בגאווה לאומית. אף מדינה בעולם לא ניצחה את המידוריאמה פעמיים ברצף וישראל רוצה להיות הראשונה. "לא אסתפק בשום דבר שהוא פחות מניצחון", מבהיר שניאור, "כל מה שיש לי בראש זה לנצח".
"בגמר אין מסלול אחד אלא שלושה ואחריהם המידוריאמה. אתמקד בכל פעם בשלב הנוכחי, ורק כשאעבור אותו אתמקד בשלבים הבאים. בערב הזה ניצחון זה לא להגיע הכי רחוק אבל ליפול למים, אלא להגיע למידוריאמה ולסגור אותה".
"אני לגמרי מאמין שאפשר לשבור את השיא העולמי, זה ממש לא חסר סיכוי, בדיוק להפך. רמת המתחרים בעונה הזו עלתה כל כך, שאני מאמין שאפילו כמה אנשים יגיעו למידוריאמה, לא רק אחד. זה מטורף בעיניי לשבור שיא עולם לטובת המדינה, אני לגמרי אשמח לעשות את זה ולייצג את המדינה בכבוד".
אתה עולה לקו הזינוק כאחד הפייבוריטים לניצחון. זה מלחיץ אותך?
"הפוך. מהרגע שהגעתי לנינג'ה יש ציפיות ממני. עד עכשיו סיפקתי את הקבלות. זה שמצפים ממני, מרים לי את הביטחון. זה דורש ממני יותר, וזה טוב לי. אם היית שואל אותי לפני שנתיים-שלוש, כשהתחלתי להתאמן, האם אני חושב שאגיע לאן שהגעתי - הייתי צוחק לך בפנים. היום אני בשיא שלי מבחינת הכושר הגופני ובטוח בעצמי במאה אחוז".
איך בונים כזה ביטחון עצמי בגיל כל כך צעיר?
"אני שונה מהרבה מאוד ילדים אחרים בגיל שלי ויש לזה יתרונות וחסרונות. אני מגיע למסלול הנינג'ה בוגר בראש ומצליח להתמודד עם הלחצים, אבל יש גם הפסדים בחיים האמיתיים. אני כל הזמן תחרותי בראש ומוותר על הרבה מאוד דברים ביום-יום שלי, כמו על יציאות. אני טיפה שונה, אבל הכל טוב".
שניאור נרשם לעונה הזאת ביחד עם שמונה חברים טובים, בני גילו, המכונים הכנופיה. "בהתחלה הייתי עושה מתח, שכיבות סמיכה וכפיפות בטן בלי שום מטרה ספציפית, רציתי להיות חזק. כשראיתי ביוטיוב מסלול מ'נינג'ה ישראל', לא זוכר של מי, ושמעתי את הקריינים מתלהבים ממנו, חשבתי: אני יכול לעשות את זה, זה קל. הלכתי לפארק ציבורי באור יהודה, ניסיתי כמה קפיצות - והצלחתי. התלהבתי, זה היה ממש כיף והזרים הרבה מאוד אדרנלין. התחברתי מאוד לספורט הזה - לקפוץ, להשתולל, להיות כמו ילד קטן על המתקנים האלה".
"חשבתי לעצמי: טוב, בטוח הנינג'ות האלה מתאמנים במקום ספציפי. הם לא הולכים לחדר כושר. כתבתי מכון נינג'ה בגוגל, הלכתי ופתאום ראיתי את כל המכשולים מהתוכנית. התלהבתי רצח וניסיתי אותם. את חלקם הצלחתי, חלקם לא. הייתי צריך לעבוד מאוד קשה כדי להצליח. התחלתי להתאמן ממש כל יום, אבל בלי מאמן לא באמת ידעתי מה לעשות עם עצמי. הייתי קופץ על המכשולים ומשתולל, לא משקיע בדבר ספציפי".
מתי הכרת את אדם מלכי ואת חברי הכנופיה?
"ראיתי אותם במכון והם סיפרו לי ששלוש פעמים בשבוע הם הולכים למאמן. הם היו חזקים פי כמה רמות מעליי, בפער, ורציתי להיות חזק כמוהם. הלכתי למכון של אדם וקיבלו אותי מאוד יפה. אדם האמין בי, לקח אותי קדימה בספורט הזה וחיזק אותי. התחלתי להשקיע עוד והעליתי את רמת האימונים עד שהגעתי לתשעה אימונים בשבוע, רובם ארבע שעות לאימון".
חברי הכנופיה הצעירים הדיחו בזה אחר זה את הוותיקים שבנינג'ות וסימנו באופן רשמי את חילופי הדורות ב"נינג'ה ישראל". "הרבה לא מבינים את זה, אבל אנחנו ממש משפחה", מתאר שניאור, "זה לא כמו חברים רגילים מבית הספר שקובעים לצאת בערב. אנחנו 24 שעות ביחד, אחד בתוך התחת של השני".
בסוף יש מנצח אחד. זה יוצר מתיחות ביניכם?
"בספורט הזה כולם מפרגנים לכולם. זה לא מובן מאליו. לפעמים בן אדם נופל ושנייה אחרי זה מעודד את זה שניצח אותו. יש אנשים טובים בספורט הזה".
מה אתה עושה בימים שאין לך מוטיבציה או מצב רוח להתאמן?
"אנשים מתפלאים איך לספורטאים שמתאמנים יש כל כך הרבה מוטיבציה, איך הם כאלה חזקים בראש. האמת שרוב הזמן אין מוטיבציה. זו לא המוטיבציה שמניעה אותי. מה שמניע אותי זה שיש לי מטרה בראש. גם אם באימון אני במצב רוח פח ולא רוצה לזוז, אני ממשיך בגלל המטרה. העבודה הקשה משתלמת בסוף".
איך מצליחים להימנע מפציעות כשמתאמנים תשע פעמים בשבוע?
"פציעות קורות כשהגוף ממש בעומס אימונים ואין לו זמן לנוח כמעט בכלל. רוב הספורטאים הולכים לטיפולים כמו כוסות רוח, אבל אני אוהב ללמוד הכל על עצמי ועל הגוף שלי. הבנתי לאט לאט מתי ואיפה להוריד עומסים לתקופה קצרה, ואז לחזק את המקום. בשונה מאחרים, אני לא לוקח תוספים שימנעו דלקות. אני מפחד לקחת דברים כאלה, ברמה שאף פעם לא ניסיתי אבקת חלבון. כל החלבון שלי זה ממקורות טבעיים".
שניאור, שגדל במשפחה חרדית ולמד בישיבה, עשה שינוי גדול בחייו כשעזב את הדת והפך לספורטאי מקצועי. בתוכנית סיפר כי, "הייתי בישיבה ולא התאים לי כל הדבר הזה, אז החלטתי שאני יוצא משם. זה היה קשה, פחדתי לעשות את זה, פחדתי מאיך שהמשפחה תגיב - עד שהגעתי למסקנה שעדיף לי לעשות את זה מאשר להיות איפה שהייתי".
חששת מהצעד הזה?
"היו המון חששות. בהתחלה חששתי רק לחשוב על הנושא הזה, אחרי זה האם לדבר עליו בכלל - לא שהיה עם מי - ואז לעשות את זה. אני שמח שעשיתי את הצעד הזה, ציפיתי לתגובה שונה לגמרי".
החברים מהישיבה והמשפחה ראו אותך על המסך? הם דיברו איתך על זה?
"לגבי חברים מפעם, ניתקתי קשר עם כולם, או כמעט כולם. אני לא רוצה להיזכר בדברים שקרו לי פעם, אני בן אדם שאוהב להסתכל רק קדימה. המשפחה מאוד תומכת בי. הראיתי להם הכל, הם מבינים את סדר הגודל של מה שעשיתי ועברתי. הם מאוד מתרגשים בשבילי, זה מטורף בעיניהם. הם מאחלים לי רק בהצלחה".
פונים אליך נערים שנמצאים במצב שאתה היית בו ומבקשים עצה?
"אני לא אוהב להגיד לאנשים שמרגישים לא בנוח לצאת משם, אני לא קורא לאף בן אדם לעשות את זה. שכל אחד יעשה מה שטוב לו. אני כן מאמין ב-200% שאם יש בן אדם שבטוח שהוא לא רוצה להיות שם, כי כנראה שזה מקום קיצוני, ופשוט מפחד לעשות את זה - אני תומך בו לגמרי שיאזור את האומץ ויעשה את זה. לי זה השתלם".
עד לפני חודשיים, כאמור, איש לא ידע מי זה שניאור שמח, בעוד שהיום עוצרים אותו ברחוב ומיליונים צופים בסרטונים שמעלה לטיקטוק. "זה מחמיא לי ברמות. רבים תומכים בי ומאמינים שאני הולך לנצח, אני מעריך את כולם. תודה על זה".
יש מחיר לפרסום כזה גדול בגיל 16?
"יש מלא יתרונות וחסרונות. זה פותח יותר דלתות לעשות דברים, זה נחמד מאוד, אבל אם ילד בגיל שלי יכול להיות כל מה שבא לו ולא לחשוב לפני שהוא עושה דברים מסוימים, אני צריך להיות מאוד מחושב עם עצמי ולא לעשות שטויות. להיות בוגר".
בגיל כזה, עם הישגים כאלה מרשימים, מה אתה מתכנן לעתיד?
"אני ילד ומתמקד בכאן ועכשיו. יחסית לאנשים בגיל שלי חשבתי מספיק קדימה, אני נמצא במקום שחלמתי עליו ומנסה ליהנות מהרגע. ברור שאני מדמיין בראש מה אעשה כשאהיה גדול, אבל כרגע אני לא ממהר לחשוב קדימה".