ירושלים, מוצאי יום הכיפורים: קובי ויינר ושלושת ילדיו, איתמר, מיכאל ורבקה, ישבו במכוניתם כשלפתע אוטובוס הידרדר, פגע במכונית ומחץ אותה.
"יצאתי מהבית במושב לכיוון ירושלים, להביא את הילד הגדול שלומד בישיבת בית וגן", תיאר ויינר, "כשהגעתי למקום פגשתי את הבן שלי שאמר שהוא מתעכב כי צריך לעשות השלמה של מבחן. חיכיתי עם הילדים ברכב, כשפתאום ראינו בחורים רצים. ראיתי דרך המראה בחורים קופצים מדלתות האוטובוס. לא הצלחתי להבין, הכל קרה בשתי שניות. התכוננתי לקבל את המכה, כי ראיתי שהאוטובוס הולך ומגיע".
מה עשית בשניות האלה?
"הספקתי לצעוק משהו כמו: 'תיזהרו'. הטיתי את הגוף שלי קצת ימינה, כדי לקבל כמה שפחות מכה מהאוטובוס. הוא הלך והתקרב לאט לאט. מאחור ישב מיכאל ליד החלון ולידו רבקה, באמצע. איתמר ישב מקדימה".
איתמר, מה עבר לך בראש כשהרגשת את הבום?
"שמעתי בחורים צועקים 'פיגוע, פיגוע'. ישר אחרי הפיצוץ יצאתי מהרכב וברחתי".
קובי, מתי אתה מבין שזה לא פיגוע?
"חשבתי שזה יכול להיות פיגוע, כי ראיתי בחורים קופצים מהאוטובוס. זה היה מחזה מוזר. בשנייה הראשונה לא בדיוק הצלחתי להבין מה קורה. אחר כך אמרו לנו שהנהג היה מחוץ לאוטובוס. כן התרחקנו, לא רציתי שנהיה קרובים לרכב. האוטובוס הוריד עמוד חשמל שהיה צמוד לרכב שלי. לא רציתי לקחת סיכונים והתרחקתי טיפה עם הילדים".
קרה לכם נס.
"ברוך השם שלומנו מצוין, אנחנו מרגישים נהדר. בישיבה שבה לומד הבן שלי, יש 1,000-1,500 בחורים שישבו והתפללו כל היום, מהבוקר עד הערב. אני זוקף לזכותם את מה שקרה שם. אלה ממש ניסים".