מבצע "בית וגן" הסתיים הלילה, כשכוחות צה"ל יצאו ממחנה הפליטים והעיר ג'נין. במקביל, חמש רקטות שוגרו מרצועת עזה לכיוון שדרות ויורטו על ידי כיפת ברזל. רסיסים פגעו בבית בשדרות וגרמו לנזק. צה"ל תקף בתגובה אתר תת-קרקעי לייצור אמצעי לחימה ואתר לייצור חומרי גלם רקטיים, אשר נמצאים בשימוש ארגון הטרור חמאס.
נטע אוחיון, שביתה בשדרות נפגע הלילה מרסיסים, תיארה בדמעות את רגעי החרדה: "ב-01:40 בערך היו בומים ממש חזקים. הבום האחרון שנשמע היה חזק יותר ממה שאנחנו רגילים לשמוע. המשכנו לישון, כי אנחנו חיים בשגרה. כשקמתי בבוקר פתחתי את התריסים של המרפסת וראיתי מלא אבנים קטנות. שאלתי את בעלי: מה זה? הוא אמר: 'לא יודע, כנראה היה יירוט'. פתחנו את התריסים וגילינו את הקסאם בתוך הבריכה".
לא הייתם בממ"ד באותו רגע?
"הייתה אזעקה, אבל לא הספקנו להיות בממ"ד. אמרו שגרה רגילה, אז לא רציתי להכניס את הילדים לפחד. ישנו בחדרים שלנו".
איך התחושות ברגע הזה?
"יש נזק, אבל הנזק הנפשי הרבה יותר גרוע. כל דבר אפשר לסדר ולתקן, זה שטויות, אבל הנפש מתרסקת בכל פעם מחדש וזה הכי קשה. הילדים ראו את המשטרה בבוקר, כי הם באו ולקחו את הכל. אמרתי לילדים: לא, זה כלום, זה שום דבר. הם שאלו: 'אמא, למה את בוכה?'. אמרתי שאני לא מרגישה טוב. את לא יכולה לבכות רצוף משש בבוקר עד שמונה, בלי להגיד לילד שלך מה באמת קורה. זה קשה".
מנעתם מהילדים לצאת החוצה כדי שלא יבינו מה קרה?
"כן, מנעתי מהם. הם שני ילדים קטנים, תאומים, שלא באמת מבינים מה קורה עם אמא שלהם. אני לא אכניס אותם ללופ שאני נמצאת בו, של פחד וחרדות. ממש לא. חוזרים לשגרה, אשלח אותם לקייטנות. עולם כמנהגו נוהג".
ועדיין, כפי שאת מספרת, זה שורט את הנפש.
"הנפש מתרסקת, בכל פעם מחדש. עד שהתאוששנו ממבצע, התחילו עוד פעם הטפטופים. עם הטפטופים האלה, את יודעת שעוד הפעם הולכת להיות מלחמה. את לא יודעת איפה לשים את הראש שלך. אנחנו חיים במציאות ממש לא פשוטה, אבל לא נקום ונעזוב את העיר. זה לא יקרה. לא ניתן להם לנצח. אנחנו נישאר כאן. בנינו כאן את הבית שלנו בעשר אצבעות".