"הייתי כבר בלא מעט מצבים כאלה בעבר", סיפר לי ידיד טוב על קשיים בעסקיו, שגרמו לו למורל שפוף. "אלא שכאן התקבצו לי כמה בבת אחת והשמיים נראים לי קודרים לאללה, ואני לא יודע מה לעשות. any wisdom thoughts בנושא? (וביידיש ספרותית: יש לך איזה רעיונות טובים בנושא?)
"אוקי, נשמתי", עניתי לו, "מה אני יכולה לעשות כדי להרים לך את המורל? כי כלל א' בהצלחה, זה קודם כל מורל גבוה, שזה אנרגיות אישיות גבוהות - ורק אז החיים מסתדרים נהדר. זה ממש לא הפוך - למרות שרוב האנושות מאמינה שזה כן הפוך: יענו שקודם יהיו לך תוצאות טובות, ורק אז המורל שלך יהיה גבוה. אני יודעת שמה שאמרתי לך פה עכשיו, מנקודת המבט שלך כרגע, נשמע לך כמו השורה המצחיקה הזו מ"כנר על הגג": שצריך הבנאדם למכור את כותנתו האחרונה שלעורו, ובלבד שיהיה איש עשיר - ואף על פי כן נוע ינוע.
ומה שאני מציעה לך בהכי תכלס, זה שתזרוק עוגן לתוך העתיד, באמונה, ותסכים להרגיש טוב כבר עכשיו, ("על החשבון"), שהכול הולך להסתדר לך מצוין. נשבעת לך, שמהמקום הבקאקט שלך, זה, בעיני (אבל שאלת אותי) התנאי היחיד שדברים יסתדרו לך מצוין. כן, זה אתגר מטורף, כי זה כאילו להמציא אושר ושימחה מתוך הבכי, ואיך אפשר בלי שזה ירגיש זיוף מטורף?
אז הנה אני מספרת לך איך: עם אמונה. רק עם אמונה, שאתה תגייס אותה לעצמך "על החיים שלך", כמו תרופה מצילת חיים, ששום שיקול אחר לא נכנס לעצם השימוש בה. איך אמרה לי מזמן מזמן, חברתי החכמה לילך יום טוב? הבעתי בפניה את פחדיי על מה יהיה בעתיד, ואם יהיו לי כלים למהלך מסוים, והיא הציעה לי: "תזרמי, עם אמונה באלוהים, שהוא כבר יאבזר אותך בדרך עם כל מה שתצטרכי". כך עשיתי, ולא הצטערתי.
אז אני מעבירה לך את החוכמה העמוקה הזו שלה, שהיא כולה ויתור על מקובעות, ו"מחלת השליטה": תזרום, ואלוהים כבר יאבזר אותך בדרך. ביצירתיות, במזל, בתושייה, בתודעה נכונה, ו/או בפתרון מדהים, שאולי יבוא לך ממקור לא צפוי. אתה רק תפסיק להתרשם כל כך מ"הבחוץ" (זאת אומרת מהתוצאות העגומות של המציאות בחוץ, כפי שהיא כרגע). תפסיק להתרטט כל כך מהמציאות הגרועה הזו שמתסכלת אותך ומורידה לך את המורל. כי אין מציאות, יש לנו רק את "תפיסת המציאות" שלנו, ואנרגיות נמוכות לא מאפשרות תפיסת מציאות שהיא לטובתנו.
ואתה הרי יודע שהבחוץ הזה - (בין אם הוא טוב, ובין אם הוא רע!), הוא כמו עננים, שדינם לחלוף. כן, תעשה את כל הפעולות הטכניות שאתה יודע לעשות, ושאתה צריך לעשות - אבל עם אפס אמוציות גרועות. תעשה את מה שהייתי עושה פעם, בעניין האנרגיות שלי, כשהיו גוררים לי את האוטו: הייתי נכנסת למונית, ובמצב רוח טוב במיוחד (ואמיתי, מהלב, כי הבנתי את "טעמי המצווה, לא רק את "המצווה"!), הייתי אומרת לנהג את שם המגרש שמשם הייתי צריכה לשחרר את האוטו שלי.
הנהג רק היה שומע את הכתובת - והפנים שלו היו נהיות תשעה באב, רק מהזיכרונות הכואבים של עצמו. ומיד הוא היה שואל אותי: "גררו לך את האוטו, אז איך את בכזה מצב רוח טוב?", ולזה הייתי עונה: "את הכסף, הם כבר הצליחו לקחת ממני. נגד זה אין לי מה לעשות (יענו באותו הרגע, לא כלקח לעתיד להחנות יותר בזהירות...), אבל את מצב הרוח הטוב שלי, הם לא יצליחו לקחת ממני. ממש לא אתן להם גם את המתנה הזו, לסל הקנסות".
ויכולתי מצב רוח טוב, אמיתי, מהלב - בדיוק בגלל הרעיון הזה שהרגע סיפרתי לך אותו. לא להוסיף לעצמי על סל הקנסות ועוגמת הנפש שכבר חטפתי גם את איבוד האנרגיות הגבוהות שלי, שכל כך חיוניות לנו להמון תחומי חיים. אגיד לך את זה בהכי ישיר: אם אתה יורד באנרגיות שלך בתחום הכסף, (נניח) אתה מוריד לעצמך את הסיכוי שיהיה לך טוב ומוצלח בעוד הרבה תחומי חיים שלא קשורים, ושאינך מעלה בדעתך כרגע איך בכלל הם קשורים. וזה קורה ככה בגלל שהמיינד שלך הוא "חדר המכונות האטומי של חייך", ואם החשמל, או האנרגיות, יורדות לך שם - ומכל סיבה עלומה, ברור שההספק לכל תחום אחר של חייך יורד בהתאם. והנה לך מה קשור "מחט לתחת".
אתה בהחלט יכול לגייס לעצמך מורל גבוה גם באמצע מקרה פיננסי מצער - כי לא חובה שמצב הרוח שלך יהיה "כלים שלובים" עם המציאות. זה ככה, רק אם אין לבן אדם מודעות שזה לא חייב להיות ככה. ובחזרה אליך: את הבלגן "הם" (הנסיבות והבחירות העסקיות הגרועות שלך), כבר הצליחו לעשות לך. למה שתיתן להם במתנה גם את מצב הרוח הטוב שלך? ממש אל תסכים לזה! זה כרגע, האינטרס הכי עליון שלך כדי שתוכל לתפקד במיטבך, לתקן את מצבך ולראות תוצאות מעולות.
האנרגיות הגבוהות שלך הן ממש ההבדל בין שקיעה וטביעה, או שחיה מעולה והגעה אל חוף המבטחים שלך. אם אתה סבור שזה ממבו ג’מבו ומנטרות נבובות של "מחבקי עצים", תקשיב פה לדוגמא הכי קיצונית ששמעתי אותה במו אוזניי מחבר טוב.
הוא מיליונר כבד מפלורידה שב-2008, במשבר המשכנתאות הגדול שהיה בארה"ב, איבד את כל הונו, 100 מיליון דולר ונמחק מכל הכספים שלו בשרשרת עסקאות לא טובות. אני עושה לך פה ספוילר: הוא הצליח להחזיר לעצמו את כל הכסף שלו בחזרה, פלוס. ולשאלתי, מה היה הדבר האחד שעזר לו להחזיר לעצמו את הכסף שלו, הוא ענה לי: "רק האנרגיות הגבוהות שלי, שתחזקתי אותן גבוהות, ממש במשמעת אנרגיות על החיים שלי, כי ידעתי כמה הן חיוניות לי כדי שאצליח להוציא את עצמי מהבור. פשוט ידעתי שאין לי את המותרות לתת להן לשקוע בדיוק בגלל שהייתי שקוע פיננסית בהפסד כל כך נוראי. ועכשיו, אחרי הספוילר של התובנה, קבל את הסיפור שלו:
"ב-2008, כשהיה את משבר המשכנתאות ומחירי הדירות ירדו לרצפה, הבנתי שיש לי פה הזדמנות עסקית מצוינת. כי מחירי דירות - זה הרי גלים. ומכאן, שהכי נבון זה לקנות אותן כשהמחירים שלהן הם בשפל, ולמכור כשהם יעלו, אז השקעתי את כל מה שהיה לי בקניה הזו. מהמקום המטופש שהייתי בו אז, זה היה נראה לי שאני הולך לעשות את העסקה של חיי, עם מכה גאונית. אין ספק, שלפי המציאות שהגיעה לי מהר מאוד, היה לי ליקוי מאורות - אבל אי אפשר להיות חכם למפרע. כי מה שלא לקחתי בחשבון, היה, שמחירי הדירות המשיכו לרדת עוד ועוד, מתחת לריצפה שהייתי בטוח שהיא הדבר הסופי בהחלט. כי אף פעם בהיסטוריה לא היה שפל יותר גדול מזה, וחשבתי שהגענו לתחתית. אז זהו, שלא. והבנק "קרא לכסף", ולא הצלחתי למכור אפילו לא במחיר הרצפה שקניתי, ואפילו לא בהרבה פחות, וידעתי שאני הולך לאבד את כל עמל חיי.
אז חישבתי את קיצי לאחור: להיות ילד עני כמו שהייתי בילדותי בקריית שמונה, כשהייתי מכוון להגיע לשכנים בזמן הארוחות, כדי שיתנו לי פרוסת לחם עם מרגרינה - זה כבר לא יקרה. כי בכל זאת צברתי במהלך השנים כמה כישורים עסקיים, ותמיד אוכל להיות שכיר מועיל למעסיקיי, והילדים שלי לא ירעבו. אז למי אצלצל כדי להתייעץ איתו מה עושים? לחבר א'...? לא. כי האנרגיות שלו לא מספיק גבוהות ברגיל, ואני זקוק עכשיו לחבר עם אנרגיות ממש ממש גבוהות. לחבר ב'? לא, כי גם שלו הן לא להיט. ואז נזכרתי בחבר ג', איש עסקים הרבה יותר מנוסה ממני, שהרבה זמן לא דיברתי איתו, אבל האנרגיות שלו היו תמיד תמיד גבוהות, וצלצלתי אליו.
"היי, מאיר!" הוא פתח בשמחה, "מה שלומך?". "מצוין!", צחקתי לו בטלפון, כי כבר הייתי אחרי ייאוש, וכל מה שאפשר היה זה רק לצחוק. "אני עומד לפשוט רגל, ולאבד את כל עמל חיי! ומה איתך?" שאלתי אותו בחזרה. "אני? נהדר!", הוא ענה לי צוחק צוחק. "אני עומד להיכנס לבית סוהר, כי הייתי סתום מספיק והצהרתי על הפסדים שלא היו לי. ואתה מכיר את המדיניות של אנקל סם: מאמין לך ונותן לך שקט - אבל אם הוא תופס אותך בשקר, הלך עליך. ונדמה לי שעוד דקה הולך עלי!". ככה שנינו מדברים ומתפקעים מצחוק, כי כאמור, מה עוד נותר לנו לעשות חוץ מלצחוק? אז לעשות לך את הסיפור קצר, תוך כדי דיבור הבנו שאנחנו הפתרון האחד של השני: הוא קנה ממני את ההפסדים שלי ויצא דובר אמת מול שלטונות המס - ואני החזרתי לעצמי את הכסף שלי, וככה ניצלנו".
אז זהו יקירי. מזכירה לך ששתן זורם למקומות נמוכים אנרגטית, ואתה ממש, אבל ממש לא רוצה להיות שם, וגם מזכירה לך, שכלל ראשון בפתירת בעיה - זה מזעור הבעיה. אז קח קנה מידה: מלחמת העולם השנייה, היה הרבה יותר קשה. יאללה, חביבי, פרופורציות. פרופורציות וחיבוק.