"האמת שכבר כשהגעתי לאודישן היתה לי תחושה שאיתן קופל זו דמות שאני יכול לעשות", מספר מיקי לאון, במבט לאחור על העונה של "כפולים" שמגיעה לסיומה הערב (21:00). "עוד כשקראתי את תיאור הדמות, יכולתי להתחבר. היה כתוב שהוא אדם שיוצא מחוץ למסגרת, שלא טוב במסגרות. שהוא סוליסט. זה מאד מתאים לי. קראתי את האודישן ויכולתי ממש להבין את הדמות ולאן אני יכול לקחת אותה".
"הייתי אז בחזרות בתאטרון, שלושה ימים לפני גנרלית", הוא נזכר בשמץ של שעשוע, "הייתי על הבמה בתאטרון ועבדתי על האודישן לסדרה, החבאתי את הדף של הטקסט בבגדים של הדמות ועבדתי עליה כשהבמאי של ההצגה לא הסתכל". ההישאבות של מיקי לתוך הדמות רמזה כבר אז, כנראה, על האופן בו החקירה המרדנית של איתן תשאב צופים רבים אל תוכה ותמקם אותם מתוחים על קצה הספה לאורך העונה.
"כשהגעתי לחזרות על 'כפולים'", נזכר מיקי, "עודד הבמאי נתן לי הערה אחת שסידרה לי הכל פחות או יותר. שיש באיתן משהו שהוא מעל הסיטואציה. הדברים פחות נוגעים לו. הבחירה הברורה מאליה היתה לעשות אותו כזה שנותן פקודות, אבל יש בו משהו נוסף. הוא יודע בדיוק מה לעשות, אבל יחד עם זה יש בו משהו מאד רגוע, קצת מנותק רגשית ממה שקורה. היכולת הזאת, הקור הזה, נותנים לו אפשרות לנתח את המצב בצורה הרבה יותר מפוכחת".
ואז פשוט נכנסת לדמות? איך זה עובד, בעצם?
"כשחקן, קודם כל יש את הטקסט, ויש סיטואציה. אתה צריך להבין את הדמות בסיטואציה. וברגע שאתה מבין את הסיטואציה, ואת הקונפליקט של הדמות, אז בעצם אתה, מה שנקרא, לוקח את הדמות אליך. אתה בעצם מפנים אותה. כי מה זה דמות? זה לא באמת משהו שקיים, זה מילים על דף. אני הופך את זה למשהו. יש משהו לתסריטאי בראש, ואני לוקח את זה אליי ומשתמש בכלים שלי.
"אתה לא נכנס לדמות, אתה מכניס את הדמות אליך. זאת אומרת, אני פסנתר, אני לא יכול לעשות קולות של סקסופון, אני משתמש בכלים שלי. אם אנסה להשתמש בכלים אחרים מאלה שיש לי, זה לא ייראה אותנטי. יש לנו את כל התכונות האנושיות האפשריות, העניין הוא היכולת שלך לשחק בצורה נכונה עם הווליום שלהן, עם מה שנקרא, לוח בקרה.
"היום, אחרי שראיתי את כל ההתפתחות של הסדרה, אני באיזשהו מקום מכיר את הדמות הרבה יותר טוב. יש תהליך של היכרות של השחקן עם הדמות. לא סתם בהרבה מקומות בחוזים של שחקנים, בהוליווד בעיקר, כתוב שאת הסצנה הראשונה מצלמים בסוף הסרט. הסצינה הראשונה שהיא בין החשובות, כי היא נותנת בעצם את האינטרודוקציה של הדמות, ואתה עושה אותה בסוף כי אז אתה הרבה יותר מכיר את הדמות. אבל בסופו של דבר, זו הבנה של טקסט ושל סיטואציה. למזלי היו לי ב"כפולים" גם כותבים טובים וגם במאי טוב, וכשיש לך את זה, אז באמת קשה יותר לפשל".
"שחקן הוא קצת כמו חוקר"
גם אם קשה לפשל, עדיין לא קורה כל יום שסדרה מצליחה כמו "כפולים". כמו שאר השחקנים, גם מיקי מרגיש את ההייפ. "זה מאוד נחמד", הוא מודה, "זה קרה לי גם ב'חטופים' ובסדרות אחרות, אבל לא בעוצמה כזאת. אבל כל אדם שעובד בתעשייה הזאת על משהו שכרגע חם, יודע שיש את העליות האלה ויש פיק מסוים, ומצד שני יודע שזה עובר. אני חושב שהדבר הכי נכון זה בסופו של דבר להישאר עם הרגליים על הקרקע ולהמשיך לעבוד".
על מה אתה עובד עכשיו?
"אני עושה הרבה תאטרון. את 'אותלו' של שייקספיר, את 'נופל מחוץ לזמן', ועכשיו עלינו עם הצגה חדשה, 'מר ורטיגו' – הכל בתאטרון גשר. חוץ מזה אני עושה גם כל מיני דברים בטלוויזיה פה ושם. אבל בעיקרון, אני בא מהתאטרון ולשם אני תמיד אחזור. אני חושב שזה באיזשהו מקום הבסיס ההתפתחותי שלי, וגם המשכורתי שלי. זה הלחם".
אילו מן תגובות אתה מקבל ברחוב?
"יש מלא תגובות. היה מישהו שצעק לי 'לא הייתי רוצה ליפול עליך בחדר חקירות. היית תיק-תק מוציא ממני הודאה'. יש גם הרבה אנשים רוצים ספוילרים. כלומר, אני לא חושב שהם באמת רוצים, אבל זו כנראה דרך איכשהו לנסות לתקשר איתך. אבל לרב אני מקבל מחמאות, אז זה כיף, זה נעים, זה נחמד שאנשים אומרים שאוהבים את המשחק ואת הדמות. זה קצת הפתיע אותי, כי יש משהו בדמות הזאת שבהתחלה מאוד מרוחק ורק לאט לאט, כמו פלירטוט עם הקהל, משהו בה מתעדן. זה קצת כמו דייט. פתאום יוצא רוך, או חיוך, או מבט אמפתי מהדמות, ואז זה מוערך".
פילוסופי משהו.
"כן", הוא משיב, ספק במבוכה, "יש בי משהו אקסיזטנציאליסטי. אני עושה הרבה תאטרון, אז יוצא שאני מתעסק הרבה בחומרים עם משקלים קיומיים, נקרא לזה. זו עבודה אינטלקטואלית, אם אתה במקום הנכון ועושה את החומרים הנכונים יש במקצוע הזה המון.
"באיזשהו מקום, אני חושב ששחקן הוא קצת כמו חוקר. אתה חוקר את עצמך בעזרת הדמות. זו איזושהי חקירה עצמית, כל העניין הזה של משחק. העבודה מיועדת כמובן לקהל, אבל אני עושה את זה כנראה מתוך איזשהו צורך פנימי שלי להבין את עצמי".
היית הולך לעבוד במוסד?
"אני חושב שכל אחד מאז שהוא ילד נמשך לדברים האלה, ויש משהו בך שרוצה...", הוא חושב לרגע, ואז מכריע: "כן. האמת שכן. יש משהו במקצוע הזה שהוא מאוד כפוי טובה מצד אחד, ומצד שני רמת הריגוש והסיפוק, נראה לי, הן מטורפות. לא משנה כמה צניחות חופשיות תעשה, או בנג'י, זה לא ישתווה למבצע אחד. זו פנטזיה שאתה גדל עליה מאז שאתה ילד, מהפעם הראשונה שלקחו אותך לסרט ג'יימס בונד. תמיד יש בזה משהו קוסם, משהו מלא במסתורין, איזה מן ריח אקזוטי. אבל אני מתאר לעצמי שזו עבודה מאד קשה וממש ממש מפחידה, לא פשוטה".
הטלפון מסייג ששינה הכל
אז מה זה לדעתך שתפס את הצופים ב"כפולים"?
"אני חושב שזה שילוב של כמה דברים. קודם כל הרעיון של אנשים מהשורה שהחיים שלהם משתנים, ופתאום מעורבים בקונספירציות וריגול ומסתורין – זו נקודת פתיחה מצוינת. כמובן שאתה לא יכול להסתמך עם סדרה שלמה רק על זה, אבל בסופו של דבר לכל אחת מהדמויות יש איזשהו נפח שאתה יכול להזדהות איתו. אפילו שון, שהוא די באד בוי בכל הסיפור הזה, עדיין אתה יכול להתחבר אליו. זה הכל קשור לאיזושהי כתיבה עגולה של הדמויות.
"מעבר לזה, אני חושב שסדרה כזאת מאתגרת את החשיבה. זה כמו קצת לשחק שח עם עצמך. אתה רואה משהו וחושב, מה עומד מאחורי זה? ואתה בונה בראש תיאוריות וסיפורים. מעבר לחוויה הרגשית של ההתחברות עם הדמויות, זה מוביל אותך גם לאמץ את הדמיון. בזה זה שונה מריאליטי, שזו חוויה בעיקר רגשית. הרגש הוא חשוב, אבל בסדרה כזאת יש לצד הרגש גם אתגר, וזה יפה".
עם מי היה לך הכי כיף לעבוד על הסט?
"רב הסצנות שלי היו עם מגי, ומאוד נהניתי לעבוד איתה. היה אחלה חיבור. עבדנו גם לפני זה ביחד באיזו הצגה, אז הכרתי אותה עוד לפני. היא אחלה שחקנית. אבל עם כולם היה לי כיף. באמת".
מה הסצנה שהכי נהנית לצלם?
"את הסצנה עם גבי סילבר בסוף הפרק השביעי מאוד אהבתי. גם כשראיתי אותה, היא היתה ממש מצוינת בעיניי. יגאל נאור הוא שחקן שכבוד לעבוד איתו. מעבר לזה, היתה גם את הסצנה עם נטלי באוטו בסוף הפרק הרביעי, עם היריות. היינו בשטח, היה חם מאד, ואקשן והכל, וממש היה כיף. הרגשתי כמו ילד. אחר כך הגעתי הביתה וחשבתי, איזה כיף היה. אנחנו קצת כמו ילדים, בסופו של דבר. לשחק, עם כל הרצינות שיש בעניין הזה... בסופו של דבר, זה משחק".
איך היית מסכם את התהליכים שעברו על איתן בעונה הזאת?
"התהליך העיקרי של איתן קורה יחד עם נטלי", אומר מיקי. "הוא מחבב אותה מההתחלה, מהרגע שהוא מתחיל לחקור אותה, והוא מתחבר אליה. יש משהו בבחורה הזאת שהוא אוהב. אחר כך, כשהוא מפשל איתה, הוא מרגיש אשם, הוא מרגיש שהוא ניצל אותה וזרק, והוא רוצה באיזשהו מקום לתקן. מעצם זה שהוא מודח מהחקירה, הוא עושה איזשהו חשבון נפש, והוא מגיע להבנה שהרבה פעמים הוא פועל מתוך שחצנות מסוימת. הוא אמנם עשה את הדבר הנכון, אבל הוא לא חשב על זה שזה יכול לרמוס אנשים בדרך. מהבחינה הזאת, הוא עובר איזשהו תהליך של התרככות".
"ובסוף", הוא מוסיף, "יש גם את סייג. סייג הוא מישהו שגידל אותו. זה כמו אבא בשבילו. וכשהוא מקבל את הטלפון הזה מסייג בסוף הפרק השביעי, זו סתירת לחי בשבילו. יש שם איזשהו זעזוע".
מה היית רוצה שיקרה עם איתן בעונה הבאה?
"אנחנו יודעים עליו שהוא נשוי, אז יהיה מעניין גם לראות את אשתו", הוא חושב, ואז מוסיף, "וגם, בסופו של דבר, להפגיש אותו עם שון".
עוד ב"כפולים":
- מתח גבוה: האם תהיה עונה שנייה ל"כפולים"?
- אם נדבר גלויות: הגיע הזמן שיונתן יוריד טינדר
- חשיפה: זה החומר שהפיל את שר ההגנה האיראני
"כפולים", פרק סיום העונה - הערב, 21:00