למרות ההכנות וההתרגשות הבלתי נגמרת של חברי הנבחרת, הצלחנו לתפוס אותם כדי לאסוף מהם איחולים לשנה האזרחית החדשה. בין כל הברכות הנדרשות, כמו זו של אלי: "שנהיה בריאים, כל השאר זה פריביליגה, משם כבר נתחיל לשמוח ולאהוב אחד את השני", או זו של סמו: " שיהיו יותר דברים שמחים, פחות כואבים כמו כל שנה, והרבה יותר קומדיה", טוב שיש את קיציס שיכניס קצת הגיון באיחולים: "אני מאחל לשנה האזרחית החדשה שתמשיך להתקדם יום אחרי יום, תתחיל בינואר תסיים בדצמבר, וכל חודש היא תזכור כמה ימים יש לה. זה מבלבל לפעמים. בהצלחה לך שנה אזרחית".
איזה כיף זה לפתוח שנה עם בחירות, לא? טוב, את התשובה אנחנו משאירים לכם ולבחירה שהייתה לכם מול הקלפי, אבל דבר אחד בטוח: ישראל של ינואר 2013, היא לא המדינה שהכרתם חודש לפני. ישראל בחרה בחירות, וגם בכוכב תקשורת לתפקיד שר אוצר, ואח על מלא לתפקיד שר הכלכלה. נחמד.
את תהילת תקופת הבחירות החליפה אחת הפרשות היותר מדוברות של תחילת השנה האחרונה: פרשת האסיר X. חשיפת ההתאבדות של בן זיגייר בכלא הישראלי הצליחה להוציא התבטאויות מסקרנות של לא מעט פוליטיקאים. כשמעל כולם יושבת לה האחת והדגל: מירי רגב.
אם את מסי זכינו לקבל פה במשחק שאפילו פרס כבר לא זוכר, אז הרווח של ההגעה של כריסטיאנו רונאלדו לארץ במשחק רשמי הוא כמעט של כולנו. אנחנו אומרים כמעט, כי יש 22 שחקנים שכמעט והצליחו לעשות פה היסטוריה, אבל סיימו עם תיקו שאיך נגיד, אפילו מאיר איינשטיין מעדיף לשכוח.
אתם יודעים איך זה, אביב הגיע ומאחורי הגב שלו אפשר כבר לראות את פסח. בין כל המסבים לשולחן באותו ערב חג, קצת קשה לשכוח את כל אלו שחצו מדבר ממש לא מזמן בדרכם לאותה ארץ שהם היו משוכנעים שהיא לא פחות מנהדרת.
אז מה באמת קורה בדמשק? בזמן שכולנו נהנינו מקרני השמש הראשונות, וחזרנו לספור שקיות נטושות בחופי הים, במרחק של כמה מאות קילומטרים מכאן, בשאר אסד החליט לצאת למסע ציד מופרך של צבאים מעופפים, הפך למנהיג הכי שנוא בעולם, אבל דאג לארגן לעצמו אופוזיציה חמודה, ככה, על הכיפאק כזאת.
את חגיגות יום ההולדת לשמעון פרס, לא ישכחו כאן עוד 90 שנה. למרות ההפקה יוצאת הדופן, טוב היה אם מישהו חושב קצת לפני ופונה למי שבאמת הייתה יכולה להרים אירוע שהיו מדברים עליו עוד 120 שנה. או בקיצור, אחד האירועים אם לא ה!
מצרים לא נרגעת: אחרי שהחליף את מובארכ ותפס את המושכות במדינת הפירמידות, מוחמד מורסי הבין ביולי שכיסא השלטון הוא כנראה לא המקום הכי נוח שיכל לבחור לעצמו. אחרי שאיבד אותו ומצרים חזרה להיות כאוס מוחלט, נזכרנו שתהפוכות זה משהו שהעולם הערבי מכיר לא רע בכלל.
כמה חם פה, כמה. כמה לח פה, כמה. אחד הקשיים הכי גדולים באחזקת תעודת זהות כחולה היא חודשי הקיץ שמרוקנים את הגוף מנוזלים ומחסלים מזגנים וחשבונות חשמל. ולכן, כמה טוב שיש כאלו שרואים את אוגוסט בישראל כיעד אקזוטי במיוחד – ויוה לה פראנס!
העם דרש צדק חברתי, ואם אפשר לקבל אותו עם כוס קפה בחמישה שקלים אז בכלל טוב. רני רהב ניצל את ההורדה כדי לצאת ולעשות קצת סדר בכלכלה הישראלית, שחלילה וחס לא יהרסו לנו את המשק.
שוב בחירות, שוב בישראל, רק שהפעם עם אחוזים נמוכים במיוחד. כן, ככה זה, כנראה שלא ממש מעניין אותנו מי יעמוד בראש העיר בה אנחנו מתגוררים. אבל אם תבחרו לשאול דווקא את אלו שרצו לראשות העירייה באוקטובר, תתפלאו לגלות שבשבילם מדובר בעניין חשוב במיוחד.
נובמבר הפך גם השנה, קצת כמו ב95', לחודש בו כולם אוספים נרות, ויוצאים לכיוון הכיכר כדי לשבת, לנגן ולהיזכר. השנה, נפרדנו כולנו מאחד האמנים הכי גדולים שצמחו כאן, וזה שלראות אותו יוצא מפתח ביתו היה מחזה נדיר ביותר.
למרות שזכרון משובח זו לא תכונה ישראלית אופיינית, את סערת השלגים והמכוניות התקועות לא ישכחו כאן עוד הרבה זמן. בין כל המתלוננים, עובדי חברת החשמל, בוני בובות השלג וכתבי החדשות שקפאו מקור. יש כמה אנשים, שמתייחסים לקור וההצפות באנרגיות חיוביות.
אז מה מחכה לנו ב-2014? ארץ נהדרת חוזרת! יום שישי, 21:30