בתקרית הטרגית שאירעה בשכונת שג'אעיה ברצועת עזה, שלושה חטופים: אלון שמריז, יותם חיים וסאמר פואד אל טלאלקה זכרונם לברכה, אשר נמלטו מהמקום שבו הוחזקו, זוהו בטעות כמחבלים ונורו למוות בשוגג. לפי התחקיר הראשוני שבוצע בצה"ל, השלושה יצאו ממבנה עם דגל לבן, ללא חולצה. שניים מהחטופים נורו ונפגעו, השלישי הצליח לברוח חזרה למבנה. הכוחות קראו לו לצאת החוצה, שמעו צעקות "הצילו" בעברית, אך בגלל החשש כי מדובר בפיגוע משיכה שנועד לפגוע בהם ירו גם בו למוות.

עלאא אל טלאלקה, בן דודו של סאמר, סיפר הבוקר: "מאז פרצה המלחמה ב-7 באוקטובר, היו לנו המון תקוות שסאמר יחזור לחיק המשפחה. לא ציפינו שהתוצאה תהיה כל כך טרגית. אחרי 70 יום סאמר יצא לחופשי לכמה דקות, נשם את האוויר הצח ואת החופשיות, ואז נהרג בשוגג. לצערי מי שהיה אמון על חזרתו לחיק המשפחה, הוא זה שגזל ממנו את חייו".

"סאמר תמיד היה אחד האנשים שמחפש את השונה, את האתגר. העולם שלו היה סביב אופנועים ואתגרים. מעל 70 יום הוא היה חטוף עם יהודים והצליח לחיות איתם ובסוף לברוח ולצאת מהשבי. זה מראה על המרקם החברתי שאנחנו שואפים לו, שאנחנו כן יכולים לחיות ביחד. אנחנו עכשיו בעיתוי שמעבדים את האבל ואת האובדן, למרות שאנחנו כבר מעל 70 יום בסוג של אובדן פתולוגי, כל יום בציפייה שסאמר כן יחזור אלינו, שכן יהיה בין האנשים שישוחררו. היום אנחנו מתמודדים לצערנו עם העובדה שסאמר כבר איננו, שהוא לא נמצא, שכל התוכניות והציפיות העתידיות שהיו אמורות להיבנות בשבילו נופצו. שהוא כבר לא קיים".

מה ידעתם על המצב שלו בשבי? היו אינדיקציות?
"בתקופת החטיפה לא הייתה לנו אינפורמציה מדויקת לגבי מצבו, כי אין המון אינפורמציה שיוצאת מעזה. לפני פחות משבועיים תאילנדי שעבד איתו סיפר שסאמר בין החיים. הוא היה איתו באותו תא. זה נתן לנו ציפייה, הגדיל את המחשבה שסאמר חי ושהוא יחזור. המתנו כל כך לעסקה בטווח הקרוב, כדי שאולי נראה את סאמר כן חוזר. החזרה שלו הייתה טרגית, ישירות לקבר".

מה אתה יודע על נסיבות חטיפתו?
"אבא שלו עובד כבר המון שנים במדגרה. סאמר הלך על העבודה הזאת, כבר המון זמן שעובד עם אביו. בשעה 07:00 הייתה השיחה האחרונה עם אביו ואחרי השיחה הזו הקו התנתק. אחרי חצי שעה ראינו תמונה של סאמר עובר את הגבול. הצלחנו לזהות אותו. עד שהגדירו אותו נעדר או חטוף לקח המון זמן. בתוך תוכנו ידענו שהוא כבר חצה את הגבול".

על פי עדות התאילנדי ששוחרר, סאמר שימש כמתורגמן עבור החטופים שהוחזקו איתו.
"תמיד אמרנו שסאמר הוא אדם חברותי שמנסה לעזור לאחר. הוא היה המתורגמן וחיזק אותם בשבי. זה הדבר שסייע לו להתמודד עם התנאים שהוקצו לו. מצד אחד הסוף של סאמר הוא טרגי, אבל מצד שני אנחנו גאים בו כי ידענו שהתכונות שלו, שהיו בכל חייו, היו גם בסוף. הוא תמיד חיפש אתגר, תמיד חיפש את היציאה, בצורה כל כך הרפתקנית".

מתי התבשרתם על התקרית?
"ביום שישי בני המשפחה יזמו יום הולדת לאמא. לפנות ערב עשו לה מסיבה קטנטנה עם עוגה, כדי להפוך את האווירה הביתית לחיובית. ממש בסיום החגיגה המשפחתית הגיעה ההודעה המרה ועברנו מהקצה לקצה: מחגיגת יום הולדת להודעה מרה".

האם לדעתך בעקבות המלחמה, יווצר חיבור אחר בין הבדואים ליהודים?
"ב-7 באוקטובר גם אנחנו נפגענו. היו לנו קורבנות, יש חטופים. זאת צריכה להיות נקודת מפנה לגבי הממשלה וראיית החברה בדואית, גם בנושא התכנון העתידי, הריסות הבתים והכפרים הבלתי מוכרים. זה צריך להיות על הפרק. החברה הבדואית, והערבית בכלל, היא בלתי נפרדת מהחברה הישראלית. על כך המדינה והממשלה צריכות להסתכל ולתת את החשיבות לנושא הזה. אני מביע תקווה שכל החטופים שנמצאים בעזה יחזרו למשפחותיהם בחיים. אני לא מאחל לאף אחד שיעבור את הטראומה והטרגדיה שאנחנו עוברים ואת תחושות הכאב, הכעס והאובדן. ליבי איתן".