הפסקת אש בתוך 24 שעות או המשך לחימה? לפי הדיווחים האחרונים, חמאס הסכים להפסקת אש החל מיום חמישי ב-06:00 בבוקר - בישראל לעומת זאת טוענים שאין כל סיכומים או הבנות וכי הלחימה צפוייה להימשך גם בימים הבאים.
ראש השב"כ לשעבר וחבר הכנסת מהליכוד, אבי דיכטר, הזהיר כי הפעם אין לאמץ את גישת "שקט ייענה בשקט" כמו אחרי המבצעים הקודמים. "לצה"ל, למערכת הביטחון ולדרג המדיני יש יעדים ברורים. אי אפשר לגמור את הסיפור הזה עם שקט ייענה בשקט. זה משפט נחמד מאוד למי שגר באשקלון או במקום אחר שחטף, אבל לא משפט שמאפשר לנו להסתכל קדימה", הסביר דיכטר בשיחה עם ניב רסקין ב"חדשות הבוקר".
"את המערכה הזאת אנחנו מנהלים כדי להביט קדימה על איך ייראה האיזור הזה, לא רק בדרום הארץ ובגוש דן, אלא בכלל", המשיך דיכטר, "אם יצליחו להגיע להבנות, להסכמים, להסדרים, הם יצטרכו להתחיל בנושא הרקטות והסיפור השטותי של סוררים שגוררים אותנו פעם אחר פעם לתגובות ומכניס אותנו לכאוס, ועד למיני אירועים כמו ירושלים - שמבחינתם זה חשוב מאוד אבל מבחינתנו זאת לא עילה למערכה. מקווה שהדרג המדיני יידע לכלכל את צעדיו בתבונה ולא למהר להשיג שקט תמורת שקט, זאת לא המטרה".
האם השבת הבנים צריכה להיות חלק מההסדר?
"יש לנו ארבעה אנשים בעזה - שני לוחמים ושני אזרחים. צריך להשיב אותם הביתה, זה חלק מהמארג שנקרא סיום מערכה בסדר גודל כזה. את המתכונת לכך אני משאיר לאנשי המקצוע, גם בישראל וגם במדינות אחרות. מצרים תמיד הייתה המתווך האולטימטיבי בינינו לבין החמאס, לא בגלל שהם הכי טובים אלא כי הם מחזיקים את המנוף או המקל הכי גדול מעל ראשם של החמאס".
האם החמאס באמת מורתע אחרי המבצע הזה? גם אחרי המבצעים הקודמים טענו שהוא מורתע ולא כך היה בפועל.
"ארגון טרור עובד אחרת ממדינות - ולנו יש ניסיון עם מדינות שהניפו דגל לבן, סגרו הסכמים, לחצו ידיים והסיפור הסתיים. מחבלים מתים כשהם זקופים, זה האופי שלהם. הם פחות מחוייבים לאנשים שנמצאים באיזור שלהם, במקרה הזה למעלה משני מיליון עזתים. המחוייבות של חמאס לדנ"א שלו הרבה יותר גדולה מהמחוייבות שלו לעזתים. אני לא בטוח שהנהגת החמאס מבינה היטב מה קרה להם בעשרת הימים האחרונים. כשהם ייצאו מהחפירות הם יסירו את הכיסוי מעל העיניים וייראו שרצועת עזה עברה תהליך שאפילו מנתח פלסטי לא יודע לעשות".
יש תחושת דז'ה-וו, בדיוק אותם משפטים נאמרו אחרי סבבים קודמים. בסוף, לא לוקח להם שנים להשתקם.
"בסופו של דבר, למדינת ישראל לא תהיה ברירה אלא להשמיד את כל תשתיות הטרור ברצועת עזה. זה יקרה בעיתוי שאנחנו נקבע ולא יהיה סיפור של שבועיים או חודשיים, יהיה לכם הרבה מאוד זמן שידור לצערי. אנחנו מכירים את זה מחומת מגן ביהודה ושומרון, על כל ההבדלים. ישראל לא יכולה להיגרר אחרי החמאס והג'יהאד האסלאמי למערכות בסדר גודל כזה. את ההרתעה בונים לזמן מקסימלי, אבל ברור לחלוטין שזה לא מסוג ההרתעה שבנינו ביהודה ושומרון בחומת מגן, שמחזיקה כבר 19 שנה".
מסבב לסבב כוחו של החמאס עולה.
"בוודאי, אבל יכולת ההתעצמות שלהם קטנה אופן משמעותי מיכולת ההתעצמות של צה"ל לקראת ההתמודדות מולם במערכה הבאה. גם הם מבינים את זה. הבעיה היא ההתשה. ישראל חייבת לקבע מושג מאוד ברור בתודעה של ארגוני טרור כמו החיזבאללה - העורף בישראל לא יהיה חזית. זאת אמירה שצריכה לבוא מהדרג המדיני לכל אזרח בישראל ולכולי עלמא. זה החזון, זה היעד האסטרטגי ועל פי זה צריך להתכוון גם במערכה הזו לכשתסתיים".
פעמיים ניסינו במבצע הזה לחסל את מוחמד דף. עד כמה חשוב להוריד את המחבל הזה?
"זה לא רק סמל, הוא הרמטכ"ל של חמאס. זה יעד ראוי, אבל להפוך את זה לספורט הלאומי שלנו, שקמים בבוקר ושואלים מה קרה עם מוחמד, האם חיסלו את דפ'לה או לא חיסלו את דפ'לה? ב-1996 הייתה לנו אפשרות לפגוע בו, אבל הדרג המדיני חשב שיחיא עיאש זה מספיק ליום אחד. לצערי הדרג המדיני לא אישר לחסל אותו. יכולנו ב-1996 לגמור את מוחמד דף, לאחר מכן ניסינו כמה פעמים. צריך לזכור ששלוש פעמים כמעט, זה לא פעם אחת חיסול".