אין לדעת איך זה התחיל, ככה זה בדרך כלל נגמר | צילום:
AP
"כנופיית הכרם" הייתה רק פסיפס אחד קטן מתמונת הפשע הגדולה שליוותה את שנות ה-70' במדינת ישראל. באותם ימים צבעוניים היו כמה וכמה כנופיות ועבריינים שגרמו כאבי ראש גדולים למשטרת ישראל, הבנקים, מלטשות היהלומים ושירות בתי הסוהר.
תשכחו מהאבוטבולים, האברג'ילים, האלפרונים, ריקו שירזי, דומראני או עמיר מולנר - שנות ה-70' היו תוססות מבחינה עבריינית, ולפושעים בימינו יש עוד הרבה לאן לשאוף. הם היו אולי פחות מתוחכמים מפושעי שנות ה-2000, אבל הרבה יותר נועזים. הנה רשימת חלקית של כוכבי העולם התחתון בימים בהם לבנת חבלה הייתה מצרך נדיר, והכבוד שיחק תפקיד הרבה יותר משמעותי.
הרצל אביטן: הכירו את אחד העבריינים הגדולים, המסוכנים והנועזים ביותר שפעלו אי פעם בישראל. אביטן היה רוצח חסר מעצורים שלא ראה אף אחד ממטר, ואפילו השוטרים והסוהרים פחדו להתעסק איתו - מי שפגע בו, כמעט תמיד שילם בחייו.
הוא נולד בצפון תל אביב, במעברה שעליה נבנתה שכונת 'נווה שרת', והתחיל קריירת הפשע העשירה שלו בשוד של סוכן 'טוטו', ישב חמש שנים בכלא, וב-1977 ביצע את אחד ממעשי השוד הנועזים ביותר שאי פעם התרחשו במדינת ישראל: הוא וארבעה מחבריו פרצו לאור יום במכונית את חלונות סניף בנק 'לאומי' בתל אביב, חדרו פנימה, ירו לכל עבר, ושדדו 8 מיליון לירות - סכום עצום באותם ימים. הוא נתפס מאוחר יותר ונידון ל-15 שנות מאסר. "לדעתי הרצל היה העבריין הכי מסוכן ומטורף שאי פעם פעל במדינת ישראל", מספר לנו אסיר ותיק שמרצה את עונשו בכלא בגלל סיוע לארגון פשיעה. "כולם פחדו להתעסק איתו. הוא היה נועז, מסוכן ובאמצע היום יכול היה לתת לך כדור בראש. אבל מה שכן, מילה שלו הייתה מילה והכבוד תמיד היה בראש מעייניו. באותם ימים היו סנדקים אמיתיים. העבריינים של היום לא מגיעים לציפורניים שלו. בימינו מילה זו לא מילה, אין כבוד, בוגדים חופשי בחברים ואין אמונה באף אחד. היום כולם עבריינים פראש", הוא מסכם.
הרצל אביטן (משמאל) | צילום:
צילום פרטי באדיבות עו"ד אבי עמירם
אביטן, שבהמשך דרכו העבריינית הספיק לברוח מהכלא, רצח את רוני ניצן שהיה מפקד בית מעצר 'רמלה', ביצע שוד מלטשת יהלומים נועז ברמת גן שהוביל למותו של אחד השומרים, נמלט לצרפת, הוסגר לישראל והספיק לרצוח אדם נוסף בכלא יחד עם חברו שמעיה אנג'ל . שלושה מאסרי עולם נגזרו על אביטן שהספיק להימלט בשנות ה-80' מכלא באר שבע כשהוא חמוש באקדח, להשתלט על בית משפחה בעיר ולקחת אותם כבני ערובה. בסופו של דבר, הוא הצליח להימלט עד שנתפס, ובילה את שארית חייו בכלא.
שמעיה אנג'ל שותפו לדרך של אביטן וסוחר סמים נועז, שעל פי גורמי משטרה היה חשוד לכאורה במעורבות במקרי רצח רבים של יריביו שעד היום לא הוכחו. בהמשך הואשם אנג'ל ברצח כפול של סוחרי סמים. הוא היה נשוי לשרה אנג'ל, שמאז התגרשה ממנו וכתבה מספר ספרים על החיים לצדו, ספרים שבהמשך הפכו לרבי מכר. כמו אביטן, גם אנג'ל, מת לבסוף ממחלה סופנית.
גד ("שץ") פלום: בן לניצולי שואה ואחד העבריינים התל אביביים המוכרים ביותר, שעסק בעיקר בסחר בסמים, הימורים וגביית דמי חסות מבעלי באסטות בשווקי העיר. מגדירים אותו כעבריין אכזרי מאוד, בעל ידע רב בתחום החבלה שהיה מהראשונים לחסל את יריביו באמצעות הטמנת מטען למכוניתם והפעלתו. בשלהי שנות ה60' היה מעורב שץ בשוד בנק 'דיסקונט', כשלבסוף אחד החשודים הפך לעד מדינה נגדו. כשיצא שץ מהכלא, לאחר שש שנות מאסר, הוא דאג שהעד יגיע לעולם שכולו טוב, על ידי פיצוץ מכוניתו. לאחר מכן הוא הוגלה לגרמניה, שם התערבב בעולם הפשע המקומי (זנות, הימורים, סמים), הורשע ברצח אחד מיריביו, וכעבור עשור חזר לישראל וניסה להשתלט על אזורי דמי החסות בתל אביב שהיו בשליטת משפחת אלפרון. על פי החשד הוא פוצץ את מכוניתו של מוסא אלפרון, אבל הנקמה, כמו תמיד במקרים האלו, לא איחרה לבוא והוא חוסל ב-1995 על ידי מתנקש רכוב על אופנוע.
המאפיה הנתנייתית של דהרי: דודי דהרי היה ראש המאפייה של בירת השרון בשנות ה-70' ו-80', בזמן שהאבוטבולים וריקו שירזי החלו לצמוח בסמוך לו, עד שבשלב מסוים הפכו לאויביו המרים. דהרי עסק בתחום ההימורים והסחר בסמים, ומי שהעז להתעסק עם הכנופיה שלו, או לנסות לחדור לתחומי השליטה שלו חוסל. לפני כ-20 שנה חל פיחות במעמדו, מה שגרם לריקו שירזי, צ'רלי אבוטבול ואחרים, לנגוס בשטחי השליטה שלו. דהרי, שראה בהם איומים לערעור מעמדו בעיר בכלל ובאזור השרון בפרט, שכר, כך לפחות על פי המשטרה, רוצח שכיר שיחסל אותם. התכנית לא יצאה לבסוף אל הפועל, ודהרי נשלח לשמונה שנות מאסר בפועל, ולפני כשבע שנים מת ממחלה קשה.
גבי בן הרוש בבית כנסת במרקש | צילום:
תומר ושחר צלמים
המאפיה הירושלמית ("כנופיית הקטמונים" ו-"כנופיית קריית יובל"): אחת המאפיות הבכירות ששלטו בבירה בשנות ה-70' וה-80', ובחלקים נרחבים באזור השפלה. גבי בן הרוש, אלי אריש, מיכה אסלן, אלי ("הקוסם") נעים ואחרים, ניהלו ביניהם מלחמת עולמות שגבתה את חייהם של עבריינים רבים. הכנופיות עסקו בסחר בסמים, גביית דמי חסות מבעלי עסקים, הלבנת כספים והימורים. אסלן עצמו חוסל לפני כ-12 שנה כאשר הגיע לבילוי באילת.
יחזקאל אסלן: מבכירי העבריינים שפעלו בשנות ה-70' בתל אביב, המלך הבלתי מעורער של שכונת 'התקווה' שהחזיק בכמה מסעדות ועסקים בעיר. אסלן נסע במכוניות פאר ובילה במועדוני הלילה הכי שווים בעיר שלא נחה לעולם. הוא זכה לככב במדורי הרכילות, כאשר מיטב הזמרים והשחקנים נהגו לאכול במסעדות שלו. אסלן חוסל לבסוף ב-1993, כאשר יצא מאחת המסעדות שלו, כשהחשד הסביר הוא שיריבו המר, זאב רוזנשטיין, שיגר רוצח שכיר כדי לחסלו בגלל סכסוכים עסקיים שהיו ביניהם. שלוש שנים לאחר מכן נרצחה אשתו שושנה, ומאוחר יותר גם אחיו, אילן אסלן. הכתובת לחיסולים שלא הוכחו הייתה זאב רוזנשטיין.
האחים עזרא ואלי טיסונה: האחים לבית טיסונה חיו בסטייל נוצץ ויוקרתי, ועסקו לטענת המשטרה בעיקר בתחום ההימורים הבלתי חוקיים. החשד העיקר של משטרת ישראל באותם ימים היה שהשניים מלבינים כספים באמצעות הימורים לא חוקיים. השניים נסעו תמיד במכוניות פאר, ובילו במועדונים ומסעדות יוקרתיים. בשנות התשעים הקים עזרא את "מפלגת הקזינו", זו שמטרתה הייתה הפיכת ההימורים בישראל לחוקיים. המפלגה, כידוע, לא הצליחה לעבור אחוז החסימה. בנוסף לכל אלו, חשדה המשטרה באותם ימים שעזרא משמש כבלדר להלבנת כספים של רחמים ("גומדי) אהרוני, והקבלן בצלאל מזרחי, חשד שלא הוכח מעולם.
יעקב אלפרון | צילום:
חדשות2
משפחת אלפרון: שמותיהם של ניסים, מוסא ויעקב אלפרון, החלו לצוץ באמצע שנות ה-70', כשגם היום, אחרי 40 שנות פעילות, נחשבת המשפחה לאחת המוכרות בעולם הפשע הישראלי, וזו עם כושר העמידות הגבוה ביותר, למרות חיסולו של ראש משפחה, יעקב. גביית דמי חסות מבעלי עסקים וחברות הייתה ההכנסה העיקרית של האלפרונים, כשבשנים האחרונות הצטרף תחום נוסף ופולרי במיוחד: מחזור הבקבוקים.
זאב רוזנשטיין: "הזאב" צץ באמצע שנות ה-70', וכבר אז התחיל לגשש את דרכו לצמרת עולם הפשע בישראל כשהוא דואג לסלק את אויביו המרים ולשלוט בתחום הסחר בסמים, גביית דמי חסות והימורים הלא חוקיים.
זאב רוזנשטיין | צילום:
אייל מרגולין
יצחק ("המוח") דרורי: עבריין ירושלמי שמסוגל לפרוץ כל כספת אפשרית, והיה מעורב בכמה פריצות לכספות של בנקים וחנויות יוקרתיות בירושלים ובתל אביב. מהפשע הצליח לארגן לעצמו הכנסה נוספת, כשכתב שלושה ספרים על מעלליו הרבים.
מיכה ("פפה") רונקשטיין: הוא כונה "החתול המטפס" והמשטרה ייחסה לו מקרים רבים של פריצות ומעשי שוד למלטשות יהלומים ולבתי עשירים מהם גנב תכשיטים ואבנים יקרות ערך, בשווי של כמה מיליוני דולרים, כשברבים מהמקרים טיפס על מרזבים ומרפסות.
יורם לנדסברג: עבריין שעסק בפריצות ומעשי שוד שחלקם היו נועזים ומתוחכמים, והיווה כאב ראש לכל שוטר, בנקאי ואזרח ששהו בסביבתו. לנדסברג נחשב למקצוען בתחומו, וריצה כמה וכמה מאסרים, כשלאחרונה אף כתב ספר ביוגרפי, בו תיעד את קריירת הפשע המפוארת שלו.
>> כל מה שרציתם לדעת על "חבורת הכרם", עכשיו במתחם המלא
"עובדה", שני ב-21:00
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
