התפעלנו מהיכולות הווקאליות שלו ב"הזמר במסכה", רעדנו מכל מבט מצמית שלו ב"פאודה" והתרגשנו ממנו בתפקידי המפתח ששיחק על בימות התיאטרון, אבל יש דמות אחת של איציק כהן שהתגעגענו אליה במיוחד והערב תחזור סוף סוף לחיינו - אהרון בביוף, הגבאי התמים וטוב הלב של קהילת מוסייף ב"ישמח חתני".
חמש שנים אחרי צאתו של הסרט המצליח שסחף קרוב ל-400,000 צופים בבתי הקולנוע, סדרה חדשה שמבוססת על סיפורו ודמויותיו הבלתי נשכחות תעלה הערב למסך בפרק פתיחה כפול (שלישי, אחרי החדשות, ערוץ 12). לא רק כהן חוזר לגלם את הדמות האהובה מהקהילה הבוכרית בירושלים, אלא גם אורנה בנאי (תקווה, אשתו בסדרה), אוולין הגואל, עינת שרוף, יפית אסולין, הרצל טובי, חיים זנאתי ועוד.
"בצילומי הסרט הייתה אווירה כל כך משפחתית ונעימה", משחזר כהן, "הרגשנו חלק מקהילה, חלק ממשפחה. 'ישמח חתני' מחממת את הלב כי היא עוסקת בדנ"א של הישראליות - מסורת, חגים, משפחה, ערבות הדדית וקהילה. לתוך כל זה, היוצרת שלומית נחמה הכניסה גם את פריצת הדרך של הנשים, הרצון שלהן בשינוי והדרישה לקבל את מה שמגיע להן בתוך המרקם של החברה הדי שמרנית הזאת".
"היה מדהים לראות בזמנו את הצלחת הסרט, גם בישראל וגם בחוץ לארץ. אפילו נסעתי להקרנות במיאמי", נזכר כהן, "למרות שעברו כמה שנים מאז שצילמנו את הסרט, בצילומי הסדרה החוויה הזאת המשיכה. הקאסט שלנו התחבר מאוד זה לזה, נכנסנו לתפקידים שלנו מהרגע הראשון שהיינו שוב ביחד. אני אוהב שיש נגיעות קומיות בתוך הסיפור הזה, גם צוחקים וגם מתרגשים - זה בעיניי השילוב הכי טוב".
איך הגבת כשהציעו לך לחזור ולגלם את אהרון?
"בשמחה רבה. שלומית ואני נשארנו בקשר והיא כל הזמן הייתה אומרת לי, 'אוי, אתה לא מבין מה אני מתכננת לך'. ממש חיכיתי לזה כבר. אני מאוד אוהב את התפקיד של אהרון כי האישיות שלו שונה מאוד מתפקידים אחרים שעשיתי ובטח ששונה ממני".
במה אתם שונים?
"יש באהרון משהו מאוד ילדי, ילדותי לפעמים. הוא קצת נאיבי ותמים, מין טמבל כזה שייעשה מה שאחרים אומרים לו רק בשביל לרצות אותם. אני יכול להזדהות עם המקום הזה ולהתחבר אליו, אלה צדדים שאני מכיר מהאישיות שלי כשהייתי הרבה יותר צעיר. היום אני שונה ממנו. אהרון הוא איש נורא מתוק בעיניי, זה כיף לשחק מישהו שהוא נורא תמים ולא כוחני, בניגוד לשאר התפקידים שעשיתי".
"אהרון ותקווה נמצאים בפתחו של משבר גדול, הם יושבים על הר געש"
בסרט "ישמח חתני", אהרון ואשתו תקווה נקרעו בין החברויות והנאמנות שלהם לקהילה הדתית הקטנה שאליה הם משתייכים, לבין ההלכה המחמירה ויראת שמיים אותה ייצג הרב דוד הכריזמטי. בסדרה מצפים להם אתגרים חדשים ומשמעותיים, גם בתוך הקהילה שבה הם חיים אבל גם במערכת היחסים שלהם.
"כשהסדרה נפתחת אנחנו פוגשים את אהרון ואשתו בפתחו של משבר", מגלה כהן, "הם יושבים על הר געש אבל לא יודעים בדיוק איזה. הם לפני משבר משפחתי מאוד גדול שישים זכוכית מגדלת על הקשר ביניהם ויבחן את האהבה והזוגיות המאוד יפה שלהם. היו לי סצינות עם אורנה שגם אחרי שאמרו 'קאט' המשכנו לבכות, אי אפשר היה לעצור פשוט. זאת סדרה מאוד מרגשת והסיפור של אהרון ותקווה מאוד אמוציונלי. אורנה ואני התחברנו מאוד, יש בינינו יכולת לתקשר אחד עם השנייה בלי מילים. היה תענוג גדול לשחק לצידה ולהיות בעלה".
שניכם קומיקאים גדולים, בטח היו על הסט גם דמעות של צחוק.
"אי אפשר בלי. החיים עצמם הם הומור ודמע, זה הולך זה בצד זה. החיים הם לא תמיד או נורא רציניים או נורא מצחיקים. היו המון רגעים מצחיקים ביני לבין אורנה וגם בין אהרון לתקווה, גם מתוך הטקסט וגם מעבר לטקסט. זאת הייתה חגיגה לצלם את זה".
איך היה המפגש עם החברים לקאסט אחרי כל השנים האלה?
"כאילו לא נפרדנו. דיברנו על חוויות מצילומי הסרט וזה הרגיש לנו כמו משפחה שנזכרת בבר מצווה משפחתית. אלה לא היו רק צילומים עבורנו, זה הרגיש אותנטי נורא. הכיף הכי גדול שלי כשחקן זה כשאני מרגיש שאני לא משחק, לא עושה בכאילו. אורנה ואני לא היינו צריכים לעשות בכאילו בשביל לשחק בעל ואישה או להיות חלק מהקהילה המשפחתית הזאת".
עד כמה אתה עצמך קרוב לעולם הדתי?
"אני בן אדם מאמין. פחות מאמין בחוקים, בסייגים ובמצוות, אבל בבסיסי אני מאמין. מה שכן, קשה לי מאוד עם הדרת נשים והאפליה המסיבית כלפי נשים. בהרבה מקרים הנשים נושאות את עול הבית על כתפיהן. הסדרה שמה זכוכית מגדלת על המאבק להעצמה נשית בחברה המסורתית. צריך לתת לנשים כוח, בטח בתקופה הזאת כשיש את מחאת ה-Me Too המוצדקת. אי אפשר שהאימהות, הנשים והבנות בקהילה הזאת יהיו במקום נחות, זה פשוט לא הגיוני בעיניי. צריך לשאת את הנשים האלה על כפיים".
"לא צריך להתעסק רק בפילוג ובשסע. לקהילה החרדית יש צדדים מאוד יפים"
המתח שבין הקהילה המסורתית לזו החרדית בסדרה "ישמח חתני" והמאבק בגורמים הקיצוניים יותר בחברה, אקטואלי יותר מתמיד. בתקופה האחרונה הולך ומעמיק הקרע שבין ציבורים ומגזרים שונים בחברה הישראלית, כמו בין ימין לשמאל ובין חילונים לחרדים שהחליפו מהלומות כואבות בשנה החולפת בגלל מגפת הקורונה.
"הסדרה עוסקת מאוד בעדינות בקונפליקט הזה", מספר כהן, "עם זאת, היא מתעסקת פחות בשסע אלא יותר בניסיון לאחד ולמצוא פתרונות. במקום לשים את הדגש על הקרע, הדמויות בסדרה מחפשות איך לחבר ולפתור בעיות. הלוואי והייתה דרך לעשות את זה גם במדינה - במקום לשים את זכוכית המגדלת על השסע, לחפש איפה כן יש ערבות הדדית ואילו דרכים אפשר למצוא כדי לעזור".
"בקהילה החרדית יש הרבה דברים יפים מאוד", ממשיך כהן, "מתן בסתר, עזרה לחלש ודאגה סוציאלית עמוקה לשכבות שפחות בורכו. אי אפשר להתעסק רק במה ששונה ומפלג. בסדרה יש משהו מפוייס מאוד, גם כלפי הצדדים הפחות נעימים".
זו הייתה שנה קשה לכולם, חילונים ודתיים כאחד. עולם התרבות לדוגמה ספג מכה קשה ורק עכשיו מתאושש.
"אחרי 20 שנה בקאמרי, הייתה לי שנה ללא תיאטרון. עם זאת, היו לי הרבה מאוד פרויקטים בטלוויזיה ובקולנוע. צילמתי את 'הזמר במסכה', עשיתי סרט בהפקה של שפילברג שצולם בפראג והתחלתי להעביר הרצאה שנקראת 'מבנות פסיה עד פאודה', על מהלך הקריירה שלי שהייתה מאוד מפתיעה מבחינתי. למזלי הרב בורכתי ועבדתי השנה, ועכשיו חוזר לתיאטרון סוף סוף. אני בחזרות להצגה חדשה בשם 'עד קצה הקשת' על ימיה האחרונים של ג'ודי גרלנד ומתחיל בקרוב חזרות ל'סאלח שבתי'. אני בעשייה ובורכתי ממש, זה לא מובן מאליו".