את דרכו הארוכה בצה"ל החל יואב גלנט כלוחם בשייטת 13, ויותר מאוחר פיקד עליה. הוא השתתף במבצעים רבים, על חלקם הגדול אי אפשר לדבר עד היום - חיסולים ותקיפות בכל מדינות האויב שמסביבנו. עם סיום תפקידו כאלוף פיקוד דרום מונה לתפקיד הרמטכ"ל ה-20 של צה"ל והתכונן לכך במשך חודשים, אך שבועיים לפני הכניסה לתפקיד המינוי בוטל בעקבות החשדות נגדו לעבירות בנייה ותכנון בביתו שבמושב עמיקם.
גלנט מאמין שזה לא מקרי ושמי שהינדס את סיכול המינוי היה הרמטכ"ל היוצא, גבי אשכנזי. 12 שנים חלפו מאז האירועים ההם, שכללו גם את פרשת מסמך הרפז שעוררה סערה ציבורית גדולה, אך גלנט לא שוכח ולא סולח לאלה שלדבריו תקעו לו סכין בגב.
"כשקיבלתי את המהלומה הזאת, ראיתי חברים קרובים שנצמדים אליי ואחרים שמתרחקים", סיפר הערב (חמישי) לרפי רשף ב"אינטימי", "עשיתי אולי שגיאות בהתנהלות התקשורתית, לא הבנתי כמה הדבר הזה חזק. חשבתי שזה שאני טוב וזה שבחרו בי, אחרי שהייתי בכל המקומות, נלחמתי ופיקדתי, חשבתי שזו תעודת הביטוח. הסתבר שלא".
כעסת? נעלבת?
"זה היה עלבון מאוד כבד. בזמן שאני נלחמתי, אחרים ישבו מאחורה ונעצו לי סכין בגב. זה הפריע לי מאוד".
אתה שומר טינה לאלה שהתרחקו ממך בגלל הפרשה?
"אני לא שומר טינה לאף אחד שלא פעל נגדי. כל אחד לפי דרכו".
המבקר כתב: "גלנט פלש לשטח ציבורי וחתם על תצהירים כוזבים בנוגע לעיבוד חלקה שפלש אליה ולשביל שסלל אותו בשטח ציבורי".
"כל הדברים האלה הם תהליכים שנפתרו שנים לפני שהאירוע הזה קרה בכלל. זו העלאה באוב של פרשייה שהיא כולה סנטימטר על סנטימטר, אין לה שום משמעות".
טעית?
"בדיעבד, אם אלה התוצאות, ברור שהייתה טעות. אתה שואל אותי האם אני בן אדם שפועל באופן עברייני ומשתלט? זה דה-לגיטימציה מכוונת שחלק גדול ממנה, לצערי הרב, נעשה על ידי גורמים בצה"ל בהנחיית הרמטכ"ל ודובר צה"ל. זה דבר כבד".
גבי אשכנזי?
"בהחלט. כולם יודעים את זה, לא אמרתי סוד".
דיברת איתו מאז?
"לא חושב. אולי בתהליך החפיפה".
אם אתם נתקלים אחד בשני, זה כאילו אוויר?
"מבחינתי כן. אין מקום לאנשים מושחתים במערכת הציבורית במדינת ישראל, ואני רואה אותו ככזה".
מה עם קלמן ליבסקינד שחשף את התחקיר נגדך?
"אין לי קשר איתו. עיתונאי, כל אחד אומר מה שהוא רוצה. הוא לא חשף, מישהו עשה בו שימוש. יש מספיק ערוצים שהם אובייקטיביים, חיוביים ומחייכים, לא חייבים ללכת למקומות שעוינים אותך אפריורי".
אתה לא שוכח ולא סולח.
"תלוי על מה, על הרבה דברים כן סלחתי. כשאתה נמצא בחזית ונלחם, במקרה הזה בלב עזה, ונועצים לך סכין בגב מטעם מי שאמור לתת לך גיבוי, זה דבר שאי אפשר לסלוח עליו".
כמה זמן לקח לך להתאושש מהאירוע הזה?
"אתה צריך להחליט מה אתה רוצה בחיים. אם אתה רוצה לעסוק בעבר, זה דבר אחד. אם אתה רוצה ללכת קדימה, אז אתה הולך קדימה. אני החלטתי לבחור בלהרים את הראש ולהסתכל קדימה, להבין שמה שנעשה לא קשור לזה שיואב גלנט הוא בן אדם שלילי או לא בסדר, אלא שהמצב הוא אחר".
אמרת שעשית טעויות בהתנהלות התקשורתית.
"בוודאי שעשיתי טעויות. הייתי צריך להתראיין מוקדם ולהסביר את עמדתי. לא הבנתי בזה דבר אז, וגם היום אני לא כל כך מבין בזה. יצרו אותי כאיזו דמות דמון. לקחו את 35 השנים שהייתי בצבא ובמקומן הפכו את זה למשהו אחר לגמרי. זה הדבר המצער".
השתנית בעקבות זה? החכמת?
"בטוח. אם יש דבר שלמדתי אותו לעומק, זה שגם אם אתה עושה את הדברים הכי טובים - עם רמקול מספיק חזק, גם אם הוא משדר שירי תעמולה שהם לא נכונים, בסופו של דבר יש מי שיקנה את זה. אני מדבר איתך כדי שאנשים יבינו שיש משהו אחר, לא מי שמנסים לצייר להם כדמות שבה צריך לפגוע. אני רחוק מזה".
"כשאבא שלי מת זה היה אחד הרגעים הכי קשים בחיי. זו הפעם האחרונה שבכיתי"
גלנט נולד לפני 63 שנים בגבעת העלייה ביפו לפרומה, ניצולת שואה, ולמיכאל, ממנו התייתם כשהיה בן 17. "אבא נפטר בגיל 46 מסרטן וזה היה אחד הרגעים הכי קשים בחיים שלי. זה דור שעישן מגיל עשר, במלחמת העולם. אבא היה איש אמיץ מאוד ודומיננטי. הבן שלי והילדות שלי ירשו ממנו הרבה, כמו את שמחת החיים והשירה - דברים שלצערי פסחו עליי".
אתה אדם מופנם.
"לא חושב שאני יותר מדי מופנם. אני נפתחת בנסיבות מסוימות, אבל לא לכל אחד".
כשאבא נפטר הלכת להתבודד במדבר וחזרת רק לבגרויות.
"היה לי קשה. ירדתי לעשות את מה שאהבתי, לטייל בסיני ובמדבר יהודה. בטקס הסיום של כיתה י' הייתי במדבר יהודה. אמא שלי הגיעה לבית הספר ולא הייתי שם. ירדתי במכתש לכיוון בית הספר ושמעתי ברמקול את השמות, חוזרים אחד אחרי השני. נכנסתי עם התרמיל והבגדים מהטיול, עליתי על הבמה והיה צחוק גדול".
אדם קרוב אלייך אמר, "יואב לא בוכה בכלל".
"בכיתי עד שאבא שלי מת. זו הייתה הפעם האחרונה שבכיתי. אבל, כשקורה לך אירוע כמו נפילתם של 12 לוחמים שהיו פקודים שלך עד לפני חודשים אחדים ובראשם יוסי קורקין שפיקד על הכוח הזה, אנשים שנתת להם כנפיים בשייטת, הלכת איתם למבצעים ושלחת והחזרת מקורס קצינים, אז גם אם אני לא בוכה, זה שנים של בכי".
אתה יודע להסביר לעצמך למה אתה לא בוכה?
"החיים העבירו אותי דרך סדרה ארוכה של חישולים. ספגתי הרבה מהלומות לא קלות ונהייתי יותר קשוח".
יש לך תדמית של מאצ'ו.
"זה בא לי באופן טבעי, אני לא עובד על זה. תדמיות הן דבר שמתגלגל. כמה אנשים היו מפקדי השייטת בארץ? באופן טבעי אתה מתויג בתוך העניין הזה. אני לא יכול להעיד על עצמי יותר מדי, אבל הייתי אומר: קשה בחוץ, רך בפנים".
אתה עוסק בשאלה - למה דווקא אני שרדתי והחברים שלי נפלו?
"כן, זאת שאלה שתמיד מקוננת. יש את המשפט הכל-כך נדוש, אבל כל-כך נכון, שבמותם ציוו לנו את החיים. זה אמיתי. החבר שהסתער לפניך או יצא שנייה לפניך לנקודה, וחטף את הכדור".
היו פעמים שחשבת שלא תצא מזה?
"בשנת 1980 הייתי סגן מפקד כוח במבצע שבו חיסלנו 16 מחבלים בלבנון. כשהסתערנו על הקיר שעליו הנחתי את המטענים, ירו עלינו. אתה רואה את הרשף, אתה יורה במחבלים והם נופלים, קופצים אנשים מהקומה השנייה עם נשק ויורים עליך. הטווח קרוב, שניים-שלושה מטרים. בגלל החושך אתה לא רואה הכל, לא רואה את הלבן שבעיניים, אבל אתה כן רואה את הנשק ואת הבן אדם. אתה והחברים שלך, כולם ביחד, מפילים אותם. זה היה קרוב".
"כשבנט היה בכיתה א' אני כבר יריתי במחבלים"
בשנת 2015 הצטרף גלנט למפלגת כולנו בראשות משה כחלון וכיהן כשר הבינוי והשיכון. ארבע שנים אחר כך עבר למפלגת הליכוד וכיהן כשר העלייה והקליטה ושר החינוך. עם הקמת ממשלת בנט-לפיד, עבר לספסלי האופוזיציה.
איך זה להיות חבר כנסת באופוזיציה?
"זו התקופה הראשונה בחיי שאני לא אחראי על משהו. יותר משעמם".
איזה ציון היית נותן לעצמך כפוליטיקאי?
"גמרתי כבר לתת לעצמי ציונים, אבל הייתי אומר שבצד הפוליטי אני לא מצטיין. אני משתפר אבל".
אתה מסתובב עם אקדח עלייך. כשנשאלת אם זה בגלל ההוראות של ראש הממשלה בנט ענית, "לפני שבנט התגייס, אני יריתי במחבלים".
"זו הייתה שאלה פרובוקטיבית ועניתי בהתאם. זאת הייתה תשובה טבעית לגמרי. מה, אנחנו צריכים שבנט יגיד לנו ללכת עם אקדח? כשבנט היה בכיתה א', אני יריתי במחבלים. כשאנשים יורים ברחובות, אין ברירה, צריך לעשות את הנדרש".
יש שאומרים שהחינוך בשייטת זה להיות רובוטים ממוקדי מטרה, ששום דבר לא מסיח את דעתם.
"משנים של ניסיון בעניין, אין אנשים שלא מפחדים - אבל יש מי שיודע איך להתגבר על הפחד. אין כאלה שצוללים בחודש ינואר ולא קר להם, אבל יש כאלה שיודעים לעמוד בזה. הסיפור זה איך לפתח את תכונות האופי המתאימות, כמובן עם היכולות הנוספות שמאפשרות לך להתמודד ולתפקד בתנאי לחץ ופחד. כשאתה נמצא מתחת לאונייה אפלה, איבדת את הדרך פתאום והחמצן נגמר, זה לחץ גדול. אם הפחד משתלט עלייך, אתה לא תצא משם. אם אתה מספיק קר רוח, מפוקס ומאומן, אתה יודע איך לצאת מזה".
כשאתה צריך לקחת החלטות על חיי אדם, הבטן לא מתהפכת?
"בדקות האלה אני על המטרה, ממוקד. יש רגעים יותר קשים, כמו כשירי מתחולל ואתה נותן פקודות ושולח אנשים. להגיד לך שלא מפחדים? יש רגעים של חשש, אבל הסיכון האישי שלך זה הדבר שהכי פחות מפחיד. האחריות היא דבר כבד יותר".