הוא הציג את עצמו בתור "מייקל למברט", איש עסקים צרפתי שעובד בחברת טכנולוגיה חקלאית מפריז. מולו ישב ג'ון סקוט-ריילטון, בכיר בצוות שפרסם רק לאחרונה טענות על הקשר לכאורה של חברת הסייבר הישראלית NSO למעקב אחר העיתונאי הסעודי ג'מאל חשוקג'י שנרצח בטורקיה. אותו למברט התנהל באופן מוזר בשיחה, ניסה לדלות ציטוטים "מפלילים" כאילו חשיפת הקשר הסעודי היה ממניעים אנטישמיים.

כעת מערכת התכנית "עובדה", בשיתוף העיתון "ניו יורק טיימס", חושפת כי אותו אדם שהציג את עצמו כמייקל למברט, הוא בעצם מתחזה. למעשה מדובר באהרון אלמוג אסולין, מי שהיה חבר מועצת עיריית רמת השרון, שפעל לכאורה בניסיון לקעקע את אמינות הפרסומים על העבודות הבעייתיות שערכה NSO.

ב-2 באוקטובר נרצח העיתונאי ופעיל האופוזיציה הסעודי ג'מאל חשוקג'י וגופתו בותרה בתוך שגרירות סעודיה בטורקיה. הרצח המזעזע, שהוקלט בידי שלטונות טורקיה וטלטל את העולם, גם הפנה את הזרקור לחברת הסייבר הישראלית NSO, שמוכרת תכנות ריגול למשטרים ברחבי העולם. כבר באותו חודש פרסמו חוקרי Citizen Lab, ארגון קנדי שפועל באוניברסיטת טורונטו ונלחם בפשעי סייבר, תחקיר שטען כי תכנת הריגול של NSO הותקנה על פי החשד בחשאי חודשיים לפני הרצח על מכשיר האייפון של מכרו של חשוקג'י ושותפו למחאה נגד הממשל הסעודי. האיש, עומאר עבד אל-עזיז, תובע כעת את NSO בבית משפט השלום בתל אביב על 600 אלף שקל, בטענה שתכנת הריגול של חברת הסייבר הישראלית שימשה למעקב אחריו ואחרי חשוקג'י, ובעקיפין אולי הביאה להתנקשות בו. NSO הכחישה בתוקף את כל הטענות על הקשר בין תכנת הריגול שלה לבין המעקב אחרי חשוקג'י.

בידיעה שפרסם השבוע רפאל סאטר מסוכנות איי-פי נחשף כי בשבועות האחרונים פנו לתחקירני Citizen Lab שני אנשים שהתחזו לאנשי עסקים ומשקיעים, הציעו להם שיתוף פעולה עסקי, ואז נפגשו איתם וניסו לחלץ מהם פרטים על העבודה נגד NSO ולגרור אותם להתבטאויות אנטישמיות נגד החברה ונגד ישראל.

הראשון שקיבל פנייה מאותם סוכנים הוא באהר עבד א-רזאק, פליט סורי שעובד עבור הארגון הקנדי. ב-6 בדצמבר, גבר בשם גארי באומן יצר איתו קשר ברשת החברתית לינקדאין והזמין אותו לפגישה באמתלה עסקית. בפועל,  הפגישה, שנערכה ב-18 בדצמבר, עסקה בעיקר בעבודתו של עבד א-רזאק עבור Citizen Lab ובמחקרים בעניין תוכנת הריגול של NSO. הוא סיפר לסוכנות הידיעות כי הרגיש שבאומן שאל שאלות שנכתבו מראש, והתעניין במיוחד בעמדותיו על ישראל, המלחמה בסוריה, ובמידת אדיקותו הדתית. "הוא שאל אותי אם אני נוהג להתפלל, ודרש לדעת מדוע אני כותב רק על NSO", אמר עבד א-רזאק. "אתה כותב עליהם בגלל שהם מישראל? אתה שונא את ישראל", שחזר.

הפגישה המוזרה הזו עוררה את חשדם של תחקירני Citizen Lab. כעבור כחודש פנה לחוקר אחר בארגון, ג'ון סקוט-ריילטון, אדם שהציג עצמו בשם מייקל למברט, מנהל בחברת טכנולוגיה חקלאית מפריז והזמין אותו לפגישה במסעדה יוקרתית בניו יורק. "למברט", או בשמו האמיתי אהרון אלמוג אסולין, התגלה כמרגל שלומיאלי למדי. ראשית, הוא פיתה את סקוט-ריילטון לפגישה עסקית בתואנה שבכוונתו להשתמש בטכנולוגיה של צילום אוויר באמצעות עפיפונים, שעליה כתב סקוט-ריילטון בעבודת דוקטורט שלו, לפני שנים רבות. כפי שכל אדם אמור היה לדעת, טכנולוגיה כזו התיישנה והתייתרה מזמן, עם כניסת הרחפנים לשימוש. סקוט-ריילטון, שהבין מיד שמדובר בעוד מלכודת, הגיע הפעם מצויד במצלמה נסתרת, כשצוות סוכנות העיתונות איי-פי מלווה אותו מרחוק.

בפגישה עצמה קרא "למברט" את שאלותיו מכרטיסיות בשלושה צבעים שהכין מראש. הוא הסביר שבגילו הוא נאלץ להיעזר בכרטיסים בשל בעיות זיכרון. בהתחלה הוא נעזר בכרטיסיות הירוקות, שכללו שאלות רקע תמימות על סקוט-ריילטון, אחר כך עבר לכרטיסיות הצהובות שכללו כבר שאלות ממוקדות יותר על העבודה בסיטיזן לב, ולבסוף עבר לכרטיסיות האדומות, אלו שהכילו את המידע הרגיש ביותר – על התחקיר על חברת NSO. רמזור מודיעיני של ממש. כל הזמן הזה הוא אחז את הכרטיסיות ביד אחת בעודו מכוון ביד השנייה עט, שככל הנראה הוסתרו בו מכשיר הקלטה או מצלמה, לעברו של סקוט-ריילטון. בשיחת טלפון לפני הפגישה סיפר לו איש העסקים הצרפתי המתחזה שיש לו בן בגילו. בפגישה עצמה הוא חזר על הסיפור, אבל הפעם אמר שיש לו בת בגילו של סקוט ריילטון ולא בן. התחקירן הקנדי שמר על פנים חתומות.

במהלך השיחה המוזרה הזו ניסה "למברט" לחלץ גם מסקוט-ריילטון פרטים על התחקיר נגד חברת NSO. הוא שאל על קשריו של סקוט-ריילטון עם יהודים ועל יחסו לשואה, ואף השתמש בביטוי גזעני, אולי בניסיון לבחון האם ישתף איתו פעולה. בשלב מסוים עבר לשאול ישירות האם Citizen Lab שונא את ישראל ולמה הם מתמקדים בכתיבה שלילית על NSO. העפיפונים נשכחו מזמן.

בסוף הארוחה ניגשו אל האיש צוות כתבי איי-פי ושאלו את למברט מי שלח אותו ועבור מי הוא עובד. הוא התקשח, אסף את דבריו, נתקל בכיסא, אמר "אני יודע מה אני עושה", ונפרד בנפנוף ובאמירת "צ'או". אחר כך נזכר לחזור לפרוע את התשלום, פסע במסעדה הלוך ושוב בעודו ממתין לחשבון, אבל התעלם משאלות העיתונאים ולבסוף הסתגר בחדר צדדי.

אהרון אלמוג אסולין
אהרון אלמוג, "מישל למברט", מופתע על ידי כתב אי-פי במהלך ההתחזות במסעדה | צילום: ג׳ון סקוט ריילטון, Citizen Lab
אהרון אלמוג אסולין
אהרון אלמוג, "מישל למברט", מופתע על ידי כתב אי-פי במהלך ההתחזות במסעדה | צילום: ג׳ון סקוט ריילטון, Citizen Lab
אהרון אלמוג אסולין
אהרון אלמוג, "מישל למברט", מופתע על ידי כתב אי-פי במהלך ההתחזות במסעדה | צילום: ג׳ון סקוט ריילטון, Citizen Lab

מייקל למברט, כך אנחנו חושפים לראשונה, הוא אהרון אלמוג אסולין, שהתפרסם בעיתונות המקומית כחבר אופוזיציה ממועצת רמת השרון. אלמוג, יוצא מערכת הביטחון, עבד בעבר עבור חברת בלק-קיוב, שהתפרסמה בביצוע עבודות דומות לפי אותו מתווה, תוך שימוש בזהויות בדויות של אנשי עסקים.  

צילום מתוך מקומון ״קול ברמה״ ברמת השרון:

בחברת בלק קיוב מכחישים שעבדו עבור חברת NSO ושאהרון אלמוג עבד עבורה ב"ניסיון הריגול" אחרי סקוט-ריילטון. ואילו מחברת NSO הכחישו בתוקף כל מעורבות, ישירה או עקיפה, בהזמנת מעקב כלשהו אחרי תחקירני Citizen Lab. הם גם הכחישו ששכרו למשימה כזו את בלק קיוב או כל אדם או ארגון אחר. בשיחה עם מערכת עובדה, אלמוג-אסולין הכחיש תחילה שביצע את עבודת הריגול בניו-יורק במילים: "אני לא עשיתי שום דבר". כשהובהר לו שזהותו נחשפה בצילום הוא אמר "אני חושב שבזאת הסתיימה השיחה" וטרק את הטלפון. בהמשך סירב להשיב לפנייה נוספת של מערכת התכנית.

על מידת האיכות המקצועית של אסולין בתור "מרגל" ניתן אולי ללמוד גם מהסיפור הבא: במהלך הארוחה עם התחקירן הקנדי סקוט-ריילטון ביקש "למברט" לעבור לפינת עישון הסיגרים של המסעדה. הוא הסביר שהמתכון שלו לחיים בריאים זה לעשן סיגר אחד ביום, והמליץ לסקוט-ריילטון על הסיגר המועדף עליו, מתוצרת "פאנץ'". תמונת הסטטוס בווטסאפ  הפרטי של אלמוג-אסולין היא של הלוגו של חברת הסיגרים פאנץ'.

"אין לי ספק שיש לאנשים האלה ניסיון מבצעי מעשי רב, ושהם עשו הרבה משימות כאלו בעבר", אומר סקוט ריילטון. "אבל אולי מפני שהם התרגלו לסוג מסוים של קרבנות ולשגרת פעילות קבועה, בשליחותם של קליינטים מסוימים, הם פיתחו מידה מסוימת של שאננות – ולא ראו את סימני האזהרה שבישרו על כך שהמבצע עשוי לצאת משליטתם. האופן שבו הם יצרו את הקשר הראשוני מצביע על כך שאולי הם לא הכינו תחקיר מקדים מספק ולא פרופיל רציני שלי, של עמיתיי לעבודה ושל הארגון שאנחנו עובדים עבורו. אם הם היו עושים את זה, הם ודאי היו תופרים סיפור כיסוי משכנע יותר... מהרגע שהקולגה שלי חזר מהמפגש הראשון איתם והזהיר אותנו היה ברור שהזהויות הווירטואליות שהם השתמשו בהן היו תפורות בגסות וברשלנות. אני תוהה", הוסיף התחקירן הקנדי בביקורת, "כמה כל הדבר הזה עלה לקליינט שלהם".