חיים כהן, שופט "המטבח המנצח VIP", וסיון מורג - עורכת התוכנית, נפגשו היום (שני) עם מאות סטודנטים מבית הספר לתקשורת של המכללה למינהל. השניים שוחחו עם הסטודנטים על העבודה שנעשית מאחורי הקלעים בהפקה טלוויזיונית מסוג זה - וגם, על מלאכת השיפוט שלא תמיד פשוטה.
"המתמודדים באים לתוכנית בישול, לתחרות. הם באים לשמוע ביקורת", תיאר חיים, "לא באתי להיות חלק מהצגה. יש את מה שאני חושב על אוכל, מה שמנחה אותי, ואני מסתכל על הבן אדם בנעליים שלו ולא באלה שלי. אם לא אספר אמת, אין לי מה לבוא".
"לא חסרות לי במות. מצלמים מהבוקר עד הלילה, שתי תוכניות ביום, אוכלים מלא אוכל - למחרת אתה לא יכול לקום לעבודה או לעשות שום דבר. האינטרס שלי בשיפוט זה לתת את השיפוט האמיתי, אבל גם לתת להם כלים להשתפר".
"אתה צריך לזכור שזה לא עוסק בך. זה לא 'ואוו, איך הכנסתי לו בביקורת שלי', זה לא מעניין. צריך לנטרל את הדבר הזה ולהסתכל בלבן של הבן אדם. לאמת יש טריטוריה. אני לא יכול לשפוט רק לפי מה שאני חושב כי זאת האמת שלי, יש עוד אמת. האמת הזאת מספרת את הסיפור של הבן אדם. לא פעם לנו, השפים, יש נטייה לקטול אנשים שמבשלים עם אבקות מרק. 'מה פתאום אבקת מרק? זה לא טוב'. יש דור שלם של אמהות וסבתות שבישלו עם אבקות מרק אוכל נפלא, וזה נבע מסיבות סוציו-אקונומיות וכאלה".
חיים, שף ושופט מנוסה מאוד, מרגיש שהוא נמצא במקום הכי נכון לו: "הגעתי לאן שהגעתי ואני שמח במקום שלי. אני אוהב את המקום הזה. לא יודע איזו תוצאה הייתה אם הייתי הולך בדרך אחרת, גם למה להתעסק בזה? אחלה פה. כיף פה".
"כשהייתי בבית ספר יסודי נורא רציתי להיות שחקן. בתקופה ההיא, ואולי גם היום, הורים אומרים: 'מה פתאום שחקן? אין להם מה לאכול. אתה צריך מקצוע'. כנראה שבאיזשהו מקום זה נשאר לי בראש. מטבח זה סוג של במה שבה השף הוא הכוכב וגם הבמאי. הוא מחליט הכל, ולכן רוב השפים הולכים לאיבוד. אני נהנה לשלב הכל: גם אוכל, גם טלוויזיה, גם אנשים. אני פוגש במטבח ובטלוויזיה אנשים מדהימים, כמו סיון".
סיון, עורכת "המטבח המנצח VIP", סיפרה כי "שני דברים שאני מאוד מחוברת וקשורה אליהם זה אהבה ואוכל. כשהבאנו את הפורמט מאוסטרליה הבנו שהדיבור סביב השולחן, הפתיחות הישראלית הזאת והנגיעה הרגשית, משם יוצאים התכנים המשוגעים. אהבה, זוגיות, בגידות ששי ומיכל אביבי דיברו עליהן - אלה תכנים שעל חלקם לא דיברו קודם בפריים-טיים. המפגש הזה זו תחרות אוכל, אבל זה מעבר לזה - זה מפגש על אהבה, יחסים ואוכל".
המסע שעוברים המשתתפים בתוכנית לא תמיד פשוט, פיזית ומנטלית. "הלחץ במטבח גדול", מעידה סיון, "יש קושי פיזי. לפני שהמשתתפים מבשלים בתוכנית הם לא ישנים בלילה, הם מתאמנים על המנות כמה פעמים. אלה אנשים שאוהבים בישול ואוהבים להצליח, יש חרדות וגם חשש מהביקורת. מדהים לראות את יצר התחרותיות שנכנס בהם, גם כשזה לא התחום הראשי של החיים שלהם. הם נהיים מפלצות קולינריות ונכנסים לזה ממש. אלה אנשים שנתונים לביקורת יום-יומית על הבמות, במוזיקה ועוד, ובכל זאת יש לטאלנטים התקפי חרדה מאחורי הקלעים ולחץ מאיך הם ייבשלו, איך זה ייצא וממה שרותי וחיים יגידו עליהם".
"חיים ורותי מצליחים לייצר אינטימיות מאוד גדולה עם האנשים. כולם היו מדהימים ונחשפו בצורה מאוד עוצמתית ומרגשת. זאת רמת פתיחות יוצאת דופן. בראבא אמר לי שבחיים לא דמיין שיעבור תהליך כזה בריאליטי. הבכי, הדרמה שעבר מול אחותו - הוא היה המום מרמת האינטימיות שנוצרת בסט טלוויזיה שנמצאים בו כל כך הרבה אנשים. לשחקנים הכי קשה לבוא לריאליטי כי הם רגילים לטקסטים, שאומרים להם מה להגיד - ופתאום הם חשופים. זה הדבר שאני הכי מתרגשת ממנו, והתפקיד שלי זה להביא אותם לסף חשיפה מאוד גבוה שיפתיע גם אותם".