אחרי שבע מדליות אולימפיות, כשהיא כובשת שיאים שאף ספורטאי ישראלי אחר לא הגיע אליהם לפניה, קרן ליבוביץ' מסתערת על האתגר הגדול של חייה. השחיינית שניפצה שיאי עולם בשחייה לנכים החליטה להביא ילדים לעולם. לבד. העיתונאי רוני קובן תיעד את המאבק האמיץ שלה בכתבה מתוך תוכנית סיום העונה של התוכנית "עובדה" בערוץ השני.
זה החל לפני שבע שנים. קרן, אז כמעט בת שלושים, התעניינה בתרומת זרע. "ילדים באו לפני בן זוג במערך השיקולים שלי", היא מסבירה. "יכולתי לחכות, ולחפש בן זוג ואז בגיל 39 להתייאש ולהחליט לעשות את זה לבד. אבל אני רציתי כבר ילדים ".
במשך שלוש שנים היא עברה טיפולי פוריות קשים עד שהתבשרה שההיריון נקלט. "זה היה מרדף ארוך ונואש להצליח להביא ילדים וכל הזמן הזה היה קיים בי הפחד. פחד שלא אהיה אימא", היא נזכרת. "זה לא היה מובן מאליו שאצליח להיכנס להיריון ולהחזיק אותו". ואכן, ההיריון עצמו לא עבר בקלות. קרן שחלמה על לידה טבעית, איבדה כמעט מחצית מכמות הדם בגופה בבית החולים עד שהובהלה לניתוח חירום לפני כארבע שנים. לאחר שהתאוששה ממנו, זכתה לחבק את זוג התאומים הטרי, איתן ודניאל.
"רציתי תמונה עם התאומים על הפודיום"
שבעה שבועות אחרי הלידה, היא כבר חזרה להתאמן. יום יום הייתה מגיעה עם התאומים לבית הלוחם, שוחה מקצים של בריכה אולימפית, יוצאת מהמים ומניקה את התינוקות. "הייתי גמורה בתקופה הזו. בלילות לא ישנתי, ובימים הייתי רק שוחה ומניקה. אבל היה לי מניע אחד: רציתי תמונה עם התאומים על הפודיום כשאני מקבלת מדליה". קרן פספסה בשתי מאיות השנייה את הפודיום באולימפיאדת בייג'ינג ב-2008, וחזרה מאוכזבת לישראל. אבל במקום להתמיד באימונים, היא התרכזה במטרה חדשה-ישנה: להיכנס שוב להריון.
אחרי כמה חודשים של טיפולי פוריות, גילתה קרן שבבטנה מתפתח שוב זוג תאומים. אבל הפעם ההיריון היה מסוכן אף יותר. במשך ארבעה חודשים שכבה על ספה בשמירת הריון, ובסופו נאלצה לעבור ניתוח קיסרי. אורי ונועם הגיחו לעולם, והשלימו את הדאבל הפרטי של השחיינית המצטיינת. היום הם כבר בני שנה וחודשיים, ובקרוב אימא תיקח אותם בפעם הראשונה לבריכה, לשיעור ראשון בשחייה.
"כבר חמש שנים שאני או בהריון או מניקה, זה מעייף אבל מדהים", היא מסכמת את השנים האחרונות בחייה. ולא, היא לא מתעלמת מהקושי של אם חד-הורית, משותקת בשתי רגליה, שמגדלת שני זוגות תאומים. "זה מעציב אותי שיש דברים שילדים אחרים יכולים לעשות עם אימא שלהם, והילדים שלי לא. כי פשוט אי אפשר", היא אומרת. "רק לאחרונה נפלתי באמצע הלילה כי דניאל בכה וקרא לי. נפצעתי ברגל, וראיתי הרבה דם. זה לא כאב, אבל התבאסתי כי דניאלי ראה את זה. זה נורא מפחיד לראות את אימא נופלת. זה משהו שהם צריכים לחיות איתו, הם נולדו לסיטואציה לא פשוטה. אז אני מנסה למנוע מהם את הדברים הקטנים האלה".
עכשיו, היא מתפנה להגשים את חלום בייג'ינג הישן. לקבל מדליה באולימפיאדת הנכים הקרובה, הפעם כששני זוגות התאומים שלה נמצאים שם ביחד איתה. "הנכות השאירה אותי עם הרבה כעס על הגוף שלי ועל החיים. אבל מאז שהם נולדו אני מרגישה שזה נעלם, שנרפאתי. עכשיו אני מפנטזת לשבת עם ארבעתם על הפודיום בטקס הענקת המדליות באולימפיאדת לונדון, מקסימום הגדולים יעזרו וידחפו את כסא הגלגלים שלי מאחורה. בכל מקרה יש לי הרבה מדליות אולימפיות. מה יישאר מהן אחרי מותי? מי יזכור את זה? מה שיישאר זה הילדים, זה ההישג הגדול שלי".
עוד בעובדה: סיכום 500 תכניות| צוות עמרני | נקמת היורמים | קשר דם | הקאמבק של פואד | מוות במוצב | בחזרה לכרמל | שלושה תינוקות בחודשיים | אילנה דיין בתוך קן הצרעות של הטליבן | טיוח בחסות המשטרה | המדריך למהפכה של איתי אנגל |