השופט הלאומי רני רהב לא מפסיק להסעיר את הרשת: בתכנית האחרונה הוא בחר להביע מחאה ולא להעביר את הזמרות ששרו באנגלית, מה שהצית תגובות סוערות ברשת. למרות זאת, הוא עומד על שלו ומסביר שאין לו בעיה שהביצוע הראשון של הזמר יהיה באנגלית אבל כשזה מגיע לפעם שניה באותה התכנית זה הגבול שלו: "לא בבית ספרי, חשובים לי ערכים וחשובה לי המוזיקה הישראלית והמילה העברית והעובדה היא שהקהל בבית הצביע כמוני".
הטוקבקיסטים פתחו חזית ולא נשארו אדישים לרהב: חלקם קיללו אותו באופן אישי, חלקם ירדו לפסים פוגעניים ואף קיללו אותו, תגובות כמו "עלבון לאינטיליגנציה" ו"בושה לתכנית" הן בין העדינות שנכתבו והפעם רהב מחליט לשבור שתיקה ולענות להם. גם רהב לא בחל באמצעים בתשובותיו: "זבל", "עלוב" , דפוקה בראש" והרשימה עוד ארוכה.
השאלה המתבקשת היא איך הדיון ירד לפסים אישיים כל כך, בפרט כשזה מגיע מאדם שעוסק למחייתו בהבנת דעת הקהל ובתדמית של מפורסמים שונים. רהב מסביר שיש גם הרבה אנשים שתומכים בדעותיו, והוא מוכן תמיד לשמוע גם את קול המתנגדים, אך הוא לא מוכן בשום אופן לשתוק למול תגובות שיורדות לפסים אישיים.
אין זו הפעם הראשונה שדבריו הוצאו מהקשרם, לפחות לטענתו. אחת הדוגמאות שרני מבקש להבהיר קשורה לטענה לפיה הוא איחל לאחת הנשים שיצאו נגדו ילד עם תסמונת דאון: "האישה טענה שכל חבר השופטים סובל מתסמונת דאון. אני איחלתי לה להבין איך מרגישה אם לילד כזה כיוון שזו מחלה קשה ואיומה שאסור לאחל לאנשים", הוא מדגיש.
רהב טוען שלפעמים אין הבדל בין אדם פרטי לאיש ציבור ולראות עיניו אלו שנשארים אנונימיים מתחבאים מאחורי התגובות שלהם, לכן דווקא איתם הוא מעוניין להתמודד כפי שהוא מוצא לנכון: "אתם התרגלתם שאפשר לקלל באינטרנט מבלי שאנשים ידועים עונים לכם, זה מגיע גם לרמות של ראש הממשלה ושר האוצר. אני בניגוד אליהם גם עונה כי זה לא ראוי בעיניי, צריך לדבר על אנשים כאלה בכבוד. מי שקילל אותי קיללתי אותו גם".
חי בלילה, ראשון עד שלישי, 23:00