דווקא עכשיו, יש לנו ארץ נהדרת: זו לא הייתה עוד עונה, זו לא עוד תקופה. עם פרוץ האירועים, "ארץ נהדרת" נדרשה להתמודד עם אתגר מורכב במיוחד: הומור וסטירה בזמן שהפצע מדמם ויש רק רצון לבכות. דווקא בנקודת הפתיחה המורכבת הזו נבחרת התוכנית קידמה הסברה ישראלית, הציעה נחמה, תחושת חיבור ושייכות - וכן, גם צחוק או חיוך כשאפשר.

עכשיו, רגע לפני פרק הסיום של העונה ומשדר יום העצמאות המסורתי (הערב, שלישי, אחרי החדשות, קשת 12) זה הזמן לחזור למערכונים הבולטים שהפכו לחלק מרוח התקופה. קטעי הסברה שזכו לוויראליות ותפוצה עולמית, רגעים קטנים של אושר בים של כאוס, סאטירה חדה שנוגעת ברגישות בעצב החשוף - ואפילו אשר והמונית שרק רצו לשמח (וסיימו בוכים מהתרגשות בכל פעם מחדש). הנה כמה מהמערכונים שהוכיחו שלא משנה מי ינסה לאתגר אותנו (חות'ים, פיזית מי אתם?) יש לנו עם נפלא וארץ נהדרת.

רק שיחזרו. יותר מזה אנחנו לא צריכים

טלטלת 7 באוקטובר הותירה את עם ישראל מוכה, כואב ומבולבל. כשלושה שבועות מאז אסון שבת שמחת תורה שזעזע את המדינה, "ארץ נהדרת" חזרה לביקור ראשון ומנחם. כמו שאומר ניר דבורי: צריך להודות ביושר, הפורמט העדכני נדרש למשימה קשה: שידור בלייב לקהל שהתרגל למהדורת חדשות עגומה ואינסופית וללא צחוק קהל. המטרה הייתה צנועה, רגע אחד וקטן של מפלט מהמציאות. בסיום השידור הראשון שר שלמה ארצי ביחד עם השחקנים את "יותר מזה אנחנו לא צריכים" בביצוע שקרא לשובם של כל אלו שנחטפו מביתם או ממסיבת נובה. קשה היה שלא להתרגש מהקול והמילים של הזמר האהוב, וגם כעת כולנו תקווה. כבר יבשו עינינו מדמעות, רק שיחזרו. יותר מזה באמת שאנחנו לא צריכים.

סטודנטים "נאורים" you should educate yourself

לצד הזירה הצבאית שבה ישראל נלחמת עד היום, מאז פרצה המלחמה עלו קולות פרו-פלסטיניים, אנטי-ישראליים ואנטישמיים ברחבי העולם. בלטו במיוחד מחאות הסטודנטים בקמפוסים האמריקניים שהגיעו לשיאן בשבועות האחרונים. במערכון חד שהבליט את הבורות של מי שמחפשים "להיות בצד הנכון" הוצגו דמויות של תלמידים הקוראים נגד ישראל. "אני לא אנטישמי, אני גזען פלואידי", נאמר שם על ידי אחת מהן בזמן שהשליכה מודעה שקוראת לשחרור החטופים הישראלים. האלגנטיות, ההומור והאנגלית הפכו את המערכון לוויראלי במיוחד ולשיתופים בכל רחבי העולם. בריאיון ל"אולפן שישי", תמיר בר שמשחק במערכון סיפר: "עשיתי הכי מוגזם שאני יכול לעשות והדמויות במציאות לא רחוק מזה".

הסיקור המוטה ב-BBC

זה היה אחד המערכונים המורכבים והסטיריים של העונה ללא שום ספק. יחיא סינוואר העניק ריאיון למגישת ה-BBC, ובו התלונן על מצוקת תושבי עזה בעקבות התוקפנות הישראלית. "את צריכה להבין אנחנו עייפים יותר, התחלנו יום קודם", אמר למגישה. הריאיון נקטע בעקבות בכי תינוק, וסינוואר התלונן כי מדובר בתינוק ישראלי שמונע ממנו לישון. זה הפך את הבטן של כולנו, וגם אלי פיניש שמגלם את ראש ארגון הטרור שיתף כי היה לו קשה להתמודד. "ברגע ששמו את סאונד הבכי פשוט נחנקתי", אמר.

המפגש ההיסטורי: ביבי וגולדה במשרד ראש הממשלה

קשה היה להתחמק מההשוואה. המחדל, הזחיחות וסמיכות התאריכים הזכירו לרבים את מלחמת יום הכיפורים לפני 50 שנה. ראשי הממשלה שהובילו את המדינה, בנימין נתניהו כיום וגולדה מאיר אז, נפגשו לשיחה טעונה במיוחד בלשכת ראש הממשלה. מסביב לפגישה (ולעשן הסיגר והסיגריה של השניים) ריחפה שאלה אחת: 50 שנה, ואולי דבר לא השתנה? "לא נורא, תחכה 50 שנה אולי אנשים קצת יסלחו, יעשו עליך סרט. אולי יקראו על השם שלך גלידרייה", אמרה בהומור מריר ובמבטא כבד מאיר לנתניהו.

החיים הנוחים של קטר

המטרה: לקרוע את המסכה מעל פניהם של בכירי חמאס. הדרך: קליפ סטירי וקורע על הנהנתנות של ראשי ארגון הטרור שמשמינים מנחת בקטר ומנצלים את המצב באופן ציני. "השמיים של עזה שחורים, אבל בקטר השמש תמיד זורחת", אומרת דמותו של חאלד משעל בזמן שהוא בחלוק וממתין ללובסטר שלו משירות החדרים. השיר הסטירי היה מוצלח במיוחד והגיע למילוני צפיות, שיתופים ולא מעט אנשים שהגדירו אותו כ"מערכון הטוב ביותר של התוכנית אי פעם". "הייאוש" נוח יותר מקטר, על זה אין שאלה בכלל.

שימוע לפרופסורים (בהוגוורטס)

במובנים מסוימים מ-7 באוקטובר מייקל רפפורט היה שליח "ארץ נהדרת" בארצות הברית. כמובן שהדבר לא היה כך מבחינה פורמלית, אבל הקומיקאי האמריקני ממוצא יהודי לא הפסיק לפעול לטובת ישראל, בעיקר במקומות שלא רצו לשמוע. רפפורט הגיע לישראל והשתתף במספר מערכונים בסדרה. רפפורט יצא במסע שנועד לחשוף את צביעות "הנאורים" בקולג'ים האמריקניים, ובפרט של ראשי אוניברסיטאות העילית שנמנעו מגינוי ברור של פגיעה בישראלים וביהודים בשטח האוניברסיטה. אז מה עשו? שימוע בהוגוורטס כשרפפורט בתפקיד דמבלדור, ודרישה חד משמעית לגנות את השנאה נגד בוצדמים. בסיום המערכון הקומיקאי עשה את זה הכי פשוט שיש בעבור מי שסירב להבין את המשל, ואמר: "אם לא הבנתם את המטאפורה, זה בגלל שאתם טיפשים כמו בוגר הרווארד". העם היהודי משיב מלחמה, הפעם בהומור מושחז וציני כמו שהצטיין מאז ומעולם.

כמה טוב שבאתי הביתה?

חיילי המילואים שלחמו במשך חודשים ארוכים למען ישראל בחזיתות השונות חזרו הביתה להתרעננות וגילו שלא הרבה השתנה. אודי כגן, ששירת כלוחם ומתמודד עם פוסט-טראומה מהצבא, נכנס לנעליו של איש המילואים שמתקשה להבין איך בארוחות המשפחתיות עדיין עסוקים בוויכוחים על מי אשם במחדל. "הכל פה נשאר אותו הדבר, כאילו שום דבר לא נשבר. כאילו שום דבר לא נשבר, נשאר אותו הדבר", סיכם כמו אגרוף לבטן את השיר והעדיף לחזור למילואים. המערכון ביטא את התחושות של אנשי ונשות מילואים רבים שתהו בשביל מה סיכנו את חייהם.

לא כל הגיבורות והגיבורים לובשים מדים

ידוע כבר כי לא כל הגיבורים עוטים גלימה, ובמלחמה הזו התחדד פעם נוספת שלא כל הגיבורים לובשים מדים. בזמן שמאות אלפי ישראלים יצאו להילחם, נשים רבות נשארו בעורף והיו צריכות לדאוג למשפחה, לשגרה ולחוסן הלאומי. הלחן היה של "גבעת התחמושת" שעוסק בגבורת לוחמים בקרב, אך נעשו בו התאמות שהביאו לקדמת הבמה את פעילות מי שנשאר או שנשארה בעורף. המערכון לא חסך בביקורת ליחס לו זוכות במקומות העבודה ובחברה. "להם הייתה שיטה: קודם לקחת את בעלך למילואים ולהגיד לך 'כל הכבוד את לביאה', אחר כך לעשות פרצוף כי איחרת לעבודה, ואז להתקשר מהבית ספר ולהגיד 'למה הילד הגיע היום בלי סנדביץ', איזו אמא את?'", נאמר בשורות השיר. כל ישראל חזית אחת, וכפי שהוכח מדובר בחזית חזקה במיוחד.

החתן לכלה שם טבעת. הגרי חיתן.

המלחמה הפתאומית אישרה סופית - אם יש משהו שהישראלים אוהבים יותר מאשר להתווכח אחד עם השנייה, זה את המדינה. מאות אלפי אזרחים ואזרחיות עזבו הכל ויצאו למילואים מבלי לדעת מתי ישובו וללא קשר לתוכניות שהיו להם. חתונות רבות נאלצו להידחות למועד לא ידוע, ורגע מרגש במיוחד קרה כשאמיתי ונועה קיימו את טקס החופה באולפן. אמיתי הגיע במדים היישר מהצפון, נועה לבושה בשמלת כלה - ואיך אפשר שלא להתרגש כשאת הטקס ניהל דובר צה"ל, תת אלוף דניאל הגרי בגילומו של רועי בר נתן. היה מצחיק, ובעיקר מרגש. שנדע רק שמחות, זה מגיע לנו.

שכחו את מנחם הורוביץ בבית

בעונה מיוחדת כמו זו קיבלנו מתנה מיוחדת שבכלל לא ידענו שאנחנו צריכים. בעזרת שימוש בטכנולוגיית בינה מלאכותית זכינו בגרסה עדכנית ומותאמת למצב לסרט האייקוני "שכחו אותי בבית". לנעליו של מקולי קאלקין נכנס מנחם הורוביץ והוא תיאר את ניסיונות ההגנה של תושבי הצפון על בתיהם. המערכון היה מצחיק ושנון במיוחד, אבל גם ביקר את הטיפול בזירה הצפונית מאז פרצה המלחמה, כשבקרב האזרחים שנותרו להתגורר באזור שוררת תחושה כי הם נאלצים לדאוג לביטחונם בעצמם.

אשר והמונית לא מפסיקים להתרגש

ואם חשבתם שלמרות המלחמה אשר (יובל סמו) ימשיך בציניות שמאפיינת אותו, אז אתם צודקים אבל חלקית. המונית יצאה למפגשים מרגשים במיוחד. אחד כזה היה עם חטופים ששבו. זו לא עונה רגילה, וגם הנסיעות היו בכלל לא שגרתיות. "תדעו שאתם החטופים האהובים עליי", החמיא לאחים איתי ומיה רגב והתרגש עד דמעות מהמפגשים עם אלו ששבו מהתופת. "ברגע שיודיעו על שחרור החטופים, אני נוסע לעזה ולוקח את כולם", קבע. "לא הצלב האדום, אני בא לקחת אותם. לא אפעיל מונה". בהסתכלות לאחור, גם סמו שיתף כמה מרגשים היו המפגשים. "לקחת שתי אחיות שהיו בשבי. לא אשכח שהקטנה סיפרה שהשומרים עשו לה סימני שחיטה כל הזמן", נזכר.