התפרצות נגיף הקורונה יצרה לא רק משברים בריאותיים וכלכליים, אלא גם משבר חינוכי עצום, שאת ההשלכות שלו נרגיש לעוד זמן רב. ב"גלית ואילנית" היום (שישי), התייחסה אילנית לוי למשבר במערכת החינוך, וההשפעות שלו על חיי התלמידים.

"כשמדברים על קורונה כולנו חושבים מיד על האחיות והאחים המסורים, הרופאות והרופאים שעושים עבודת קודש והקשישים ההורים - סבא וסבתא של כולנו, שנמצאים בִקבוצת סיכון. אבל הפעם אני רוצה להפנות את הזרקור דווקא אל מערכת החינוך - המורות והמורים, התלמידות והתלמידים. תלמידי דור הקורונה".

"אין ספק שהמערכת עושה המון כדי להסתדר במצב המשוגע הזה שנכפה עלינו. הצוות החינוכי עובד לילות כימים כדי לנסות לשמור על סדר יום סביר לתלמידים, על שגרה של לימודים בכאוס מאתגר. זומים, קפסולות, מצגות ומטלות בית - הכול כדי שהילדים שלנו ימשיכו ללמוד והתקופה הזו תעבור בשלום".

"אבל אני תוהה האם כולנו, הורים ומורים, צריכים לקחת בחשבון גם את הצדדים האחרים שהילדים שלנו מפספסים: אלה שלא לומדים בספרים, אלה שאי אפשר להעביר בזום. מיומנויות שרכשנו כולנו בהפסקות בין הצלצולים: איך לרקום חברות? איך להקשיב אחת לשנייה? איך לשתף? איך להיות אני עצמי בתוך חברה של אחרים?".

תלמידות בבית ספר (אילוסטרציה: By Dafna A.meron, shutterstock)
"הצוות החינוכי עובד לילות כימים כדי לנסות לשמור על סדר יום סביר לתלמידים" | אילוסטרציה: By Dafna A.meron, shutterstock

"בחסות הקורונה, יש ילדים שעלו לכיתה א' ועד היום, כשהם כבר באמצע כיתה ב' ועוד לא יצאו להפסקת עשר. הפסקה אמיתית, אתם יודעים, עם כדורגל ובובות, בלי מסכות והפרדה. יש נערים ונערות, בחטיבת הביניים, בתחילתו של גיל ההתבגרות, שלא הספיקו להציע חברות לבן או לבת עליו הם חלמו כל הקיץ. ואלה שבתיכון - מה עם נשיקה ראשונה ודייט ראשון? שלא להזכיר שאלות של זהות, ביטחון עצמי והכנה לצבא".

"אל תבינו אותי לא נכון. גם הלימודים עצמם חשובים. מאוד. קריאה וכתיבה, אנגלית וחשבון. אף אחד מהם לא נלמד כמו בשנים הקודמות. איתם גם אבדו הרגלי המשמעת, עמידה בזמנים, היכולת לשבת שיעור שלם, נכון ליאמי ואלין? מושגים חדשים כמו "נשירה בסתר" או "מרד זום" נכנסו לחיינו והִציבו בפנינו, הורים ומורים, אתגרים שלא הכרנו"

אני מקווה, בעזרת השם, שהקורונה אוטוטו מאחורינו. ואולי זה בדיוק הזמן להתחיל להסתכל קדימה, על היום שאחרי, על השנים שאחרי, ולחשוב איך מגשרים על הפערים שנוצרו לילדים שלנו, איך מתמודדים עם החסכים החברתיים והרגשיים שהם סוחבים איתם? תכניות לאומיות, שיעורי חברה מוגברים, הבנה והכלה. ואולי בעיקר חיבוק חזק, שלנו, ההורים. ואמירה כזו, של לפני השינה, שהכול יהיה בסדר. זה התפקיד שלנו, לא?".