הסרט מורכב מעדויות של 11 חיילים ששירתו במוצב הבופור חצי שנה לפני יציאת צה"ל מלבנון. "מי שלא היה בלבנון לא יבין אף פעם" - חלק מאיתנו שמע את המשפט הזה כמה פעמים בחייו, חלק מאיתנו כבר קיבל את העובדה שבחיי החברים והקרובים לו יש מקום אחד שאליו הוא לא יוכל להכנס אף פעם. בעדויות ישירות, חותכות, "מבוזבזים" מצליח, "להחזיר" ללבנון גם את מי שלא היה שם...

קידר צילמה את הסרט בקלעת נמרוד במארס 2006 על סט צילומי הסרט "בופור", ששיחזר את המוצב המיתולוגי, סמל נוכחות צה"ל בלבנון במשך 18 שנים. אולי דווקא הנוכחות על הסט, ששחזר במדויק את המקור, איפשר ללוחמים "להרגיש בבית" ולהפתח.

אנו מביאים כאן לראשונה קטעים מהעדיות:

"ריח של בוץ. ריח של ערפל - לערפל אין ריח אבל זה אויר כבד. ריח של אויר נקי ואז כשאתה עובר במובל, זה ריח של סולר, של שמן, ששימנו את המאגים, ששימנו את הנשקים, ריח של אבק שריפה, ריח של פצמ"ר כשמתפוצץ מטען, ריח של ביבאצ'יס מטגן שניצלים, מרביץ 'פריסה' לכולם, ריח של כפות רגלים, ריח שלא התקלחת 21 יום, ריח של זיעה, ריח של בושם שמנסה להסתיר את הזיעה, ריח של שמפו במקלחת צרפתית, ריח של החברה, אם התחבקת באיזו חולצה היא נשארה בתיק אבל הריח עדיין שם."

"אתה רואה אנשים מתפוצצים, אתה רואה אנשים שצועקים, באיזשהו שלב של הטיפול בפצועים שמה אני צריך לגעת בפצעים. לחשוף את הפצעים, להוריד את המכנסיים, כולך מלא דם, ואז אתה בא לשלוף את התחבושת האישית כדי לחבוש, אתה מנסה לפתוח אותה ואתה מחליק מהדם, ואתה מכניס את זה לפה בשביל לקרוע את זה, פשוט אתה טועם את הדם של החבר שלך."

הדוקומנטריסט האמריקאי אלן ברלינר, זוכה 3 פרסי EMMY, צפה בסרט ובמכתב מרגש ליוצרת כתב בין היתר: "הסרט מייצג בצורה החזקה ביותר את האבסורד והטרגדיה האנושית בכל מלחמה. זהו סיפורם של חיילים שהמלחמה חיברה ביניהם לכל החיים. כל אחד מהם נושא בכבדות את המראות, הריחות והקולות ממהלך הקרב ולכל אחד מהם דרך אחרת לזכור את המלחמה, לשקף אותה ולקונן."

"מבוזבזים" הוא סרט על מלחמה שלא רואים בה את האויב. מלחמה שבה החיים מתנהלים בין שיגרת הפצמ"רים למארבים, לפחד המשתק, לכאב המוות. אבל "מבוזבזים" הוא לא רק סרט על אימת המלחמה, הוא גם סרט פיוטי, אבסטרקטי. חמישה רקדנים צעירים, בתאורה דרמטית, לבושים בשחור יוצרים בתנועות חדות ומושלמות עד כדי כאב את הדיאלוג המתמשך של חיים בצד המוות, בצד הכאב, בצד הפחד. חמישה רקדנים שנעים באיטיות מהפנטת בתוך חלל סגור ואפל, שגם הוא כמו מוצב ה"בופור" נפתח לשום מקום. קטעי המחול כוריאוגרפיה ובימוי של אוהד נהרין בביצועם של רקדני "להקת בת-שבע".

במאית: נורית קידר
תסריט: נורית קידר
כוריאוגרפיה: אוהד נהרין

משתתפים: רקדני להקת "בת-שבע"
צלם:
איתי נאמן
מוסיקה: אוהד פישוף
עורך: שמעון ספקטור

מפיקים: דוד מנדיל, דוד זילבר
מפיקים מנהלים: משה אדרי, ליאון אדרי