כשאתה זמר מפורסם שעובד ערב ערב, אנשים מסתכלים מהצד וחושבים כמה העולם שלך ורוד. "באים, עובדים שעה והולכים הביתה עם סטפה". צפייה בסדרה החדשה בקשת 12, "היורשת", רק גורמת לי לרצות לצעוק יותר מתמיד: "זה לא ככה".
"היורשת" נורא מזכירה לי את עצמי בתחילת הדרך. גם אני עברתי מהמורות וקשיים בדרך להצלחה, ואת האמת? אף אחד גם לא הבטיח לי שבסוף זה יקרה. אבל הנה, אחרי המון שנים של התמדה והשקעה, זה בסוף קרה והגעתי לאן שחלמתי.
אני זוכר רגעים קשים בתקופות האלה, רגעים של תמימות אמיתית שחלפה מזמן. הרבה אנשים סגרו לי דלתות, שמו לי רגליים ורימו אותי. כנגד כל הסיכויים, הצלחתי.
כל הסביבה שזלזלה, כמו אמרגנים ויח"צנים שאמרו שאני לא מספיק טוב והיום הם יושבים בהופעות שלי ומבקשים שאצטלם עם הילד שלהם, עבורי זה שווה הכל. אני לא אדם של טינה, להפך, אני תמיד מסתכל על עצמי ואיך הייתי פועל במקומם. ככה גיבשתי לעצמי עור של פיל, כדי להתמודד עם תעשייה כל כך גדולה בתור ילד שרק חולם להצליח.
יש ב"היורשת" משהו מאוד אמיתי שאני מאמין שכל אמן יכול לזהות שם סיטואציות שקרו לו. גם לי גנבו שירים, ניסו לסחור בי כאילו אני בובה על חוט, לא נתנו לי לרדת שעות מהבמה כשחושבים שקנו אותי בעוד שטרות שהדביקו לי על המצח.
לא אשכח את פורים של שנת 2007. היה לי חלום להופיע באירוע שנתי בחג פורים. פגשתי את המפיק והתחננתי אליו שייתן לי לעלות לשיר, והוא הסכים. "תגיע בשעה 22:00 ואני אדאג שתעלה לשיר". כל כך שמחתי. הייתי מאושר עם חיוך מפה לאוזן, סיפרתי לכל החברים שלי ודאגנו להסעה לכולנו.
הגענו למקום וכולם נכנסו. אני לא רכשתי כרטיס כניסה כי אני מגיע להופיע אחרי לילה שלא ישנתי מהתרגשות. אני מגיע לכניסה, מספר לאותה סלקטורית שאני מופיע פה, היא בודקת ברשימה ומספרת לי שאני לא כתוב בה. בתמימותי חשבתי ששכחו לרשום אותי, אז המשכתי לחכות, וכלום. פתאום אותו מפיק יצא לדבר בטלפון, סימנתי לו מבחוץ והוא סימן לי חזרה 'עוד רגע'. המשכתי לחכות, הוא נכנס בחזרה ולא יצא יותר.
עברו להן כמה שעות וכבר הבנתי שלא רק שלא אשיר היום, אני אפילו לא אכנס. הייתי מבואס ופגוע ברמות, שלא לדבר שאת כל החג העברתי כמו עלוב מחוץ לכותלי המועדון. באותו ערב נשבעתי לחבר שהיה איתי שאותו מפיק עוד יתחנן שאבוא להופיע אצלו. אותו חבר צחק, כי אם להגיד את האמת - זה היה נראה בלתי אפשרי באותה תקופה. אבל בתוכי, האמנתי וידעתי שזה יקרה. ומה אתם חושבים שקרה? הוא אכן התקשר אחרי תקופה לא ארוכה. אגב, אתם יודעים מי הראשון שקיבל ממני טלפון? אותו חבר שהיה איתי שם באותו ערב.
ומה בסך הכל רציתי? רק לשיר.