אחרי חצי שנה, אתמול (שני) הורשתה ליעד גולדברג לפגוש את אחותה נעמה יששכר בבית הכלא ביחד עם אימן, יפה. כשברקע ההמתנה המתוחה לקראת הדיון המכריע בערעור שייערך ביום חמישי הקרוב, סיפרה גולדברג כי פגשה בכלא נעמה מיואשת וחסרת תקווה.
"היה מאוד מתסכל וקשה, לא הייתה בה טיפת אופטימיות", סיפרה גולדברג ל"חדשות הבוקר", "היא לא בכתה אלא הייתה עצבנית ברמות מטורפות, צעקה והתעצבנה. אפילו אמא שלי לא הצליחה להרגיע אותה. היה מאוד קשה לראות אותה ככה, לא יכולנו לחבק אותה או לגעת בה כי הייתה זכוכית בינינו".
היא סיפרה לכן מה הכי קשה לה?
"נמאס לה להיות מסביב לאנשים האלה בתוך הכלא שיושבים על דברים הרבה יותר חמורים ממה שהיא עשתה. כל הזמן מסביבה יש את השפה הרוסית, באיזשהו שלב היא התחילה לדבר גם איתי רוסית מרוב שהיא שכחה איך לדבר עברית. זה היה קטע ממש הזוי".
איך ניסית להרגיע אותה?
"ניסיתי לשנות את הנושא ולדבר איתה על הדברים שעושים לה טוב, כמו מה היא רוצה לעשות כשהיא תצא מהכלא. היא מאוד רוצה להיות מורה ליוגה ובלוגרית לטיולים. בדיבורים האלה היא קצת התחילה לחייך ולצחוק, שזה עשה לנו מאוד טוב, אבל אחרי שעזבנו היא שוב נכנסה לתא שלה, אז החיוכים האלה הם כמו פלסטר. תוך חמש דקות החיוכים נעלמים כשהיא נזכרת בדיוק איפה היא נמצאת".
למה היא הכי מתגעגעת?
"לדברים הקטנים והפשוטים כמו לכבות לעצמה את האור בלילה, כמה שזה עצוב. היא מתגעגעת לרכב על האופניים שלה ברחובות תל אביב ולעשות שופינג. סיפרתי לה שקניתי לה בגד ליוגה והיא אמרה שהיא מתגעגעת לא ללבוש את הבגדים שהיא לובשת שוב ושוב כבר שמונה חודשים".
יש רגע שאת נוצרת בליבך מהמפגש איתה?
"לפני שעזבנו, כשאמא שלי כבר הייתה ליד הדלת, נעמה ואני שמנו יד על החלון ופשוט הסתכלנו אחת בעיניים של השנייה, ממש מקרוב. אני בחיים לא אשכח את זה, העיניים שלה היו כל כך גדולות, חומות ויפהפיות. אני לא יכולה להסביר את זה, אבל זה היה חיבור מאוד חזק. היה לי קשה לעזוב את אחותי ככה".
אתן אופטימיות לקראת הדיון ביום חמישי? יש אינדיקציות לכאן או לכאן?
"השאלה היא מה ביבי עושה בשבוע הזה. ברור שאנחנו אופטימיים, אבל זה מגיע מלמעלה. מי שמלמעלה צריך להפעיל את הכוחות, זה לא אנחנו, לא נעמה ואם אהיה כנה גם לא ממש השופטים, זה ביבי ונשיא המדינה של רוסיה".