שעות ספורות אחרי שניתן אתמול פסק הדין שדחה את ערעורו של רומן זדורוב ברצח תאיר ראדה הזמין פרקליט המדינה עיתונאים לבניין משרד המשפטים לשמוע את דברו. "במשך שנים נוהל מסע הכפשה נגד שוטרים, עדים ופרקליטים", אמר ניצן בטון מיוסר. "מדובר במחול שדים שאני מקווה שפסק הדין ישים לו סוף וקץ", סיכם תוך שהוא מתעלם במופגן ממסע ההכפשה שניהל הוא עצמו נגד הרופאה המשפטית שהעידה בתיק זדורוב מטעם ההגנה, ד"ר מאיה פורמן- רזניק. כשנשאל אודותיה, אודות השבחים שהעתירו עליה שופטי בית המשפט העליון ואודות העוול שנעשה לה, סובב ניצן את הגב והמשיך לדרכו.
פרשת ד"ר מאיה פורמן מחדדת עד כמה הפרקליטות חוטאת לתפקידה. במקום לחתור לחקר האמת, הפרקליטות עוצמת עין, בוררת רק את חלקי האמיתות שנוחות לה, ומשתמשת בהן כנשק. כך למשל העדיף ניצן להשתמש בקביעות של שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת שקטלו את פורמן באופן מעורר חשד כקרדום לביטול מינויה לעובדת מדינה. הוא לא טרח ללמוד את החומר, להתרשם בעצמו מחוות דעתה ומעדותה, סירב לבדוק האם שאר הרופאים במכון הלאומי לרפואה משפטית חושבים כמוה, ונלחם בכל הכוח כדי למנוע מראש המכון ד"ר חן קוגל לחשוף את תמיכתו בה. כפי שנחשף הערב ב"עובדה", לא רק קוגל תמך בפורמן. אפילו מומחה הבית של הפרקליטות, ד"ר זייצב, הבין שחוות הדעת של פורמן היא הנכונה. בפרקליטות העדיפו לעצום עיניים, או בעצם לסתום פיות, כדי להישאר עם האמת שנוחה להם.
זה כבר הפך לשיטה. במקום להודות בטעויות, מעדיפה הפרקליטות להצטדק ולדרוש מאחרים את חשבון הנפש. בכל מי שעומד בדרכה, רואה הפרקליטות מכשול שיש להסיר ולהילחם בו. כך נלחמה במחאה הציבורית לפתוח מחדש את תיק החקירה של התאונה שבה נהרג גל בק, תוך שהפרקליטה דסי פורר טוענת ששותים את דמם של הפרקליטים. כך התנגדה הפרקליטות לבקשת סנגוריו של אסיר העולם שלום עובדיה לשלוח לבדיקה מחדש את הדנ"א שנלקח מכובע הגרב שנמצא בזירת הרצח. אז הם אפילו שיקרו לבית המשפט העליון כשטענו שהמשפחה מתנגדת לבדיקה. גם כשנהג מונית יצחק בקרינג, שנלחם בעקשנות נגד הרשעתו בעבירה של נהיגה בקלות ראש והגיש בקשה למשפט חוזר, השיג דו"ח איכון של מכשיר הטלפון שלו שמוכיח שלא היה במקום העבירה, הפרקליטות התנגדה. וכל הזמן הזה ממשיכים דובריה לדקלם את המנטרה לפיה הפרקליטות לא מחפשת לנצח.
פרשת מאיה פורמן הייתה יכולה בקלות להסתיים אחרת. כבר למדנו שמערכת המשפט הישראלית מתנהלת כמו רולטה רוסית. התוצאה תלויה בזהות השופטים, בעורך הדין, בעומק הכיסים של הנאשם ובמידה רבה, בתקשורת. אלמלא עמית גורביץ, חברה הטוב של פורמן, התנדב לייצג אותה, אלמלא אומץ הלב שגילתה שופטת בית הדין לעבודה בתל אביב עידית איצקוביץ כשקבעה שדרישת הפרקליטות לסכל את מינויה של פורמן היא בלתי סבירה, אלמלא הסיקור התקשורתי בעיתון "הארץ" וב"עובדה" והתערבותה של נציבת הביקורת הילה גרסטל, מאיה פורמן הייתה יושבת היום בבית חבוטה, מובטלת ומושפלת.
אבל יותר מכל היתה זאת היושרה המקצועית של פורמן שעמדה מול הפרקליטות. כמה מאיתנו היו עומדים כמוה בפרץ המתקפות האישיות נגדה, בהשוואה שעשו דוברי הפרקליטות בינה לבין לא פחות מאשר יוסי גנוסר שנפסל על ידי בג"ץ מלכהן כמנכ"ל משרד השיכון בשל חלקו בפרשת קו 300, או בעניינו של חיים רמון בעתירה שביקשה לפסול את מינויו לשר לאחר הרשעתו בפרשת הנשיקה? כמה מאיתנו היו מחזיקים מעמד בקרב מול הגוף הכי חזק במדינה?
חבריה של פורמן שאלו אותה אתמול אם היא מתחרטת שנתנה את העדות בתיק זדורוב, שסיבכה אותה מול הפרקליטות וכמעט חיסלה לה את הקריירה. "לא!", הבהירה חד משמעית. "היה צריך להביא את האמת המקצועית בפני בית המשפט".
נציגי פרקליטות המדינה ודובריה, פרקליט המדינה שי ניצן והיועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין הכריזו מלחמה נגד נציבת הביקורת על הפרקליטות. הם עשו את זה לא מעט בגלל הביקורת שמתחה עליהם הנציבה בפרשת מאיה פורמן. אבל אם יש משהו שפרשת מאיה פורמן מוכיחה – זה עד כמה גוף כזה נחוץ. הפרקליטים מפחדים מביקורת? הגיע הזמן. עד עכשיו פחדנו אנחנו.
>> חברי מערכת "עובדה" כותבים על הלקחים שלא הופקו מפרשת המכון לרפואה משפטית