לא סתם השידור של "חתונה ממבט ראשון" זו התקופה האהובה עליי בשנה. לכמה חודשים בודדים אין קורונה בחוץ, אין מלחמות פוליטיות ואין דבר שמעניין את העולם יותר מאהבה. וזוגיות. ולמה למען השם הגר לא משחררת קצת לניר. אז הנה, שנה אחרי והם כבר מאורסים, ועבורי זה הכי קרוב שיש. זאת העונה הרביעית שאני מלווה וכותבת על הזוגות של חתונה ממבט ראשון, חצי צופה-חצי עובדת, חצי גרופית-חצי חייבת להתעסק באחד הנושאים החמים שיש במדינה.
תקראו לי משוחדת, אבל היופי האמיתי בתכנית הזאת הוא החומר האנושי שמרכיב אותה. זאת לא עוד תכנית ריאליטי שמספקת לנו את יצר המציצנות - זה החיים, מודיע הסלוגן על פתיחת העונה הרביעית במספר של חתונה ממבט ראשון (הערב, קשת 12). וכן, יש בזה. כמעט כל אחד מסוגל לשחזר רגע מהחיים שהשתקף לו בצורה ברורה בדמותו של זוג כזה או אחר. לא סתם לקחתם קשה את הסגירות של הגר מול ניר, התאהבתם ברוני ונעם שמרחו אחד על השני טחינה בתוספת ביצה וכאבתם את כאב הדחייה של דנית, כולם מייצגים סיטואציות מהחיים שיצא לנו לחוות.
אריק ודובי למשל, העבירו אותי שיעור באחד החששות הגדולים שיש לי בתור מי שנכנסה לעשור הרביעי בחייה. רובנו רוצים להאמין שהאדם שאיתו נמסד את הזוגיות הוא גם האחד שנשחק איתו ברידג' בשלבי הפנסיה המתקדמים, אבל האמת היא שהחיים זה מורכב. ובעיקר בעידן שבו המונוגמיה לא מובנית מאליה כלל. החשיבות של דובי ואריק כזוג שפתח את פרק ב' לעיני המצלמות היא מעבר לרושם ראשוני מטעה, שחרור תסכולים וחיפוש המזלג המתאים שיתלה את פתק ההתנצלות בסופ"ש הזוגות. לא, החשיבות של הזוג הזה היא להראות שהשד בעצם לא נורא כל כך, והשורה התחתונה היא להפסיק לנסות לשלוט במה שיקרה בעתיד. פרידות הן חלק מהחיים, ולא משנה אם הן קורות בגיל 20 או 60, לייף גוז און.
גם מהצמדים שהצליחו ליצור זוגיות טלוויזיונית (הדר ודניס, רוני ונעם) אפשר היה ללמוד לא מעט. רוני והדר הגיעו עם ציפייה די ברורה של מה הן לא רוצות בבני הזוג - לשתיהן חיכתה הפתעה מתחת לחופה. מה שיפה פה היא הדרך שבה השתיים השתחררו מרשימת המכולת שלהן. ולכולנו יש אותה, או לפחות רובנו מאמינים שאנחנו יודעים היטב מי האדם שמתאים לנו ביותר. אבל לפעמים מה שאנחנו רוצים הוא ממש לא מה שאנחנו צריכים, והעטיפה החיצונית, כמו מראה חיצוני ומוצא, היא כלום לעומת מה שיש בפנים. בסופו של דבר, הזוגות האלה אולי כבר לא ביחד היום, אבל את השיעור על הדרך לאינטימיות למרות ואולי בזכות הפער בין הרצוי למצוי - הם לגמרי העבירו.
במעבר חד להגר וניר, שעבורי הם הוכחה מהלכת שגם אם הדברים לא זורמים חלק בהתחלה, לא צריך לשבור את הכלים. למעשה, זאת בדיוק מטרת הניסוי של "חתונה ממבט ראשון" - לגרום למשתתפים להתחייב לתהליך למרות הקשיים. אני זוכרת שבמהלך הרצאה ששמעתי מדני פרידלנדר ויעל דורון לפני פחות או יותר שנה, השניים דיברו בדיוק על זה. דני השווה את השינוי בעולם הרווקות למעבר ממכולת של פעם לסופרים של היום. אם לפני שנים היינו נכנסים למכולת וההיצע היה מצומצם בהתאם, היום יש לנו מדפים על גבי מדפים בסופרים רחבי ידיים. כך גם בשוק של עולם הדייטינג - סווייפים בלתי פוסקים של ימינה ושמאלה באפליקציות, גורמים לנו לאשליית שפע שמרדדת את המשמעות של היכרות אמיתית. לא הולך? נקסט, ועוד נקסט וכך הלאה. אבל החכמה היא לדעת שזאת באמת פנטזיה, שזוגיות היא לא בהכרח קלילה ושהתמדה למרות הקשיים זה בעצם כל הסיפור.