כשנחשפתי אל ערימות הדפים התקשיתי להאמין. התייחסתי אליהם כמעט בחרדת קודש. לא בכל יום מגיע לידיך תיעוד שכזה. אלפי מסמכים, פרוטוקולים, ועדויות, כולם עוסקים בפרשה אחת. פרשת צאלים ב'. דפדפתי בהם, קורא כל מילה, מסמן כל ניואנס, זהיר לגבי כל פרט.

שנים אני עוסק בפרשה הזאת, ובשנתיים האחרונות באינטנסיביות יתר. בתחילה במסגרת התחקיר המקיף להכנת הספר צאלים – הטראומה של סיירת מטכ"ל, הרואה אור בימים אלה, ולאחר מכן לצורך צילומי הסרט המשודר השבוע בשני חלקים בתכניות מיוחדות של עובדה.

צאלים - עמרי אסנהיים
שער ספרו של עמרי אסנהיים - צאלים | צילום: עובדה
בין הדפים שהגיעו לידי אפשר היה למצוא הכל: איך נולד הרעיון חסר התקדים שהכין צה"ל לחיסולו של שליט עיראק סדאם חוסיין. מי תמך, מי התנגד, מי העדיף לשבת על הגדר. מה חשב הדרג המדיני, ואיך התגלגל התרגיל האחרון, המכריע, שהסתיים בתאונה הנוראית בה נהרגו חמישה חיילים ונפצעו שישה. וגם, ואולי בעיקר, כל מה שקרה אחרי האסון: מלחמות הגנרלים היצריות, הבריחה המביכה מאחריות של המפקדים, המאבק של ההורים השכולים לחקר האמת, ההעמדה לדין של טובי הקצינים בסיירת מטכ"ל, וגם סוגיית התנהגותו של הרמטכ"ל אהוד ברק בשטח, שהטילה כתם כבד על המשך הקריירה שלו.  

הנה שלוש טעימות קטנות מהישיבות שקדמו לתרגיל המודל הקטלני:

ב-12 במארס התכנסה בלשכת הרמטכ"ל הישיבה המשותפת הראשונה בנושא. הרמטכ"ל ברק הציג תאריך יעד בו הוא שואף להיות מוכנים לביצוע: ה-11 ביולי 92'. ראש אמ"ן, האלוף אורי שגיא, נשמע כבר אז מסויג ."אין היום בהסתכלות האויב שום וודאות שתהיה איזושהי יכולת מוכחת מודיעינית עד לתאריך של יולי", הוא אמר. "...גם היכולות העתידיות כפי שהן מוצגות...לדעתי הן לא נפגשות במועדים האלה שפה עמירם (האלוף עמירם לוין) אומר. זה מה שהיינו רוצים וזה לא בהכרח מה שהולך לקרות... בכל אופן אני לא רואה שבשבועיים-שלושה, חודשיים-ארבעה הקרובים מישהו נותן לי צילום (אווירי) ומישהו עושה אתי עזרים (למודיעין)". ברק סיכם: "טוב, היעד מבחינת חשיבותו – אחד היעדים החשובים שאפשר להעלות על הדעת, גם מבחינת מדינת ישראל וגם מבחינת האזור...לפי דעתי אחד היעדים הכי חשובים. האיומים או הסיכונים שקשורים בו הם מסדרי גודל שמצדיקים כל סוג של מאמץ...אנחנו צריכים לשים לעצמנו יעד להגיע ליכולת מבצעית... בסוף השבוע הראשון של יולי. 11 ביולי...נקודה אחרונה זה חשאיות. יש חשיבות עליונה לחשאיות של כל המאמץ הזה בהרבה היבטים...צריך סיפור כיסוי מתאים..."

אלוף אורי שגיא
דבריו של אלוף אורי שגיא בפרשת צאלים | צילום: עובדה

בלשכת הרמטכ"ל נערכו דיונים ערים בשאלה באיזו דרך להוריד את סדאם. שלוש אפשרויות עלו על הפרק: הפצצה מדויקת של מטוסי קרב מהאוויר, שליחת זוג מסוקי אפאצ'י ליירוט מדויק של היעד, או שימוש בכוח של יחידה מובחרת שיתמקם בפאתי בגדד ויירה טיל "תמוז" על סדאם והפמליה שלו. סגן הרמטכ"ל, ליפקין-שחק, היה הראשון שהסתייג ביכולת לירות טיל אל תוך אוכלוסייה צפופה בלב עיר בירה. "אנחנו למקום שיש ארבעת אלפים איש לא נשלח טיל ממטוס קרב", הוא אמר, "... ויש לנו עוד המון מה ללמוד..."

דבריו של שחק
ליפקין שחק על המבצע | צילום: עובדה

ככל שהרעיון המבצעי והמודיעיני תפס תאוצה, החלו לעלות בישיבות לראשונה שאלות בנוגע למשמעויות החיסול. ב-30 באפריל, התקיימה ישיבה שכזאת בלשכת הרמטכ"ל. ברק ביקש לקיים דיון נוסף על המשמעות המדינית של גיחת הצילום. אחד מאנשי אמ"ן בדיון נדרש לשאלה כיצד יגיבו האמריקאים במידה והעיראקים יגלו את הטיסה. "הבעיה העיקרית היא התגובות המדיניות...", אמר האיש, "מבחינת תגובה אני חושב שאנחנו צפויים קודם כל להאשמה... דבר שני – אני חושב שהם ידרשו מאתנו הסבר... דבר שלישי – אני חושב שהם לעצמם יפרשו את זה בקונטקסט האמיתי, כלומר כגיחת מל"מ ולא משהו אחר, ואז הם יבואו אלינו".

ברק: "כן, אתה מדבר על האמריקאים".

איש אמ"ן: "האמריקאים. ואז אני חושב שהם יבואו אלינו בדרישה לא לעשות שום פעולה מבצעית...כלומר הבעיה העיקרית פה היא באמת בתגובה המדינית האמריקנית..."

באותה הישיבה החל גם ליפקין-שחק לשאול שאלות. הוא נשמע מוטרד מאד.

"יש פה כמה החלטות מאד כבדות", אמר סגן הרמטכ"ל, "אחת, לא עשינו שום דיון ולדעתי היינו צריכים לעשות כבר דיון, בכלל על עצם הדבר הזה, מה המשמעויות של חיסול בשיטה מבצעית כזאת".

החלטות כבדות מאוד
המשך דבריו של ליפקין שחק | צילום: עובדה