טרי טסמה, מיילדת בבית החולים איכילוב, ריגשה רבים בפוסט שפרסמה בפייסבוק לאחר מותו של סלמון טקה. "אני המיילדת האתיופית שאישה סירבה שאיילד אותה כי אני שחורה", כתבה בפוסט והוסיפה: "ביממה האחרונה סייעתי לאישה אחרי אישה להביא את תינוקן לעולם, ומכל אחת שילדה אני בכיתי ביחד איתה. היולדת בכתה על החיים שנוצרו, אני בכיתי על החיים שסתם הלכו".

טסמה סיפרה ב"חדשות הבוקר" על אותו אירוע שבו נאלצה לעזוב את חדר הלידה לאחר שיולדת התעקשה שהיא לא תיילד אותה, רק בגלל צבע עורה. "זה היה חריג מאוד. הגעתי להחליף משמרת, הייתה שם יולדת בת 20 בערך. לידה ראשונה. עוד לא הצגתי את השם שלי, והאמא יצאה בסערת רגשות, פתחה את הוילון, הלכה לכיוון הדלת של הצוות ואמרה: 'איפה אחראית המשמרת? אני לא רוצה את הכושית הזאת'".

איך הרגשת באותם רגעים?
"המיילדת שעמדה מולי אמרה לי, 'טרי, את שמעת את מה שהיא אמרה?', אמרתי לה שכן. היא הייתה נסערת מאוד. כשהאמא חזרה אמרתי לה, 'תקשיבי אמא, שמעתי מה שאמרת. אני יודעת שזה בא מהדעות הקדומות שלך, הכי אחורי עמוק בראש שלך, ואגיד לך משהו: אני לא אשאר בחדר. את יודעת למה? לא בשבילך, לא בגלל מה שאת אומרת, אלא כי ויכוחים ומריבות בלידה ייתקעו את הלידה של היולדת. אני אצא רק בשביל הבת שלך'".

לא הרגשת צורך להעמיד אותה במקום?
"אמרתי שלא ארד לרמה שלה. אני נמצאת במקום שהיא האורחת שלי ואני המארחת שלה. אני לא ארים תככים וויכוחים שם, במקום הזה. זה לא החינוך שלי, לא ההשכלה שלי, זה לא מקצועי להרים ויכוח. הסתכלתי על היולדת ואמרתי לה, 'שיהיה לך בהצלחה'. אחרי שהיא ילדה חזרתי אליה ואמרתי לה, 'אני מאוד גאה בך שילדת בשלום ומזל טוב' ויצאתי".

עד כמה חריג האירוע הזה?
"14 שנים אני מיילדת וזה קרה רק פעם אחת. כמובן שתמיד יש את הסממנים. 'למדת את זה? כמה זמן למדת? את מיילדת?'. מזה אני מתעלמת, אבל המצב ההוא היה חריג מאוד. זה הסממנים של החברה הישראלית, הגזענות הבוטה הזאת שנמשכת כל כך הרבה שנים. בשנים הקודמות שתקנו ושתקנו, אבל הם הבינו שכאילו אנחנו תמימים וטיפשים. לא, אנחנו פשוט סובלניים, סבלניים ומתורבתים, באנו ממקום מתורבת, מחינוך אחרי לגמרי. דחקתם ודחקתם אותנו, והנה לכם".

כתבת בפוסט שבכית אחרי מותו של סלמון טקה.
"האמת שבדרך כלל אני בוכה, אני מתרגשת מכל לידה ביחד עם היולדת. אני מתרגשת, האדרנלין גבוה, אבל באותו הלילה הוא היה חריג מאוד. הגעתי סוערת למשמרת, כל הצוות שאלו אותי, 'מה קרה לך טרי? את לא רגילה היום, מה יש לך?'. סיפרתי להם הכל, שאני נסערת ומבקשת לא להתייחס לכל מיני דברים שאגיב ואגיד. בחדר הלידה אני טרי המיילדת, אחרי כל לידה שיילדתי חיבקתי ותמכתי, אבל כשהאמא בכתה אני בכיתי על מוות של 11 ילדים מהעדה שלי שפשוט הלכו סתם ככה".

מה המסר שאת מבקשת להעביר?
"למדינת ישראל אין כלים אחרים לנטרל? מה זאת אומרת שלקצין אין כלים לשוחח עם ילד בן 17? אין לו יכולת לנהל שיחה? אני רוצה שמשטרת ישראל תמצא דרכים יותר נאותות כדי לנטרל דברים ולא להרים אקדח, ובטח שלא לירות ללב או למוח. אנחנו לא נוותר".