מסלול הנינג'ה נחשב לאחד האתגרים הקשים ביותר בעולם. מאות מתחרים מתאמנים שנה שלמה, יום יום, לקראת ההזדמנות האחת שלהם לעלות על המסלול, ללחוץ על הבאזר ולהתקדם שלב שלב עד להר המידוריאמה, שרק 13 נינג'ות בעולם הצליחו לכבוש אותו.
רועי גולדשמידט, מייסד שיטת מובמנט ישראל בארץ ובעולם, הוא המנהל המקצועי של "נינג'ה ישראל". הוא מפקח על בניית המכשולים במסלול ומדריך את המתמודדים לפני שהם עולים עליו. איש לא מכיר טוב ממנו את מה שיש למסלול להציע - וגם ממה שהמתמודדים הכי צריכים להיזהר ממנו.
"הרמה העונה מאוד גבוהה. אם בעונה הראשונה התחלנו ברמה מסויימת, בעונה הזאת כבר התנתקנו מהקרקע", מעיד גולדשמידט, "מתמודדים שלחצו על הבאזר בעונה הראשונה ויצאו מהסצינה, אם הם יחזרו בעונה הזאת הם לא יידעו איך להתמודד עם המסלול. מי שרוצה להתחרות בנינג'ה צריך או שתהיה לו נקודת פתיחה ורמה התחלתית מסויימת, או לעבוד מאוד מאוד קשה".
"זה לא יכול להיות סייד-ג'וב, זה חייב להיות הדבר העיקרי שאתה עושה ולהשקיע את חייך על הדבר הזה", הוא ממשיך, "אם באמת רוצים להגיע להצלחה בנינג'ה צריכים להשקיע בזה הכל, זה לא משהו צדדי על הדרך. רמת המתמודדים עלתה והפכה גבוהה מאוד והמכשולים בהתאם, רמה זהה לאלה שבארצות הברית ובאוסטרליה".
למטפסים ולפארקוריסטים יש באמת יתרון טבעי במסלול על פני, לדוגמה, כדורגלנים ובודי-בילדרים?
"מתמודדים שמגיעים מטיפוס או פארקור, פוגשים על המסלול אלמנטים שהם מכירים. הם בנויים בצורה אחרת עם תפאורה אחרת, אבל כשהם מגיעים למכשולים האלה זה לא זר להם, הם עושים את האלמנטים האלה מחוץ למסלול. במובן הזה, יש יתרון לענפים מסויימים, אבל אפשר למצוא לכל ענף את היתרון שלו. מתעמלים יכולים לטוס את הקיר, פארקוריסטים את הגשרים ומטפסים את מכשולי היתדות".
למה לשחקני כדורגל למשל יש פחות הצלחה על המסלול?
"כדורגלנים הם אנשי מהירות, סיבולת וזריזות רגליים. את המסלול אפשר לצלוח גם בלי היכולות האלה. במסלול יצליח זה שיש לו ערך מוסף, זאת אומרת שהוא טוב בתחום שהוא מגיע ממנו אבל גם טוב בדברים אחרים. רק לשחק כדורגל למשל לא תורם מאוד במסלול. זה עוזר בדברים נקודתיים כמו למשל בגשרים, אבל רוב המסלול הוא לא גשר".
היופי בתחרות הנינג'ה הוא שגם אם אתם לא מטפסים, פארקוריסטים או מתעמלים, אתם עדיין יכולים לשרוף את המסלול ולהגיע לשלבים מתקדמים מאוד. הכל תלוי בדבר אחד - המסירות שלכם למשימה. "יש לא מעט מקומות בארץ שאפשר להתכונן לנינג'ה. צמחה קהילה בישראל, פתוחה ומחבקת מאוד וכשאתה מגיע להתאמן אתה מקבל המון עזרה מהסביבה".
"מספיק שאתה הולך למכון נינג'ה ונתקל שם ביובל שמלא, גיל מרנץ ואלכס חזנוב ומתאמן איתם ביחד, אתה מרגיש שאתה טוב כמוהם", מסביר גולדשמידט, "אתה רואה שעברת מכשול מסויים שהגדולים והחזקים עברו אותו, זה נותן לך המון ביטחון. אתה אומר לעצמך, אני מתאמן עם הטובים, אני עושה מה שהם עושים ואין סיבה שלא אצליח כמוהם על המסלול, אני שווה כמוהם".
ועל הפערים המנטליים בין ספורטאים תחרותיים לאלה שלא, אפשר להתגבר? זה משהו שאפשר ללמוד?
"אצל ספורטאים תחרותיים כמו מטפסים ומתעמלים ניכרת ההכנה המנטלית. הם באים למסלול מאוד ממוקדים ומפוקסים, אלה אנשים שרגילים להתחרות מגיל קטן וזה לא זר להם. יש מתמודדים מוכשרים וחזקים מאוד שלא באים מהספורט ההישגי והרבה פעמים נופלים על הקטע המנטלי, מפני שהם לא יודעים איך להתמודד עם הלחץ הזה ולתעל את זה לטובתם. צריך את היכולת לתעל את הלחץ ללחץ חיובי ולתת לזה להתפוצץ ברגע הנכון".
מה הטיפ הכי חשוב שלך למתמודד שעומד על משטח ההזנקה ויוצא עוד רגע למסלול?
"לעמוד מול מכשול, לחשוב איך לעבור אותו ולצבור קצת ביטחון. הכניסה למסלול חייבת להיות בטוחה והדרגתית, אתה צריך לדעת שאתה בשליטה. לא להמציא דברים באותו הרגע, לא להיות אימפולסיביים. חשוב להתייחס לכל מכשול בנפרד, לא לעבור את המכשול השני ולחשוב כבר על הרביעי. יש אנשים שעולים על המסלול וכל כך מוטרדים ממכשול מסויים, שהם מתנתקים מכל שאר הדברים שקורים. צריך להתייחס לכל מכשול בפני עצמו ולתת לו את מלוא הכבוד".
יש במסלול הנינג'ה גם את אלמנט הזמן. אם תיפול באמצע המסלול אבל בזמן קצר, אולי זה יספיק כדי להעפיל לשלב הבא.
"הכל תלוי מה המסלול באותו מקצה. למהירות יש יתרונות וחסרונות. אם תעשה את המסלול רגוע, כפי שאתה יודע לעשות, סביר להניח שתגיע יותר רחוק יותר מאיפה שהיית מגיע אם היית הולך על מהירות. צריך לעשות את המסלול טוב ולפתור אותו בהדרגתיות. לא כדאי לעשות דברים שלא התאמנת עליהם. יש אנשים שמהירות זה הקטע שלהם כמו בני יפרמוב, אבל ככה הוא עובד, זה לא שהוא סתם משתולל".