הסיפור של סמואל שיינביין מתחיל במרילנד. הוא היה ילד שקט ומופנם, ללא הרבה חברים, ובבית הספר הוא היה תלמיד מצטיין - כל זה השתנה כשהוא פגש את אהרון נידל. "השילוב ביניהם היה גרוע", הסבירה נטלי אחותו של סמואל, שתמיד הייתה מוטרדת מהמחסור של שיינביין בחברים. "הוא לא היה מפלצת, התקשורת הציגה אותו ככזה. זה יכול לקרות לכל אחד", הוסיפה האחות.

ואכן השילוב בין השניים היה מסוכן. לאחר סכסוך של נידל עם טיאו אלפרדו, שלמד עם השניים, החליט הצמד לשים קץ לחייו עם אחת מפרשות הרצח המזעזעות שידעה מרילנד. "התקשיתי למצוא את המילים לתאר את הרצח. אני תמיד חוזר למילה אחת – רשע", כך תיאר את המעשה ג'ון מקרת'י, התובע הכללי של מחוז מונטגומרי.

נידל ושיינביין ביתרו את גופתו של טיאו, והחביאו אותה במוסך של חברם לכיתה. כל הזוועה הזו התרחשה מתחת לאפם של ההורים, ואביו של סמואל אף הודה: "לא היו סימנים למשהו לא תקין". כששוטרים התחילו לרחרח בשכונתם, החליטו השניים לברוח לניו יורק, ושם יצר סמואל קשר עם אביו. הוא איים להתאבד אם שוטרים יגיעו לקחת אותו.

"לא הייתה ברירה אלא לשלוח אותו לישראל. להסגירו זו לא הייתה אופציה"

סמואל טען להגנה עצמית בפני אביו, כשנפגשו בניו יורק. "השתדלתי להאמין לבן שלי. לא הייתה לו ברירה אלא לשלוח אותו לישראל. להסגיר אותו זו לא הייתה אופציה", הסביר האב את הדילמה הקורעת. בכך, שיינביין הוברח לישראל, בזמן שנידל הוסגר למשטרה והתאבד בתאו לפני המשפט".

כשהגיע לכלא רימונים בישראל, ולפניו עמדה תקופת מאסר של 24 שנים, שוב היה זה סמואל המופנם והשקט. האסירים האחרים כינו אותו "הפסיכיאטרי", ושותפו לתא סיפר: "לא היו לו חברים, הוא היה בודד". השב"ס ראה אותו כאסיר מן המניין, וכאן התחיל הכשל. "נתנו לו לנקות במקומות בכלא, נכנס חופשי למשרדים, הוא בקושי היה באגף", סיפר אסיר.

בהמשך, ניסה סמואל לגנוב אקדח ונתפס, אך לא נדלקה נורה אדומה אצל הסוהרים. בנוסף, מספר שלמה רואימי, בכיר בשב"ס: "הוא היה יוצא לחופשה אחת לחודש". באחת החופשות הללו גנב שיינביין אקדח, והסתיר אותו ברכב שנתנו לו לשטוף. כך הוא אגר מדי סוהר, מפתח מאסטר ואקדח עם מחסנית שהגיע עד לשירותי הסגל, שם היה הסליק של סמואל.

"העולם מקום לא הוגן. הכל יהיה בסדר אחרי לכתי"

האירוע המכונן החל כאשר העבירו את שיינביין אגף, אז הוא הבין שאין לו גישה לאקדח יותר. הוא ברח אל תא השירותים, שם התבצר עם האקדח שהחביא. בכך הוא פגע בשלושה סוהרים, וירה לכל עבר. אסירים אף סיפרו כי סמואל סיפר בעבר על כוונותיו לפגוע בסוהרים. 

שם גם סיים שיינביין את דרכו, לאחר שכוחות מצדה השתלטו עליו והביאו למותו במקום, לאחר שפתח בירי עליהם. את הפרידה האמיתית מסמואל, כנראה קיבלה המשפחה כבר שהיה בן 17, במכתב שהשאיר: "העולם מקום לא הוגן. הכל יהיה בסדר אחרי לכתי, אמא ואבא עשיתם הכל בשבילי".

תוגבת השב"ס: איננו מקלים ראש בשאלות הקשות העולות מהאירוע החמור, אך יש לזכור שמדובר באירוע חריג שאינו מעיד על הכלל. נציין כי מתחקיר ראשוני של האירוע בוצעה הפקת לקחים מיידית וחלק מהנהלים שונו. נמתין לממצאי החקירות ונמצה את הפקת הלקחים כדי למנוע מקרים דומים בעתיד".

עוד בעובדה: 

"עובדה": ימי רביעי ב-21:00