רגע לפני שתתחיל שנת 2023, ''גלית ואילנית'' סיכמו את השנה החולפת עם פרויקט הנשים המשפיעות בישראל. הראשונה מביניהן היא לילך שם טוב, שבן זוגה לשעבר רצח את שלושת ילדיה. ''הרבה מאוד שנים הרגשתי אשמה שלא הצלחתי להציל את עצמי ואת הילדים שלי'', תיארה שם טוב. למרות מה שעברה היא בחרה בחיים והיום מתנדבת ופעילה במאבק נגד אלימות במשפחה. שם טוב הקימה גינה לזכר הילדים שלה במקלט לנשים מוכות ואף הביאה לעולם את בתה שי-לי, שעולה השנה לכיתה א'.
מי הייתה אותה אישה שנשארה שנים עם בעל שאימלל אותה?
"לא ידעתי. זה לא היה על בסיס יום-יומי. הדברים קרו כשהוא רצה משהו ולא הסכמתי, אז התחילו הירידות וההשפלות - אבל בגדול הייתי פרינססה. הרבה אנשים חושבים שהאלימות נמצאת במעמד הסוציו-אקונומי הנמוך, אבל אנחנו גרנו בבית עם שתי קומות, היו לנו עובדים ומכוניות ואני חשבתי שאני פרינססה והדברים הרעים קורים בגללי".
השנה חנכת גן במעון לנשים מוכות שמנציח את הילדים שלך.
"כן, היה אירוע קשה. התקשרו מוויצו ואמרו שהם רוצים לעשות משהו שינציח את הילדים שלי. גייסנו סכום והקמנו גינה מוזיקלית. שנים התנגדתי למקלט לנשים מוכות, כי חשבתי שצריך לטפל באדם האלים והן לא צריכות לברוח".
אחת הבחירות הכי קשות אצלך אחרי הרצח הזה הייתה לבחור בחיים.
"נכון, אמרתי שאני אנציח אותם בכל רגע, שכל מה אני אעשה זה כדי להנציח אותם. הערך החשוב ביותר שלי הוא האימהות, הוא לקח לי שלושה ילדים אבל לא את הרחם. אמרתי שאני אהיה אמא שוב פעם".
עוד אחת מהנשים החשובות ששברה את תקרת הזכוכית היא פרופסור מונא חורי. חורי ואחותה היו הראשונות במשפחה ללכת לאוניברסיטה וכדי לשלם על הלימודים היא עבדה בניקיון. זה לא עצר אותה מלהפוך לפרופסורית, והשנה היא מונתה לסגנית נשיא באוניברסיטה העברית בירושלים ובכך הפכה להיות האישה הערבייה הראשונה שמכהנת בתפקיד. בדוקטורט שלה היא מדברת בין היתר על האלימות של הנוער היום.
אנחנו לא זוכרות שאי פעם הנוער היה אלים כמו היום. מה אנחנו עושים לא בסדר?
"האלימות היום לא יותר גבוהה, כמו העובדה שאנחנו יודעים יותר ושומעים יותר. עם זאת, האלימות מספיק גבוהה כדי שלא נקל ראש. רמת האלימות בעולם, בשונה ממה שחושבים, יורדת - אבל יש צורות חדשות של אלימות ברשת שלא היינו חשופים אליהן בעבר".
אז מה אפשר לעשות?
"טיפול הוא הדרך. ענישה לא עוזרת. הדרך היחידה לטפל באלימות היא שיקום וצריך להשקיע את המשאבים".
אחד הסיפורים הקשים שקראנו עלייך, זה שנכנסת לאוניברסיטה והמאבטח לא נתן לך להיכנס כי את ערבייה.
"זה היה לפני שהייתי סגנית. המאבטח ביקש תעודת זהות, ראה שאני ערביה ועצר אותי בצד. אני חייבת להגיד שבאוניברסיטה טיפלו בזה יפה, דיברו איתו והסבירו לו".
דינה רייטשיק היא טוענת רבנית ועורכת דין חרדית, שעוזרת לנשים מסורבות גט דרך עמותת יד לאישה. במסגרת התפקיד שלה היא מלווה את הנשים גם בבתי המשפט וגם בבתי הדין הרבניים ונותנת תמיכה מקצועית ונפשית לנשים שצריכות לעמוד מול בתי דין רבניים, שמורכבים מרוב מוחץ של גברים, ולבקש את חירותן.
כאישה חרדית, לבוא ולהגיד: "אני נותנת ליד לאחיות שלי מול היררכיה כל כך ברורה וגברית", זה לא מובן מאליו.
"מסכימה לגמרי, ולכן אני רואה בזה שליחות עצומה. חשוב לציין שאני עושה את זה במסגרת עמותת יד לאישה, ששמה מטרה לעזור לאותן נשים שעומדות מול אולם שלם של גברים וצריכות לדון בדברים הכי אינטימיים ולפתוח דברים מאוד קשים. הנוכחות שלנו שמה, החיבוק והתמיכה, זה נותן המון - מעבר לסיוע המשפטי".
עם מה מתמודדות הנשים מסורבות הגט? מה הן חוות?
"הן מתמודדות עם בעלים שהיו קשים במהלך הנישואים, שלא נותנים להן מרחב מחיה. הן מגיעות אלינו מאוד מוחלשות, ובאמת מאמינות שהוא זה שמחליט וקובע".
מה היית אומרת לנשים שנמצאות לפני מערכת נישואים, ולא בטוחות בבחירה?
"אם יש לכן ספק או תחושה לא טובה, חד משמעית לא נכנסים לנישואים. הרבה נשים רואות את הטוב או חושבות שהגבר הוא המושיע שלהן, ורק כשהן נכנסות למערכת היחסים מתברר כמה שזה הרסני - אבל זה מאוחר מדי. בדיוק בשביל זה אנחנו נמצאות כאן, כדי לעזור להן".