אילנה ראדה לא מוצאת מנוח. 14 שנים אחרי שגופת בתה תאיר נמצאה בתא השירותים בבית הספר בו למדה, נופי גולן שבעיר קצרין, היא עדיין ממשיכה לחפש אחר הרוצחים האמיתיים של בתה. רומן זדורוב הורשע ברצח תאיר בשלוש ערכאות שונות, אולם אילנה מרגישה שלא הוא הרוצח ושגורמי האכיפה התרשלו בחקירת תיק הרצח. מדובר באחת התעלומות הגדולות בתולדות המדינה שמציתה את דמיונם של רבים.
בפינה "שיעור פרטי" בתוכנית "חדשות הבוקר", סיפרה ראדה על התחושות בערב שלפני הרצח, על איך מצאה את הכוחות שלא להישבר ולצאת למסע אחרי האמת וקראה לבית המשפט ולמשטרת ישראל לפתוח את תיק החקירה מחדש. אלו הם דבריה.
"ב-6 בדצמבר 2006 השתנו חיי וחיי משפחתי לתמיד. בת הזקונים שלי תאיר יצאה בבוקר, בלי שנפרדתי ממנה, לעוד יום לימודים שגרתי בבית הספר נופי גולן בו למדה. ערב קודם הרגשתי שעבר על תאיר משהו, אך מעבר לכך לא הבחנתי במשהו יוצא דופן.
"בצהריים חזרתי הביתה ומהר מאוד הבנתי שמשהו חריג מאוד קרה. התחושה הזאת הלכה והתעצמה, ואז קיבלתי את ההודעה. בעלי שמוליק, שהשתתף בחיפושים אחר תאיר, בישר לי את הגרוע מכל - תאיר נרצחה.
"החושך ירד על קצרין. הבית שלי איבד את הלב שלו, שום דבר לא נשאר כשהיה. מאז אותו היום, אני נאבקת בשיניים לשמור על שפיות ועל המשפחה מלוכדת. הוריי נפטרו מצער בפרק הזמן הזה, שמוליק בעלי חלה בסרטן ונפטר לאחר כמה שנים ואני ממשיכה בנחישות לשמור על משפחתי ולהיאבק על האמת שלי. למרות הכל אני אדם שמח ונאחזת ברגעים קטנים של אושר, פוגשת אנשים ומתחזקת מהתמיכה המדהימה שאני מוקפת בה. יאיר, נכדי, מסב לי אושר עילאי.
"תאיר הפיחה חיים בבית שלנו. הדעתנות, המעורבות, האכפתיות והאושר שהקרינה נגעו והשפיעו על כל אחד מבני הבית. התכונות הללו בלטו מאוד גם בבית הספר ובכל מקום אחר שבו תאיר נכחה. דעתה תמיד נשמעה והיא הקפידה בכבודו של כל אדם. 'ואהבתך לרעך כמוך' היה לציווי חייה. היה תמיד מקום מיוחד בליבה להגן על החלש והדחוי.
"הרצח של תאיר תפס אותי לא מוכנה. איך אפשר לחשוב בכלל שדבר כזה אפשרי? בימים הראשונים ראו אותי, אך אני לא ראיתי דבר. ההלם היה כל כך גדול, הכעס היה בלתי נשלט. הייתי כמו חיה פצועה בכלוב, הכאב נזל בכל דמעה שזלגה ובכל מילה שיצאה מפי. אבל הכאב והכעס לא העבירו אותי על דעתי.
"איבדתי את תאיר, רצחו אותה באכזריות שלא ניתן לתאר, אבל מהר מאוד הבנתי שאסור לי לאבד את שפיותי. הכי קל ומתבקש היה לאבד את השפיות שלי, לאבד קשר למציאות. גם התאבדות הייתה אפשרות סבירה מאוד מבחינתי, אבל החלטתי שאני יוצאת למלחמה, שפויה ונחושה מתמיד, מלאה בכאב וחדורת מטרה לדעת מה קרה לתאיר, בתי האהובה.
"פתרון הרצח של תאיר כל כך מופרך ומנותק ממציאות חייה. יש התעלמות גורפת של גורמי האכיפה והשופטים מהמציאות של הקורבן. במשפט פלילי בישראל, משפחת הקורבן שקופה לחלוטין וללא כל זכויות. לא נותרה לי ברירה אחרת אלא להשמיע את מה שלכולם היה נוח להשתיק ולקבור.
"תאיר נרצחה בתוך מבנה בית ספר, בתיכון נופי גולן, באגף כיתות ט' עד י', לקראת סיום יום הלימודים. מדובר במבנה לא גדול שכל מילה שנאמרת וכל צעקה במסדרונות ובחללי המרכז נשמעות עם הד חזק מאוד. בזמן הרצח נכחו בחלק הזה של המבנה כמה עשרות תלמידים ומורים, ובכל זאת, אף אחד לא שמע כלום, לא ראה כלום. אני לא מצליחה לקבל את הדבר הזה, ברור לי היום יותר מתמיד שהיו כאלה שראו ושמעו אבל התעלמו.
"ראשי המועצה המקומית קצרין והאזורית גולן, הנהלת בית הספר, משרד החינוך והמשטרה, החלו מיד אחרי הרצח לפעול יחד במטרה להרחיק מעצמם כל אחריות להתרחשות הרצח. המציאות האלימה מאוד שהייתה מנת חלקו של בית הספר במשך תקופה ארוכה שקדמה לרצח, נעלמה כלא הייתה. כנציגת ועד ההורים ידעתי על חלק מהאירועים האלה, וכך גם הורים רבים שהציפו שוב ושוב את הנושא בפורומים שונים.
"זמן קצר אחרי שתאיר נרצחה, כל אלה לא העזו לדבר פתאום והשתתקו. הורים שרק זמן קצר קודם לכן נאבקו יחד איתי, נאלמו דום. אמא אחת אמרה לי שאם היא תפתח את הפה, ראש המועצה ידאג לפיטוריה. היו כאלה שלקחו את משפחתם מהרגע להרגע ועזבו את קצרין. אחרים לא התביישו ותקפו אותי. לאף אחד לא היה נעים לשמוע את האמת שלי, והתגובות לא איחרו לבוא.
אלי מלכה, ראש המועצה האזורית גולן, הגדיל לעשות והאשים את תאיר באחריות ל'תאונה'. ציטוט מתוך כתב האישום: 'בתאונה שגרמה למותה במהלך ההפסקה, תאיר התרחקה לחלוטין משטח החוג ולא הייתה עירנית דיה למניעת התאונה. היא חשפה עצמה מרצון לסיכונים ולא נהגה כפי שתלמיד אחר סביר וזהיר היה נוהג'.
המועצה המקומית קצרין, העומד בראשה סמי בר לב ובית הספר נופי גולן, כתבו גם הם בכתב ההגנה שלהם: 'המיידיות שבה מצאה תאיר זכרונה לברכה את מותה, לא איפשרה מצב שבו הייתה מודעת למתרחש ולמשמעות התקיפה. זאת, להבדיל ממצב של גסיסה מתמשכת אשר במהלכה הגוסס חש חרדה ופחד בנסיבות מותו. מיידיות המוות בהחלט שוללת את האפשרות כי תאיר זכרונה לברכה חוותה כאב פיזי, ולפיכך אין לפצות בראש הנזק את הכאב והסבל'.
אתם מבינים? תאיר נרצחה באכזריות בלתי נסבלת, נאבקה ברוצחיה שתקפו אותה ובידיה נמצאו שערות של שלושה אנשים שונים, עדות ברורה לזהותם, אבל עד היום הפרקליטות מסרבת להשלים את הבדיקות של עשרות השערות שנתפסו בזירה ושל ממצאים נוספים. כל הורה במדינה שלנו אמור לשים את מבטחו בגורמים השונים האלה, אבל הם מתקוטטים ביניהם ומפריחים טענות מופרכות שמבזות את תאיר ומוסיפות צער ועלבון למשפחתנו, כל זה רק על מנת להתנער מהאחריות ולהימנע מתשלום, גם במחיר פגיעה אנושה נוספת בקורבן ובמשפחתו.
בסופו של ההליך המשפטי-אזרחי, פסק בית המשפט כי על חמשת הגופים הנתבעים לשלם פיצוי בגין התרשלותם. העובדה הזאת מוכיחה כי הם נושאים באחריות לאסון שלנו. התקשורת קפצה על העניין כמוצאת שלל רב ויצאה בכותרות מפוצצות על סכום כסף גדול שמשפחת ראדה 'זכתה בו'. העיסוק הרכילותי והצהוב גבר בקלות על השאלה החשובה בהרבה - מי באמת רצח את תאיר, ומדוע?
"אחרי כמעט 14 שנים, נראה שנותרו בודדים המסוגלים להאמין לערימת השקרים ופשעי החקירה שהוציאו תחת ידם גורמי אכיפת החוק והמשפט, המנסים ללא הצלחה להגן על פסקי הדין המכוערים שיצאו תחת ידם. פרשת הרצח לא תרד מסדר היום הציבורי כל עוד האמת תישאר במחשכים. תאיר לא תהיה עוד שם ומספר בסטטיסטיקה הבלתי נגמרת. תאיר הקטנה שלי, בלי שהתכוונה, הציפה את כל הזוהמה שקיימת במערכות האלה.
"במשך שנים פגשתי חברי כנסת ושרים במטרה להציף את העוול העצום שנעשה לנו, אבל רבים מהם, מעבר לאמפתיה רגעית והבטחות ריקות, לא עשו דבר. הרבה מאוד אנשים פונים אלי ואומרים שרק עכשיו כשהם רואים את הכאוס השלטוני המתמשך ונפגעים ממנו בצורה קשה כל כך, הם מצליחים להבין על מה אני זועקת כבר שנים ארוכות. הגיע הזמן לתקן. אני קוראת לגורמי האכיפה והחוק להשלים את החקירה שהיו אמורים לבצע זמן קצר לאחר הירצחה של תאיר. עדיין לא מאוחר לסיים את המרדף אחרי רוצחיה".