כל כך חיכיתי לסיום משפטו של רומן זדורוב.

כל כך חיכיתי, עד כדי כך שאתמול לפני הצהריים עצרתי הכל והאזנתי בדריכות לרדיו תוך כדי הצצה באתרי החדשות. יש סיכוי שאפילו כססתי ציפורן או שתיים. כל הציפייה הזאת אגב, בכלל לא קשורה לשאלה אם זדורוב רצח או לא. אשמתו, בעיני, היתה ונותרה ברורה.

אני באופן אישי חיכיתי דווקא לרגע שאחרי, לשנייה בה פרקליט המדינה שי ניצן יתייצב סוף סוף מול המצלמות ויגיד משהו. הוא יכול היה לומר: ״הפרקליטות תלמד מטעויות״. או לכל הפחות להבטיח יותר זהירות ושקיפות בעתיד.

לפרקליט המדינה הייתה אתמול הזדמנות פז להשיב את אמון הציבור למערכת שזקוקה לו כמו אוויר לנשימה. אבל הוא לא עשה זאת.

במקום זה שי ניצן דיבר כמו פוליטיקאי ואמר לנו בערך משהו כזה: עזבו אתכם ממערכת היחסים המפוקפקת שניהלה הפרקליטות עם המכון לרפואה משפטית, תשכחו מחוות הדעת שעוותו ושונו למרות השפעתן על גורל נאשמים ואל תתייחסו לנקמה המכוערת שנקמנו במי שלא יישרה איתנו קו. אם בג״ץ הרשיע ברוב קולות את זדורוב, אומר לנו פרקליט המדינה, אז לא צריך להתייחס לכל החוליים האלה שנחשפו בדרך.

אבל שי ניצן הוא לא פוליטיקאי הוא אחד מהשומרים הבכירים ביותר על שלטון החוק. והוא לא יכול להרשות לעצמו לעבור לסדר היום כשמתגלות במערכת שהוא עומד בראשה, תופעות חמורות כאלה ובטח שאסור לו להגן עליהן.

נכון. בשנים האחרונות אבדה התמימות. רונאל פישר, רות דוד, יאשיהו פינטו, קציני משטרה בכירים מושחתים, מפכ״לים מוקלטים. כל אלו נחשפו לאור השמש. אפשר להצטער שהגענו לאן שהגענו ואפשר גם לשמוח שנפקחו העיניים ויש הזדמנות לתקן. אבל בשום פנים ואופן, אדוני פרקליט המדינה, אי אפשר להתעלם. במציאות הזאת אסור למערכת שאתה עומד בראשה לסגור שורות ולהיאטם לביקורת.

ואפרופו ביקורת, אם אתה ועמיתיך כל כך משוכנעים שנציבת ביקורת עצמאית וחיצונית תפגע אנושות בפרקליטות, אז לכל הפחות תוכיחו לציבור שאתם מסוגלים לעשות בעצמכם בדק בית אמיתי ובלתי מתפשר. להכיר בטעויות, לא להסס לחקור גם פנימה.    

בסוף, למרות כל הפרשות שנחשפו, רובנו מאמינים שהפרקליטות והפרקליטים, השוטרות והשוטרים באים בבוקר לעבודה בידיים נקיות ובלב חפץ לתפוס את הרעים, לגלות את האמת.

האזרח הישראלי די מפוכח ומסוגל להתמודד עם זה שנחשפים תפוחים רקובים בכירים ככל שיהיו, גם טעויות חמורות שמתגלות לא מפרקות את האמון שלו במערכת אכיפת החוק. מה שכן עלול לעשות זאת, היא התחושה שמלבינים, שמעלימים עין, שמעדיפים להצדיק איכשהו גם את מה שצריך להוקיע.

איני יודעת מתי יתייצב שוב פרקליט המדינה מול המצלמות - מתי שזה לא יהיה, אני מאוד מקווה שנזכה לשמוע בדבריו מוזיקה קצת אחרת.

 >> חברי מערכת "עובדה" כותבים על הלקחים שלא הופקו מפרשת המכון לרפואה משפטית