מה לא נאמר על האח הגדול - זה צהוב, זה פולשני, זה וולגרי, זה שטחי, זה נמוך, זה חינוך רע, זה מבזבז זמן - אפשר להגיד הרבה דברים רעים על האח הגדול אבל את כל הדברים האלה צריך לומר, באותה נשימה, גם על עצמנו.
השנים האחרונות הן תור הזהב של הריאליטי, אך האח הגדול היא תכנית הריאליטי היחידה שבאמת נותנת את מה שהיא מבטיחה - המציאות. בלי עריכה, בלי שיקולי הפקה, בלי תכנונים ובלי פרומואים שמבטיחים ולא מקיימים.
מה יש לנו שם? כמה זרים הנכנסים לבית שלא ראו מעולם ונאלצים להסתדר במשך כמה חודשים. לכל אחד אופי שונה (תודה להפקה), הרגלים שונים ובעיקר קפריזות וקריזות שונות. מהצד השני אנחנו יושבים מול מסך הטלוויזיה והאינטרנט וצופים בניסוי הסוציולוגי המרתק הזה. יצר הסקרנות מביא אותך לשבת בפעם הראשונה מול המרקע, רק כדי להכיר ולראות מי המשוגעים התורנים שהסכימו להיכלא באקווריום ענק ולקבל הוראות ממצלמה מדברת בקול רובוטי.
אבל מאותו רגע, על אף שהבטחנו לעצמנו שלא נתמכר שוב, יצר המציצנות מושך אותנו לבחון את אופיים, כיצד הם מסתגלים לאנשים החדשים, איך זה אוהב לצחצח שיניים וכיצד ההיא עושה גבות. "אני רק רוצה להכיר את האנשים החדשים", אנחנו אומרים לעצמנו, אבל למחרת כבר אי אפשר להישאר אדישים. הרי אתם כבר יודעים שברגע שהכנסנו אותם לסלון שלנו ולתודעה כל צעד שהם עושים מסקרן. כל שינוי באווירה, כל ברית חדשה, כל הדחה וכל מילה שמסוננת בחצי פה, שרק אתם, במקרה, צפיתם בשידור וקלטתם. אתם מרגישים שאם תתמסרו באמת תהפכו לאח הגדול. אתם רואים אותם, אתם בוחנים אותם, אתם שופטים אותם ואתם בסופו של דבר גם קובעים מי יישאר ומי ייעלם לסל המחזור של פליטי הריאליטי.
כמו בכל התמכרות, מספיקה טעימה קטנה כדי ליפול חזק. יצר החטטנות גובר על ההיגיון ומהר מאוד אנחנו מוצאים את עצמנו שקועים בבוץ. אנחנו לא יכולים להיפרד מהמרקע כדי לא לפספס אף התרחשות. האינטריגות בין הדיירים מדירות שינה גם מעינינו ואנחנו הופכים לחברים מן המניין בבריתות הסודיות. בשישי בערב אני רוצה לדעת מה הם בישלו ומי נשאר לנקות אחרי, במשך השבוע אני רוצה לדעת מי מנהל את הבית.
זו מציאות, כבר אמרנו, וכמו במציאות, אופי האדם גורם לנו לבחוש בקלחת של האחרים. זה לא משנה אם אתה חוזר מיום עבודה במפעל או שאת אחרי יום פגישות במשרד. הגיל, המצב הסוציו-אקונומי, הסטטוס המשפחתי והרקע התרבותי לא ישנו את העובדה שלכולנו יצר חטטנות, שלא עומד בפיתוי לחפור בחיים של אחרים. כך הימים חולפים ואנו מוצאים עצמנו בוהים במרקע בכל רגע פנוי ובוחנים את קבוצת הדיירים שעושים לנו את היום.
אתם יכולים לזלזל ולהיות כמו אלה שאומרים שהם ראו במקרה את הפרק של השבוע (כל שבוע) או אלה שרק מזפזפים (ויודעים הכל), אבל בשורה התחתונה טוב שיש תכנית שמעוררת מספיק עניין ומאפשרת לנהל שיחה על משהו שלא מעורבים בו עבריינים, פוליטיקאים והרוגים.