שילת תרשיש ואודיה כהן בנות ה-18 נסעו שלשום (שישי) בשעות הלילה המאוחרות בכביש באיזור בנימין בדרכן חזרה לביתיהן. לקראת סוף הנסיעה חיכה להם מחסום אבנים שהקימו פלסטינים רעולי פנים אשר ניסו לפגוע בהן.
לדברי השתיים רק במזל הן הצליחו להתחמק ממנו, ובראיון ל"חדשות הבוקר" שנערך היום השתיים סיפרו על רגעי החרדה והתחושה הקבועה על כך שאין מי שייתן מענה למקרים מסוג הזה והפכו לשגרה באזור בו הן מתגוררות.
"חזרנו מירושלים לכיוון מעלה לבונה. תכננתי להקפיץ אותה הביתה ולחזור, ומרחוק ראיתי רכב עומד באמצע הכביש, עם אורות גבוהים ולא הבנתי מה קרה שם", סיפרה תרשיש והוסיפה. "התחלתי להתקדם, היו שם בערך 10 פלסטינים רעולי פנים שהחזיקו באלות. הם רצו לכיווננו עם מקלות, דפקו על הפח של האוטו ומיד הבנו לאיזה מצב נקלענו".
בהמשך, שיתפה שילת בפעולות בהן נקטה מהרגע שהבינה שהיא בסכנה. "מהאינסטינקט מיד עשיתי רוורס, מאחורי היה רכב והתנגשתי בו. הייתי בטוחה שהוא ערבי ואנחנו במלכוד, אבל זה היה תושב היישוב. מחוסר ברירה נתתי גז, גררתי איתי אבן לאורך כל הדרך ואיך שהגענו לישוב התקשרתי למשטרה".
"ברוך השם זה נגמר בנס", סיפרה חברתה אודיה וחיזקה את דבריה. "זה היה מאוד מלחיץ, רגעים שאני לא מאחלת לאף אחד. התחלנו לצעוק דברים מרוב לחץ וישר התקשרתי למשטרה. הרכב שהיה מאחורינו המשיך לנסוע והיינו בטוחים שרודפים אחרינו. המשטרה הייתה איתנו על הקו עד שהגענו לישוב".
איך מצליחים לשמור על קור רוח במצב שכזה?
"אין לי מושג איך פעלתי באותם רגעים - זה היה נס גלוי. מקרים כאלה קורים כל הזמן באזור וזה לא חדש לצערנו. כל שינוי הכי קטן בסיפור שלנו זה כותרות אחרות".
עד כמה סיטואציות מהסוג הזה הם דבר שבשגרה באזור שלכם?
"לצערנו זה המצב, אנחנו מסתובבים באיום ממשי על החיים שלנו כל רגע. יש הרגשה שאנחנו לבד בשטח ומי שאמור לקחת אחריות ושליטה לא עושה את זה ויושן במקרה הטוב. זה כואב לראות את זה"