שרשרת האירועים שהובילה לאותו לילה בספטמבר 2011, בו נלכדו שישה ישראלים בבניין השגרירות בקהיר, כשהמון זועם פורץ את המתחם המאובטח בפטישים, מתחילה בעצם כבר כמה חודשים לפני, עם התעוררות האביב הערבי, והדחתו של מובארק, נשיא מצריים לשעבר, מן השלטון. על רקע המהומות הללו, מתרחשת בישראל מתקפת טרור בכביש 12, שהשלכותיה ימקמו את ישראל במוקד המחאות בקהיר, ואת השגרירות הישראלית בפרט. באוגוסט 2011, פתחו מחבלים מצריים באש על אוטובוס "אגד" ורכבים נוספים, בסמוך לגבול עם מצרים, גרמו למותם של שישה אזרחים ישראלים ופצעו 40 נוספים. בתגובה לכך, פתחו כוחות צה"ל והמשטרה במרדף אחר המחבלים, שבסופו נהרגו שבעה מהם, וכן נהרגו חמישה חיילים מצריים וחייל ושוטר ישראלי. הממשלה הצבאית במצרים הוציאה הודעה לפיה היא מאשימה את ישראל בתקרית שהביאה למות החיילים המצריים, התקשורת המצרית הוסיפה וליבתה את האש, ומכאן הדרך למהומות ברחוב הייתה קצרה.
מול השגרירות הישראלית בקהיר מתחילות מדי יום להתארגן הפגנות, דגלי ישראל נשרפים ונרמסים, וסיסמאות אנטי יהודיות נשמעות. "אנחנו מבינים שהרחוב מתעורר, מה שנקרא, עלינו", מספר יונתן זילפה, מאבטח השגרירות בקהיר. "בסופו של דבר כל ההפגנות האלה נגמרו בצורה יחסית שקטה, אמרנו אוקיי, המקומיים עושים את עבודתם, אין עם זה שום בעיה". זמן קצר לאחר פרוץ ההפגנות, נבדק הנושא של סגירת השגרירות והחזרת השליחים הישראלים ארצה. ראש השב"כ בזמנו, יורם כהן, היה מהתומכים בהשארת השליחים בקהיר: "הצטרפתי לעמדה שכל עוד אנחנו מניחים שהמצרים יתפקדו כפי שאנחנו מצפים מהם, ניתן להישאר".
"אם הם פורצים את הדלת הזו יהיה טבח"
ב-9 בספטמבר, מתקבלת בשגרירות הודעה על כך שהולכת להיות הפגנה גדולה מהרגיל. "המצרים שידרו שהכל תחת שליטה, שהם ידעו להדוף את המפגינים אם יהיה צורך", מספר כהן. "הם בנו בין ההפגנה הזאת להפגנה הקודמת, לבקשתנו, חומה ענקית". לקראת ערב, כבר התאספו המפגינים בהמוניהם מול בניין השגרירות. הלמו בפטישים על החומה המקיפה את מתחם השגרירות עד שזו התמוטטה, למול אדישותם המופגנת של החיילים המצריים המאבטחים את האירוע. "הם שוברים את החומה והתשובה שאנחנו מקבלים - הכל בשליטה, אנחנו נותנים להם לפרוק אנרגיות", מספר אבי בכר, ראש חטיבת הביטחון במשרד החוץ. "הם לא בשליטה, הכאוס הזה מתגבר. יש שם שישה אנשים מטובי בנינו, שבסבירות כזאת או אחרת ההמון יעשה שם לינץ'".
המפגינים המשיכו לפרוץ את קווי האבטחה סביב הבניין, טיפסו על הבניינים הסמוכים, וניסו בכל כוחם לפרוץ לבניין. "אתה רואה אנשים שעולים עם בקבוק תבערה ביד, מורידים אותם, ולאחר מכן אותו אדם עולה שוב עם בקבוק תבערה", מספר זילפה. "אתה עומד עם אקדח מול הפרצוף שלו, והוא פשוט צוחק לך בפרצוף". לאחר מספר ניסיונות, הצליחו המפגינים לפרוץ פנימה לתוך הבניין, וכל מה שהפריד בינם לבין השליחים והמאבטחים הישראלים הייתה דלת אחת נעולה. "אני מבין שאנחנו לא יוצאים בחיים, אם הם פורצים את הדלת הזו יהיה טבח", ממשיך זילפה. "החבר'ה התקשרו ונפרדו מהמשפחות שלהם". אחרי שעות של קצר בתקשורת, נוצר הקשר עם אנשי השטח של הכוחות המצריים, ומבצע החילוץ יצא לדרך. "שמים עלינו איזה שהן כאפיות", ממשיך ומשחזר זילפה. "כל הלובי היה מלא בגז מדמיע, היה קשה מאוד לנשום. מהלובי אנחנו נכנסים אל תוך הרכבים המשוריינים, יש מסביבנו המון אנשים, משם אנחנו ממשיכים אל שדה התעופה בקהיר, לא מאמינים שזה קורה". "אני חושב שהתוצאה, שאנחנו גומרים את האירוע הזה בריאים ושלמים, הוא ממש נס", סיכם כהן.