כולנו מכירים את הדילמה הזאת כשאנחנו מחפשים אהבה. מה אני רוצה? את הריגוש, ההתלהבות וה"פרפרים בבטן", או את הקשר היציב והבטוח שמגיע ממקום יותר שכלתני ומחושב. הרבה אנשים מכירים את זה בתור: "הבחור הרע" שיזיק לי בסוף ושמושך אותי הכי הרבה. הבחורה האפלה, "הפאם פאטאל", היא זו שאני הכי רוצה למרות שאין עתיד בקשר איתה. יש אנשים שיש איתם חיבור מיני מהמם, אבל ברור שהם לא פרטנרים לזוגיות ארוכה. ויש כאלה שיהיו בני זוג, חברים והורים הכי טובים, אבל תמיד משהו יחסר בחיבור הרגשי או המיני איתם.
בואו נדבר רגע על הרגש. חיים בלי רגש עמוק, ללא התרגשות, הם חיים חסרים. כמו לאכול פרי תפל. כל כך חשוב להיות מחוברים ליכולת להתרגש, להעז וללכת אחרי רגש שמפעיל אותנו. מצד שני, לצד ההיקסמות מהתאהבות או מתשוקה חסרת גבולות, אנשים רוצים לבנות גם קשר. וקשר מזמן סוג אחר של תכונות: ביטחון, יציבות, נאמנות, תמיכה. פה לא נסחפים ומתעופפים, אלא בונים משהו יציב, ארוך טווח, חזק. החוויה פה היא לא של מאניה או אקסטזה אלא של אהבה יציבה, נבנית, מעמיקה.
האם זה בהכרח אחד מהשניים?
לא. העניין הוא שקשרים אף פעם לא מתחלקים בצורה ברורה לרגש מול שכל. הכל מעורבב ולא ברור ומשתנה. מי שבאמת אחראי על החלוקה הזאת, זה אנחנו. אנחנו אלה שהרבה פעמים נחליט שמישהו שעורר בנו רגש, הוא לא חומר לזוגיות ארוכת טווח, או נחפש מישהו שהוא כן מתאים לזוגיות, אבל הוא לא מעורר בנו את הרגש.
למה שנעשה את זה?
כי להרגיש זה מפחיד. זה אמנם מעורר חיות ומביא תשוקה לחיים, אבל אלה בדיוק המקומות בהם אנחנו עשויים להיפגע. הרבה אנשים סוחבים את מה שהפסיכולוגים מכנים "טראומות רומנטיות" – משבר נפשי שיכול להיות מאוד קשה בגלל סיפור אהבה שהתרסק. מצד אחד אדם כזה יכול היה להיזהר ולהימנע ואז הוא לא היה נפגע כל כך, זה נכון. מצד שני, אז הוא לא היה מרגיש עוצמות כאלה. הטראומות האלה לא בהכרח נמצאות במודעות, אבל הן כן גורמות לנו לחשוש מרגש אמיתי, ולהפעיל את מנגנוני ההגנה כשרגש כזה מגיע.
איך נמנעים מזה?
העניין החשוב בסופו של דבר הוא להיות מחוברים לעצמנו. להיות מודעים. לדעת מה הערך הרגשי שחשוב לנו, ואותו לחפש. להצליח לזהות את מה שעשוי לפגוע בנו ולמוטט אותנו, ולשים לב אליו. המודעות, או מה שאני אוהב לכנות הזיכרון העצמי שלנו, מאפשרים לייצר איזשהו איזון בין החלקים האלה, תוך כדי שאנחנו בדיאלוג גם עם בן הזוג או עם בת הזוג. כשמגיעים לשם, אפשר לייצר אהבה בוגרת, חזקה ויציבה, שיש בה גם תשוקה ועניין תמידיים וגם קשר ארוך טווח.
כתיבה: ד"ר גבריאל בוקובזה, פסיכולוג חינוכי מומחה | צילום: עידו קרני | בימוי: יעל רפפורט ודור אברבוך | איפור: אלישבע עוזיאל | עריכה: נעמה דעוס | הפקה: עמית רוסו- ברנר
"לאהוב את אנה": שני וחמישי ב-21:00, קשת, ערוץ 12