אז לחזור לקשר עם האהבה הראשונה מלפני 40 שנה, רק כדי לסגור את הפינה?
אודטה יקירה, פנתה אלי י׳. איך היית מתייחסת לאהבה בת למעלה מ- 40 שנה? אז הנישואין בוטלו ע"י ההורים שלו, והוא שיתף פעולה ונכנע למכבש הלחץ. עד היום יש לי תחושה קשה של החמצה, למרות שקיבלתי במקומו גבר אידיאלי כבעל, שעושה הכול בשבילי. אני בקשר טלפוני עם המיתולוגי, שיודע להנפיק מילות אהבה ולשיר סרנדות, אבל זה לא מתקדם לשום מקום. ולא שאני רוצה להתקדם. אני לא יודעת מה אני עושה.
אז מה עושים עם זה? אני בבלבול תמידי. זה סיפור שנמשך כמו מסטיק, והולך על פול גז בניוטרל. לא לבלוע ולא להקיא.
יקירתי, זו לא אהבה בת למעלה מ-40 שנה, זאת אשליה בת למעלה מ-40 שנה. כי אהבה אינה תלושה מתוך הקונטקסט של החיים, ולא מתקיימת באוויר. אהבה היא דבר נטוע במציאות, עם ביטוי דרך מעשים. למעשה, הסימן הכי בדוק של אהבה , הוא ״מעשים״, שמגבים את המילים היפות. אין שם מעשים מאחורי המילים? אז סורי, אין שם אהבה!
יש מה שאני קוראת לו ״הכנה למדיח״, בלי מדיח, שלעולם לא יגיע, מה שאומר שזה רק חור לא מעשי במטבח שלך. ורק שתדעי, שבכל פעם שאנחנו מתחזקים איזה חרא כרוני בחיינו, בלי היכולת להיפטר ממנו, כדאי שנשאל את עצמנו איך הדבר הגרוע הזה דווקא זה משרת אותנו? כי שם, הפיתרון.
אז איך הקשר העקר והמתסכל הזה משרת אותך?
לדעתי, את ״משתמשת״, (כן, המילה היא משתמשת!) בקשר עם המיתולוגי הזה כשיריון נגד אינטימיות אמיתית עם בעלך. מין סוג ביטחון כוזב של ״שליטה״. בגלל הפרידה שעברת, את אוחזת באג'נדה של ״שנית מצדה לא תיפול״. למרות שבעלך בן אדם מסור מאוד ושונה מאוד מהמיתולוגי שלך.
אבל, אני מבינה. מי שנשרף במרק - עושה פו ביוגורט. ומה שקרה לך, זה שנפלת לתוך הבולשיט של עצמך, ומרוב ששיקרת לעצמך על תפקידו המשמעותי של ההוא, את מאמינה שזה אמיתי.
טוב, זה לא.
מה עושים עם זה?
חותכים כל זכר לתקשורת עם הבן אדם הזה. כי כל מילימטר תקשורת איתו, זה פחות מילימטר תקשורת עם המציאות הטובה שלך. והרי המציאות שלך, טובה ככל שתהיה, לעולם לא יכולה לנצח פנטזיה, שהיא תמיד מושלמת, בלי הנחירות בלילה, והבגדים המלוכלכים. זה כוחות, זה?
כי תזכרי. רק עלה מפלסטיק - הוא מושלם. לעלה אמיתי - יש המון פגמונים - ובזה כל יופיו החי. ועכשיו, הבחירה בידייך: רוצה חיים ״עלה מפלסטיק״, או חיים של ״עלה אמיתי״? מפני שהכול חוקי. רק תבחרי צד. אבל מוחלט.