העולם מתחלק לשניים – אנשים שאוהבים להתווכח וכאלה שנמנעים מריבים כמו מאש. טוב, אולי הגזמנו כי בתכלס יש סקאלה שלמה, אבל אין ספק שכל אחד מאיתנו מוצא את עצמו נוטה לכיוון כזה או אחר. גם בתחום הזוגיות, אפשר לא פעם להיתקל בטיפוסים יותר שקטים, מתפשרים שבעיקר מנסים לשמור על שלום בית, ובצד הנגדי תמצאו את המתנגחים בלי סוף, כאלה שכל ויכוח מלבה את האש הבוערת בחיים שלהם בכלל ובמערכת יחסים בפרט.

במקרה של עומרי קראוס מ"חתונה ממבט ראשון", ריבים הם הצד הפחות אטרקטיבי של הקשר. במהלך ירח הדבש הוא הודה בפני מעיין רובין שלא רב עם אף אקסית שהייתה לו בחו"ל, ולו בגלל העובדה שהיה עם רגל אחת בחוץ. למה? כי למערכות היחסים אליהן נכנס היה תאריך תפוגה עוד לפני שהתחילו. ועדיין, מחלוקות הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, גם בקצרי הטווח וגם באלה שכאן כדי להישאר. כמובן שהכל במינון, אבל קשר שלא חווה חילוקי דעות מימיו מעלה נורה אדומה עוד יותר מזה שמתבל את עצמו בריבים. למה? הנה הסיבות.

>> לא נרגעתם מהפרק האחרון? השיחה השבועית בפודקאסט "חתונה ממבט ראשון" רק התחילה

אם לא תנסו, איך תדעו?

אחד השיעורים הראשונים שחוויתי על בשרי בקשרים ולאו דווקא באלה הזוגיים, הוא הפער הגדול בין איך שאדם מתנהג כשהאינטראקציה נעה על מי מנוחות ואיך הוא הופך חברבורותיו ברגע שיש מחלוקת. אם עד הוויכוח הראשון, יכולנו לשתף בסודות הכי כמוסים, להתגלגל מצחוק במשך שעות וליהנות סתם ככה כי כיף, ברגע שחילוקי הדעות נכנסו, הפנים האמיתיות של האדם מולי התגלו. ולעתים, זה היה כואב מדי.

יש חשיבות גדולה לדרך שבה אנשים מתווכחים. האם הם יורים עליכם צרורות של נקודות חולשה שחשפתם בתמימותכם, האם הם קשובים לשמוע את הצד שלכם והאם המטרה שלשמה התכנסנו - לפתור את הבעיה - עומדת לנגד עיניהם או שעכשיו ומיד מפרקים את החבילה על כל שטות? אישית, האמון בצד השני מתחיל אצלי רק אחרי הריב הראשון, ואם נקביל לזוגיות במסך – עד העימות הראשון זאת תקופת ירח הדבש, אבל כולם יודעים שהתהליך האמיתי מתחיל רק אחרי.

אין ויכוחים, תתפוצצו

אם יש משהו שבדרך כלל מאפיין זוגיות בתחילת הדרך, הוא חוסר הוודאות מסביב. לפעמים אנחנו הולכים על ביצים, פוחדים שמילה כזאת או אחרת תחרוץ גורלות וגם אם הצד השני עושה צעד לא במקום – עדיף לוותר, העיקר לא לאבד. אז כמובן שלא על כל דבר צריך להקרין סרט דרמה ארבעה חלקים, אבל אם מצאתם את עצמכם אוגרים עוד ועוד, תזכרו שהפיצוץ או הפרידה כנראה בדרך. בני אדם לא יכולים להכיל יותר ממה שהם יכולים להכיל, ולכולנו יש גבול. אז אם תרצו להימנע ממשבר ודאי וגדול, צריך לשחרר את הקיטור מדי פעם.

זאת הסיבה שאימצתי לעצמי את גישת ה-50/50 – הכל בידי האיזון. מה זה אומר? אם פעם אחת לא אמרתי כלום על הנעליים שזרוקות באמצע הבית, הכלים בכיור שעולים על גדותיהם או כל סיבה אחרת שמוציאה אותי מהכלים, בדבר הבא שיפריע – אין מנוס אלא להגיד. מן הסתם שטיימינג הוא מילת המפתח פה, וגם להתלונן צריך לדעת איך ומתי, אבל אם בני הזוג שלכם לא ידעו להכיל אתכם, מי כן? מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה.

מעיין ועומרי (צילום: מתוך "חתונה ממבט ראשון", קשת 12)
אם בני הזוג שלכם לא ידעו להכיל אתכם, מי כן? עומרי ומעיין | צילום: מתוך "חתונה ממבט ראשון", קשת 12

להכיל זה שם המשחק

יש כל מיני סיבות למה אנשים כמהים לזוגיות, ואחת מהן היא הצורך לחזור לאחד או לאחת שבסוף יום יעניקו לנו תחושת בית. זאת כמובן התגלמות האוטופיה בשלמותה, בפועל, החיים נכנסים לתוך המשוואה. לחצים מהעבודה, מהילדים ומהמרוץ התמידי, גורמים לנו בלונג ראן לסטרס שחייב להשתחרר, ובדרך כלל זה קורה במקום הכי בטוח - בבית. אז כן, אופציות הפסיכולוגים, החברים והמשפחה כמעט תמיד זמינים לנו, אבל בני הזוג שלנו הם אלה שעוברים איתנו את היום יום וחווים מאיתנו הכי הרבה.

בואו נגיד שאין אדם שהעביר את כל חייו עם חיוך, ואם יש כזה, בכל לשון של בקשה, שיגלה לנו את הסוד. אבל עד שזה יקרה, אספר שאחד המשפטים שזכורים לי עוד משנות העשרים המוקדמות נכתב בספר "קציצות" של אילן הייטנר. הוא מסביר שאלוהים ברא אותנו כדי להיות מבסוטים, אבל לא מצא את הדרך לעשות זאת בלי קשיים. הרי אם הכל יגיע לנו בלי מאמץ, איך נדע להעריך את הטוב כשהוא דופק בדלת? אז כשהקשיים נכנסים בפתח הבית, ובני הזוג הם אלה שיושבים להם על הספה צריך להבין אם הם יכולים להכיל את כל החבילה שנקראת אתם. וריבים זה חלק מהעניין. למה? כבר מגיעים לזה.

מי שרב מאוהב

דמיינו סיטואציה של ויכוח בין בני זוג. הטונים עולים, העצבים איתם וכל עוד הכלים נשארים שלמים והפה לא מתלכלך אפשר ורצוי להמשיך ולהתווכח. אולי המתיחות נמשכת חמש דקות ואולי שבועיים, אבל אם נרדד את הסיטואציה – יש כאן שני אנשים, עם דעות שונות, שמסבירים אחד לשני למה הם צודקים. או חכמים, תלוי אם הם בדעה שלכם כמובן. בסופו של דבר, בני הזוג הם לא אותה ישות כמוכם וטוב שכך, כי דרך נקודות מבט שונות אפשר ללמוד ולהתפתח בכלל ובזוגיות בפרט.

עומרי קראוס, מעיין רובין (צילום: פרטי)
דרך נקודות מבט שונות אפשר ללמוד ולהתפתח בכלל ובזוגיות בפרט. עומרי ומעיין | צילום: פרטי

אין ספק שהרבה פעמים האמת פוגעת, הרבה פעמים המילים קשות, אבל הוויכוח פותח את שני הצדדים לעומקים אחרים שכנראה עוד לא הכרתם. הם אלה שגורמים לנו להבין את הצד השני, ובסופו של דבר להסתנכרן יחד, והרי ידוע שזוגות הופכים דומים במרוצת השנים. בסופו של ריב, תחושת המתיחות מתחלפת בקרבה שעם הזמן רק מתעצמת. והרי בשביל זה אנחנו רוצים זוגיות, לא? אז עומרי, אל תשמור מבפנים, תשחרר קיטור וגם אם זה יגיע לעימות, אחריו יהיה הרבה יותר קרוב.