בשבוע שעבר פרסם דימיטרי צוקינובסקי פוסט ששותף מאות פעמים בפייסבוק בו שטח את טענותיו כלפי מערכת הבריאות, שלדבריו, גרמה למותה של אמו. "אמא נפטרה ב-5.9.2013 חג ראשון של ראש השנה בדיוק. היא הייתה בסך הכל בת 66, אישה יחסית בריאה ובתקופתנו אפילו לא נחשבת זקנה. כן, הייתה לה מחלה נדירה, ערמומית וחסרת רחמים, שמתגנבת בשקט כמו נחש, ואם לא תופסים אותה בזמן - הורגת במהירות וביעילות אכזרית. מחלה שאפילו לא כל רופא שמע עליה. אם תכנסי לוויקיפדיה עם השם, לא תמצאי שאפשר למות מזה. כמו לכל מחלה אוטואימונית, אין לה מרפא, אך יש טיפולים שונים שאיתם אפשר לחיות עד 120, ואפילו לנהל אורך חיים נורמלי לגמרי", כתב בפוסט והוסיף, "רשלנות של רופאים בקופת חולים גרמה לכך שפשוט פספסנו את נקודת האל-חזור – והנחש הגיע קרוב מדי... זה מקומם, זה נורא, זה כואב מאוד ואני לא הולך לוותר על בדיקה רצינית של המקרה, אבל לא לשם כך החלטתי לכתוב לך, יעל (גרמן), כשרת הבריאות שלי במדינה שלי".
הבוקר, בתכנית "הבוקר של קשת", הסביר מה הוביל אותו לפרסם את אותו הפוסט שזכה לתגובות חמות רבות. "המיון הוא מקום שמחליש את החולה במקום לעזור לו. אמי חלתה במחלה נוירולוגית נדירה ואני הייתי איתה שש פעמים במחלקות המיון בשלושה בתי חולים בארץ: סורוקה, תל השומר ווולפסון".
צוקינובסקי, שבילה לא מעט שעות במחלקות המיון זיהה לא מעט לקויות באופן קבלת החולים. "בן אדם שהוא לא מספיק חזק, המיון לא יעזור לו אלא יחליש אותו. רב האנשים שנכנסים למיון עוברים סיוט ומקבלים זאת בשקט כי כל מה שיש להם בראש, 'אני אעבור את זה ואצא מפה'.
"הרופאים צריכים להגיע לחולה ולערוך צילום רנטגן ולקחת דגימת דם, דבר שאמור לקחת בין שעה לשעתיים אך בפועל החולים מחכים שעות על גבי שעות", הוא מדגיש. "אני ואמא שלי חיכינו בין 8-10 שעות במיון. ולפי התגובות שקיבלתי בפייסבוק, אנשים חיכו גם 18 שעות במיון עד לקבלת טיפול ראשוני, ואני לא מדבר על מקרים שבני אדם מתו בזמן שחיכו במיון".
"אני מאחל לך שתהיי בריאה ושאף פעם לא תגידי לחדר מיון"
"פעמיים במשך תקופה של חודש הרופאים העבירו את אימא מבית חולים וולפסון לבית החולים תל השומר וחזרה", המשיך בפוסט, "אני מאוד רוצה לחשוב שבאמת הייתה סיבה מוצדקת לכך, במיוחד מאחר שבוולפסון פשוט אין ציוד משוכלל שיש בתל השומר, ושאמא הייתה צריכה. אבל, התברר שאין שום נוהל מיוחד שמאפשר לחולה במצב קשה לעבור מבי"ח אחד לאחר בלי לעבור חדר מיון, או לפחות מיון מהיר מהרגיל... וזה אומר עוד בדיקות דם שאולי עשית רק אתמול, ועוד תורים ארוכים לבדיקות, ואחות ממיינת לא נמצאת ולאף אחד אין מושג איפה היא, ועוד שעות על גבי שעות של המתנה לרופא ש'מסתובב במחלקות'... והכוחות של הגוף בינתיים אוזלים, וזה כבר לא סתם אמירה ששומעים בתור מטבע לשון, זה כבר אמיתי ומפחיד. אבל למי אכפת?
"לא, אמא לא נפטרה בחדר מיון – למרות שבאותו יום אחרון השחור היא הייתה קרובה מאוד לזה. במיון היא סבלה סבל נוראי כי המחלה הגיעה, כנראה, לשרירי הנשימה שלה, אבל סבל בכלל לא עניין שם אף אחד. מה שעניין אותם זאת בכלל לא הייתה אימא, אלא מוניטור המחובר אליה. והספרה על המוניטור דווקא הייתה בסדר – והם היו מרוצים מאוד וחייכו לי בפנים כשהתחננתי לעזרה אלף פעמים.
"אוי יעל, יעל... אני מאחל לך שתהיי בריאה ושאף פעם לא תגיעי לחדר מיון בבית חולים ציבורי במדינת ישראל. ואם לא תהיה לך ברירה, תשתדלי מאוד שלא להגיע לשם ביום שישי בערב או בשבת, תמשכי עד יום ראשון אם אפשר, כי אין מי שיכול לעזור לך בימים 'השמחים' האלה. למרות שאת בטח יודעת את כל זה – אבל אני לא ידעתי, ואימא שלי גם לא.
"ואם למרות הכול תעברי את 6-8 ולפעמים גם 10 שעות הגיהנום הזה שבמקומותינו שמו חדר מיון ותגיעי למחלקה, אז את צריכה להיות בת מזל שתיפלי על אחות 'טובה'. אחות 'טובה' פשוט תשתדל לתת לך תרופה בזמן ולא באיחור של שעתיים, בגלל שיש 'הרבה חולים והיא לא מספיקה לכולם'. היא לא תשכח לחבר לך עירוי נוזלים כשאת לא מסוגלת לבלוע אף טיפת מים, וחוסר נוזלים מחליש אותך יותר ויותר. היא תענה לבני משפחה לטלפונים ולא תנפנף אותם ב'הצעה' להתקשר עוד חצי שעה כשהיא יודעת בדיוק שאז היא כבר תסתלק הביתה...
"אני פונה אלייך, יעל, אך לא מתכוון אלייך אישית, כמובן, וגם לא לאף אחד מקרובי משפחתך או מהחברים הקרובים והרחוקים שלך, חס וחלילה. אני מדבר על מישהו אחר ומדומה, אזרח קטן, משלם מסים (כולל מס בריאות כמובן), אלמוני שאנחנו לא מכירים בכלל. רק שכל אחד מאתנו הופך מבן אדם אמיתי לגוף מדומה בבית חולים ציבורי במדינת ישראל, וחסרי מזל (שווה ערך לחסרי קשרים בתוך המערכת הרפואית) יהפכו גם לגופה... רופא מוכר שישתדל בשבילך אישית – הוא הגאולה היחידה.
צוקינובסקי סיפר הבוקר בתכנית, כי גרמן השיבה לו בתגובה שהיא מצטערת על מותה של אמו וכי פועלת בימים אלו לגיבוש נהלים שיחזקו את מערכת הרפואה בישראל. "היא הבטיחה לי שהיא תעדכן אותי אישית על תוצאות הוועדה", הוא מוסיף.