ראש המועצה האזורית אשכול, גדי ירקוני, תקף בחריפות בדיון בוועדת הכספים את שר האוצר בצלאל סמוטריץ', בעקבות הסירוב לכלול את כלל 32 יישובי מועצת אשכול בתקנות קרן הפיצויים ומס רכוש. ירקוני הכריז כי הוא פותח במחאה ובכוונתו לישון במכוניתו מחוץ לכנסת, עד שההחלטה הזו תשתנה.

"שר האוצר ממשיך בקו הנוקשה של חלוקה בוטה בין יישובי אשכול", כתב ירקוני, "המסקנה המצערת בעקבות כך היא שהמעורבים בהחלטה לא באמת מבינים מה קרה אצלנו באשכול ב-7 באוקטובר. הם לא לוקחים בחשבון שגם את שלושת היישובים הרחוקים יותר - צאלים, גבולות ואורים, נאלצנו לפנות. אומנם המחבלים לא חדרו לשם פיזית, אך הגיעו עד לשעריהם, חדרו נפשית והפגיעה בהם גדולה. מה שעבר עלינו בשבת השחורה מחייב את מדינת ישראל להכיר בנו כמקשה אחת. בלי ההכרה הזו, לא נוכל להבריא את עצמנו, לא נפשית ולא גופנית".

הבוקר (חמישי), אחרי שהעביר לילה שלם במכוניתו, סיפר ירקוני: "דיברתי עם שר האוצר עד אחת בלילה, על מנת להסביר לו עוד פעם מה החשיבות שאשכול תהיה אחת אחרי הקטסטרופה שהיא עברה, אחרי הרצח הנורא. אני חושב שהוא הצליח להבין, הוא רק צריך לעכל את זה. אסור לחלק אותנו למועצה עם תקנים, רווחים וזכויות שונות בין היישובים".

"הלילה עבר בסדר, אני לא הסיפור. הסיפור זה התושבים שלי. יצאתי למחאה הזאת בגלל שהיה לי ברור, אחרי הדיון בוועדת הכספים, ששר האוצר וראש הממשלה לא מתכוונים לכלול את כל היישובים שלי באותו טיפול בנושא".

"יש ויכוח ארוך שנים על זה שלא כל היישובים שלנו נמצאים בתוך הטיפול של עוטף עזה, בגלל שהם קצת מעבר לשבעה קילומטרים. אלה יישובים בודדים, לעומת רוב המועצה שבתוך העוטף. לצערי הרב הוכח שאי אפשר להפריד יישוב אחד מיישוב אחר - את נירים מצאלים, את בארי מגבולות. זה שמחלקים את היישובים וחלק מקבלים א' וחלק ב', פוגע נפשית בתושבים ולא נותן לנו להשתקם".

"המועצה האזורית אשכול חטפה אירוע שאין כדוגמתו בעולם. הלוואי שלא היו נרצחים אצלי 200 תושבים, הלוואי שלא היו לי 100 חטופים. הלוואי שהייתי היום ביישובים שלי. אנחנו 32 יישובים שלא נמצאים בבית, יישובים שצריכים לחזור ולחיות ביחד. עברנו אירוע טראומטי שאף אחד לא עבר אותו בעולם, לא יודעים איך נשתקם ממנו. אנחנו נעשה את זה, נפרח, אבל אם שר האוצר וראש הממשלה לא יתעשתו ויגיעו לזה שאנחנו מועצה אחת, אשן פה עוד לילה. מפרקים את הרגליים וישנים באוטו, לא נורא. אעבור את זה".

כמה יישובים הממשלה רוצה להחריג?
"אנחנו 32 יישובים. לתוך 16 ניסו לפרוץ. מתוך ה-32 יש שלושה חריגים לגמרי ועוד חמישה שהם חריגים 'חצי'. יש לי שלוש רמות שונות של טיפול ביישובים. איך אפריד בין הבת הגדולה שלי, שתקבל 100 שקלים, לבת הקטנה שלי שתקבל 200 שקלים? איך אפריד בין הבן האמצעי שלי, שאתן לו חיבוק ואוהב אותו, לבין הבת הגדולה שלי שלא אוהב? תגידו לי איך לחתוך את המשפחה שלי. אחד מקבל ואחד חוטף. מספיק עם זה".

כשאתה פונה למשרד האוצר ולפקידיו, מה התשובה שלהם?
"שיש בעיות רוחב, שלא בטוח שזה נכון, שיש עוד מועצות. לאיזו עוד מועצה קרה מה שקרה באשכול? ל-11 יישובים במועצה שלי אי אפשר לחזור. שרפו, הרסו בתים, פרצו. לעוד חמישה יישובים ניסו לחדור ולמזלנו עצרו אותם. לא צה"ל עצר אותם, אלא כיתות הכוננות והרבש"צים האמיצים שלנו, אלה שנלחמו ונהרגו והיום אומרים לחלק מהם כן ולחלק לא".

חלק מהתושבים לא יוכלו לחזור לביתם בתקופה הקרובה. האם אתה יודע מה יקרה איתם בשנה הקרובה?
"אנחנו מתארגנים, התחלנו להתארגן די מוקדם. היום כמעט לרוב היישובים שלא יכולים לחזור מיידית, יש לי פתרון. לחלק זה פתרון רע. שמים קיבוץ ששנתיים לא יוכל לחזור בקרית גת, בבית קומות. מה זה יעשה לקיבוץ? האם הוא יחזור בכלל? קיבוץ אחר הולך לגור בשני מקומות שונים, במקום א' בקרוואנים ואחרי זה במקום ב' למשך שנה וחצי, עד שיעבור ליישוב הקבע שלו. זה נראה לכם סביר? זה נראה לכם הגיוני? תנו לנו להיות מועצה אחת".