קשה להאמין, אבל ארגון פתחון לב, הארגון ההומניטירי הגדול בישראל, שמסייע בכל שנה ל- 200 אלף ישראלים, כל שבוע, כל השנה במזון, ביגוד וצרכים בסיסיים, שפועל גם במישור החינוכי וגם במישור המדיני והוא אחד הגופים החשובים ביותר בישראל בכל מה שקשור למלחמה בעוני, הוקם על ידי סתם בן אדם שאכפת לו. מסתבר שזה כל מה שצריך – אכפתיות אנושית. בסוף שנות ה-90 ניסים ציוני היה די ג'יי מצליח ושדר ב- 91  FM רדיו לב המדינה. נשוי, בעל משפחה, איש קריירה – חיים רגילים ומוצלחים שעברו מהפך, וחשוב מכך – יצרו מהפך בחייהם של רבים שהיו זקוקים לו כל כך.

>> רוצים גם לפתוח את הלב? לחצו למידע ותרומות 

"היתה לי תכנית של מוסיקה, שיחות עם מאזינים, שעשועונים ושמח. אנשים אהבו אותי, הייתה בזה הרבה עוצמה ורציתי להשתמש בהצלחה הזו כדי לעזור", הוא משחזר את תחילת הדרך. "פניתי למנהל התחנה דאז, גדעון לב ארי ז"ל, וביקשתי להיעזר בפלטפורמה של הרדיו. רציתי לעשות מבצע חורף למען קשישים. גדעון הסכים, היה לנו מחסן קטן וכמה מתנדבים, והקמנו מוקד חורף של הרדיו. קראתי בשידור להביא לנו שמיכות ותנורים, אנשים הביאו דברים, אספנו וחילקנו והייתה תחושה נהדרת".

"האשה אמרה 'תציל אותי'. זה היה כמו פצצה על הראש"

מוקד החורף המשיך לתפקד באופן קבוע במעורבות מלאה של ציוני, עד שערב אחד הוא פגש במוקד באישה, ומה שהיא אמרה לו – שינה את חייו. "הגיעה אישה והתחילה לבכות. אני בחיים לא אשכח את זה. היא אמרה לי 'תציל אותי ממוות. אני ושני הילדים שלי לא אכלנו כלום כבר יומיים'. זה היה כמו פצצה על הראש, זה קרע לי את הלב", הוא משחזר. "קנינו להם אוכל וכשראיתי איך הם אוכלים נהיה לי עוד יותר רע על נשמה. למחרת, נכנסתי לאולפן, ביקשתי מהמאזינים להביא גם מוצרי מזון, ואמרתי שאם יש אנשים במצב של האמא הזאת – שיבואו ויקבלו. סיימתי את השידור וראיתי מחזה מרגש ומהמם. עשרות מכוניות, אנשים אוחזים בשקיות וקרטונים מלאים במוצרים, פשוט הביאו אוכל. ויחד איתם הגיעו גם אנשים שבאו לקבל, מהססים, מתביישים".

ציוני הלך ונשאב לפעילות, תרומות כספיות שהגיעו הצריכו פתיחת חשבון בנק והסדר רשמי, והוא הבין שאין ברירה אלא להקים עמותה שקרא לה פתחון לב, ולא ידע באותם ימים שהיא תהפוך להיות רבת חשיבות למאות אלפי ישראלים שחיים מתחת לקו העוני. "בהתחלה הרגשתי שאין לי שום קשר לזה. להקים עמותה? מה לי ולזה? נתינה– כן, לעזור - כן. עם זה נולדתי, אני לא מרגיש שאני יכול בכלל להתגאות בזה. אם עושים שינוי ומתקנים מידות יש במה להתגאות. אני פשוט נולדתי עם לב רחב".

ובכל זאת – ציוני ויתר על עבודתו כשדר רדיו שכל כך אהב, צמצם את עסקי התקליטנות כמעט לחלוטין והחליט ללכת אחרי הלב, להפוך למנכ"ל הארגון ולהקדיש את עצמו במאה אחוז לעשייה חברתית. "אהבתי את הרדיו, אהבתי לתקלט – זה היה עסק מבוסס של 18 שנה, והעסקתי 4 תקליטנים שעבדו בכל ערב, זה לא היה קוריוז", הוא מדגיש. "בנוסף, הייתה כמובן ירידה משמעותית בהכנסתי הכספית, כתוצאה מהמעבר מעצמאי מצליח לשכיר, והעבודה תובענית, עד 12 בלילה כל יום".

"פגשתי אמהות חד הורית שנאבקות על חייהן"

המפגשים והנוכחות במרכזי החלוקה פקחו את עיניו של ציוני והובילו לצעד הבא של פתחון לב. "ראיתי הרבה משפחות חד הוריות, והתברר לי שמשפחה כזאת זה אמא וילדים, כמעט תמיד. זה אמהות שחיות בעוני ושומרות על הגוזלים ונאבקות. מתוך הערכה לנשים האלו החלטתי לצאת בפעילות שתעזור להן לעמוד על הרגליים. אספתי אנשים עם הכשרה, ולימדנו אותן לכתוב קורות חיים, איך להתכונן לראיון עבודה, לתעדף משימות, לנהל תקציב והכל כדי למצוא מוקד שליטה פנימי בתוכן".

ומכאן נולד הפרויקט החינוכי "לגעת באופק"?

"כן. ראינו הצלחות גדולות, והחלטנו להעביר את הפרויקט גם לבני נוער. זה דרש התאמות, גם בתכנים וגם במסגרת, אבל התכנית נשארה תכנית שמעצימה. אף אחד לא גורם להם להרגיש נחשלים, להיפך, הם נבנים להיות מנהיגים ולשמש מודל ודוגמה".

אחד הצעדים המשמעותיים בהקמת "לגעת באופק" היה המעבר מסדנה של שלושה חודשים לתכנית בת שבע שנים – המלווה את בני הנוער מהתיכון, צבא ועד שנה לאחר השירות. "היו בטוחים שאני שיכור, מה זה שבע שנים?", צוחק ציוני, "אבל הבנתי שאני רוצה ליווי ארוך טווח כדי להיות עם בני הנוער בצמתים החשובים בחיים שלהם, וכך הגיתי את תוכנית שבע. פניתי לאוניברסיטת תל אביב והצגתי את החזון שלי, ויחד איתם בנינו את הכשרת מנחי הקבוצות של תוכנית שבע. התוצאות הן מדהימות, 94% מבוגרי יב' שלנו התגייסו, כולם לשירות משמעותי וסיימו אותו בהצלחה. בני נוער שמסיימים תיכון ואח"כ צבא בהצלחה, הופכים להיות אזרחים מועילים לעצמם ולחברה הישראלית".

"בלי המתנדבים והתורמים – לא היה כלום"

לציוני חשוב מאוד להדגיש את תרומתם של המתנדבים והתורמים לארגון. "החלום שלנו בהתחלה היה לחלק 100 סלי מזון בחודש, וזה היה נראה לי גדול. היום אנחנו מחלקים קרוב ל-5000, זו פעילות שדורשת הרבה מאמץ, וחשוב לדעת שכל הפעילות הזאת מתבצעת אך ורק בזכות התמיכה של הציבור. חברות מסחריות, גופים עסקיים, עקרות בית, קשישים, חיילים, תלמידי בתי ספר וחניכי תנועות נוער, מאות אלפים בכל רחבי הארץ שתומכים. אנחנו בסך הכל מביאים לידי ביטוי את החמלה והאכפתיות של הציבור. בלי המתנדבים והתורמים– לא היינו יכולים לעשות כלום. ממש כלום".

המדינה לא תומכת?

"המדינה היא זו ששולחת אלינו דרך עובדות סוציאליות את מקבלי הסיוע, והתמיכה שאנו מקבלים ממנה היא בקושי חצי אחוז ממחזור הפעילות שלנו".

פתחון לב
"הכל בזכות המתנדבים". ציוני | צילום: פתחון לב

באיזה בית אתה עצמך גדלת?

"אני גדלתי בבית עם אבא, אמא ושלוש אחיות, בית שאף פעם לא חסר בו אוכל, גם אם לפעמים זה היה לחם עם מרגרינה. אבא עבד בשתי עבודות, והיה בסדר. חיים שמחים, בית מסודר ואוכל על השולחן. מצד שני – כל מה שהיה מסביב – לא הייתי יכול לקבל. בגד חדש זה רק בחג, אין חוגים או פעילויות".

כשציוני סיים כיתה ח' וכל חבריו הלכו לתיכון – הוא הלך לעבוד, ולמד בתיכון ערב. אחרי שנתיים הוא פרש מהלימודים, ואז המוסיקה נכנסה לחייו. "ניגנתי על גיטרה, הייתה לנו להקה – המוסטנגים. זה היה בשנות ה-60, דור הפרחים, אחרי הצבא ניגנתי עם הגשש החיוור, כל החברה של פשנל, אורי זוהר".

בלי תכנית ממשלתית – "זה לא ילך"  

אז מצד אחד ציוני הוא ילד פרחים שבגר והחליט להעניק לציבור את האהבה שהוא זקוק לה, אבל מצד שני ברור לו שלא כך הדברים צריכים להתנהל, ושפתרון אמיתי יגיע רק מלמעלה. "כשהתחלנו היו  800,000 עניים בישראל, היום יש 1,900,000. מימדי העוני הלכו וגדלו אנחנו רוצים להחזיר לממשלה את האחריות לטיפול בעוני. מהמקום הזה כתבנו את "חוק פתחון לב למאבק בעוני", וקראנו למנהיגי המפלגות לחתום ולהתחייב לקידומו. חתמו בוז'י הרצוג, יאיר לפיד, זהבה גלאון, איימן עודה ומשה כחלון. היום רק כחלון בקואליציה, ואנחנו מצפים שהוא יממש את ההתחייבות".

ומה בעצם אתה חושב שצריך לקרות?

"אנחנו מבקשים שיהיה קבוע בחקיקה שהממשלה תיקח אחריות. שיקום גוף שיסנכרן את פעילות כל המשרדים הנוגעים לדבר. שיהיה לוח זמנים ותקציב מוגדר לטיפול בנושא. עם כל כך הרבה אנשים שחיים מתחת לקו העוני, נוער במצוקה – אנחנו במסלול גרוע מאוד, וזה עוד בלי לדבר על מעמד הביניים הקורס. צריך להידרש לנושא במהירות, זו פצצה מתקתקת".

אז החלום של ניסים ציוני, הוא בעצם החלום של כולנו – שלא יהיה אף עני בישראל. 

>> רוצים גם לפתוח את הלב? לחצו למידע ותרומות 

ל -LIKE שלכם יש כוח: עשו לייק ותרמו לנזקקים