כחלק מעסקת החטופים הראשונה, עומדים להשתחרר 150 מחבלים ואסירים ביטחוניים. ביניהם אסראא ג'עבאס שביצעה פיגוע בשנת 2015, ובו פוצצה בלוני גז ברכבה ופצעה שוטר שעצר אותה לבדיקה. משה חן, שנפצע באותו אירוע, הגיע לאולפן של "גלית ויואב" כדי לשתף בתחושות המעורבות בימים קשים אלו ונזכר ברגעי התופת שעברו עליו באותו יום שחור.
את ההודעה על שחרורה של המחבלת שפצעה אותו לא שמע חן משום גורם מוסמך אלא מהתקשורת ומחבריו: "שמעתי מהחבר'ה, שלחו לי פתאום בוואטסאפ. איש לא הודיע לי", הוא מספר.
מה אתה מרגיש כשאתה שומע שהיא משתחררת?
"רגשות מעורבים. מצד אחד היא צריכה להירקב בכלא, מצד שני יש שם משפחות בעזה וכל המציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו. אם הילד שלי היה שם, הייתי שורף את כל העולם כדי להוציא אותו".
כשאתה שומע על אנשים שהגישו בג"ץ נגד העסקה, מה אתה חושב?
"שוב, אלו רגשות מעורבים. היא רצתה לפוצץ ארבעה בלוני גז בטרמפיאדה של חיילים, קשה לחשוב מה היה קורה. קשה לי שהיא משתחררת, אבל יש פה ילדים ואנשים חולים".
כשהוא יושב באולפן, חוזר חן אל הרגע הקשה שנפצע בו, אך בו-זמנית מנע פיגוע קשה הרבה יותר: "הייתי בתפקידי כשוטר תנועה והבחנתי ברכב משתולל. חשדתי באישה שיושבת בפנים, אז עצרתי אותה בצד הדרך ואמרתי לה: 'גברת, סעי בזהירות'. תוך כדי שאני מדבר איתה, ראיתי ארבעה בלוני גז גדולים מאחור עם מסמרים ופתאום עלה עשן לבן. היא לקחה איזה משהו, התברר שזה, מצית ואז הרכב התפוצץ ועפתי 15 מטר אחורה. נשרפתי בפניי, הבגדים שלי עלו באש, לא חשבתי הרבה ואמרתי לעצמי: 'משה, קום, יש לפניך מטען חבלה והרבה אוטובוסים שעוברים'. מולי עברה משאית של משמר הגבול, הוצאנו ממנה שני מטפי כיבוי וכיביתי את האש כדי שלא תתפשט לכיוון האוטובוסים, והודעתי למשל"ט שיש פיגוע".
ואז התברר שהיא רצתה לעשות פיגוע גדול יותר.
"היא רצתה להגיע לאצטדיון טדי, לטרמפיאדה של החיילים".
אחרי אירוע כזה יש התמודדות פיזית, אבל מה עם ההתמודדות הנפשית?
"אני סובל מפוסט-טראומה. בכל פעם שאני מספר ונזכר בזה בא לי לבכות, אין יום שזה לא עולה לי. כל פעם אני מנסה לשכוח אותה ופתאום עולה לי שהיא מבקשת לעשות ניתוח אף".
ועכשיו כשהיא משתחררת?
"אפשר להתנחם בזה שאין לה אצבעות".