"כמה פעמים אמרתי לבעלי (שיעשה, או שלא יעשה איקס, וואי, זד) וכל הזמן הוא חוזר על אותה הטעות ועושה את אותם הדברים. אני נשואה טרייה פלוס ילד מקסים ובעל נהדר", אמרה לי ב"צ, "אבל הבעיה הגדולה שלי באמת היא שאני מרגישה שבעלי עוזר לכולם ונותן לכולם את הזמן הפנוי שלו, ולנו - בכלל אין לו. ובקיצור לבעלי יש זמן לכולם - חוץ מאשר לנו.

הנה שתי דוגמאות קטנות, שלא תחשבי שאני קטנונית: הוא לוקח חבר ומחזיר אותו, ואם הוא כבר בבית – אז במקום להיות איתנו, הוא מעדיף להתעסק בגינה ולשפץ כל מיני דברים בבית. ומה איתנו? לפעמים כשאני שואלת אותו, הוא אומר 'הלוואי על כולן בעל כזה, את פשוט לא מעריכה'. ואז אני אומרת לעצמי, שאולי באמת הבעיה היא אצלי? מה את חושבת?".

טוב יקירה, אני חושבת שזיהית בוודאות שבעלך הוא טיפוס מרצה, ובדיוק בגלל זה התחתנת איתו. ואני חושבת שמה שלא זיהית, זה ש"מרצים" נוטים לקושש אהבה מכולם (דרך הריצוי הזה שלהם), וככה כנראה, התחרבשה לך התוכנית שלך, שהוא ירצה "רק אותך".

כי אפילו פליזרים סדרתיים לא נוטים להשתדל ולהתאמץ בשביל מתלוננים ומייבבים (כי הם חווים אותם כאנשים חלשים כמוהם), אלא בשביל אנשים חזקים בעלי עמוד שידרה, שאת אהדתם הם מנסים להרוויח. ושווה לך לזכור את הנתון הזה, לפעם הבאה שיעלה בך הדחף לבוא אליו בטרוניות בנוסח של "למה בשביל אחרים כן, ורק בשבילנו – לא?".

ראשית, כי משפט שמתחיל במילה "למה" בטון מאשים - הוא פשוט לא חוקי בעיניי. ושנית, זה פשוט לא לעניין ולא מכבד גבולות אלמנטריים להחליט בשביל אדם אחר (כן, גם אם הוא נשוי לך) לאן, מתי, כמה ולמי - הוא אמור לנתב את טוב ליבו. ואני חושבת שזה ממש לא באינטרס שלך לפתוח עליו עין צרה ו"למדוד לו" את הדברים האלה. מפני שחוק עולם הוא: מה ששמים עליו פוקוס ותשומת לב - רק גדל ומתעצם. תשומת לב זו מילה אחרת לאנרגיה. וככה יוצא שאת מאכילה ומפטמת אנרגטית, בעיה שאת לא מעוניינת שהיא תשמין. אבל ככה בדיוק היא משמינה. אני מבינה שיש לך עכשיו פצע גדול ומדמם על הדבר הזה, וזה יגזול ממך כוחות נפש עצומים להתעלם ממנו, אבל אם לא תתעלמי - את תייצרי לעצמך מציאות לא רצויה לך, שוב ושוב, ועוד שוב אחד.

אישה עצובה (אילוסטרציה: Shutterstock, By Nikodash)
"זה חיוני שתתעלמי מכל הדברים המעצבנים אותך שהוא 'עושה בשביל הבחוץ'" | אילוסטרציה: Shutterstock, By Nikodash


לכן, אם את רוצה שהדברים ישתנו, קחי על עצמך את כל העשיות שהוא לא עושה איתך, או שהוא לא עושה אותן טוב (לדעתך), ופשוט תפסיקי להציק לו איתן. זה בכלל אימון טוב לייצר את עצמך ככה "משק עצמאי", ולהתחיל להעניק לעצמך, בעצמך, את כל מה שאת רוצה לקבל מבחוץ. כולל תשומת לב, כולל אהבה.

אבל זה, נושא לשיחה ולהדרכה אחרת לחלוטין. כי לעניין שמציק לך, תתחילי לנהל לעצמך (אבל באדיקות) רשימה חדשה. והיא צריכה להיות פיזית, בפועל, בכתב. וברשימה החדשה הזו את תרשמי לעצמך, רק (אבל אך ורק) את הדברים והפעמים שהוא כן נתן, וכן העניק לך (או ליחידה המשפחתית הקטנה שלכם) לדעתך. תפסיקי לארוב ולתפוס אותו ב"לא בסדר" - ולנקר לו שם. תכתבי ב"רשימת מכולת" הזו, רק את מה שהוא עשה טוב, ולא נפל ("נפל" בעינייך, כמובן), לבורות האלה שהוא רגיל ליפול בהם.

ומילה קטנה על ה"נופל כל הזמן לבורות": אנחנו לא מדברים פה על בורות של מהמר, מכה, או מסומם. אלא על אדם עם הרגלים מסוימים, שהם לא טובים בעינייך - ובעיניו כן. כי עובדה שהוא עושה אותם כבר 200 שנה - ועובדה שהוא חי איתם בשלום. ואין לך מושג כמה שזה מעצבן ולא הגון לבקש מאדם אחר לחיות "מחוץ להילה של עצמו". יענו, לעזוב את עצמו, ובמקום להיות "הוא" האותנטי - להיות "את", או לפעול כמוך. ואין לך מושג כמה נשים חיות בגיהינום (עם אדם מדהים) רק כי הן שוכחות שלא שופטים דג על פי כישורי הטיפוס שלו על עץ. ורק את "כישורי הטיפוס על עץ" הן בודקות לדג הזה שלהן.

ולכן, זה חיוני שתתעלמי מכל הדברים המעצבנים אותך שהוא "עושה בשביל הבחוץ". ואיך תעשי את זה? בדיוק כמו שיש לנו "שמיעה סלקטיבית" שבה הרבה פעמים אנחנו שומעים רק את מה שאנחנו רוצים לשמוע, ככה תפתחי לך "עיוורון סלקטיבי", או מיסוך, או סנן פנימי. כדי שתוכלי לרשום לעצמך במחברת רק את הדברים/הפעמים שהוא כן עשה בשבילך. תהיי גשש-בלש של הטוב שלו. ואל תשכחי לתגמל אותו בכל פעם שכזו בחיוך, או בחיבוק מהלב, או במילה טובה של הערכה.

עשי את זה רצוף במשך כמה חודשים, כי זה חיוני ברמת פיקוח נפש של חיי הנישואים הטובים שלכם:
1. להתעלם לחלוטין מכל הדברים הרעים בעינייך - ממש אפס תשומת לב עליהם.
2. לרשום באדיקות רק את הדברים הטובים.
3. לתגמל על העשיות (הטובות בעינייך) האלו בחיוך, בחיבוק, או במילת הערכה.
4. להקריב את הקורבן הנורא מכל, מבחינתך: לוותר על נקטר האלים הזה של ה"אני צודקת" בכל פעם שהוא "טועה".

תעשי ככה, ואת תראי ניסים גלויים, איך איכות חייך וחייו תעלה פלאים. זה יעבוד בדוק, אבל לפני שאת מיישמת, תבררי עם עצמך: האם את רוצה לייצר אותו "אשם ולא בסדר", או שאת רוצה שהחיים שלך (ושלכם) יהיו טובים? כי זה או הדבר הראשון, או השני - אי אפשר את שני הדברים ביחד. והבחירות שלך (לאורך זמן), כבר יספרו לך איזה מהשניים בחרת. יש מצב שאת תמשיכי לעשות את בעלך "אשם ולא בסדר". אבל אחרי שתקראי את הדברים, לא תוכלי יותר להתנהל בתמימות של ה"לא יודעת" - כי עכשיו את כבר כן יודעת.