החג עבר יחסית בשלום, פרט לאירוע אחד חריג בו שפרה לקחה יוזמה ובישלה (בתמימות!) את העוף ששלחה אמו של אשר בקארי עם נודלס. אשר, כצפוי, לא אהב את הרעיון של הורסיה האסיאתית לאוכל נעוריו, מה גם שהעוף בושל לפני צאת החג.
חוץ מהריבים של אשר ושפרה שכבר הפכו לשגרה, אירע בבית אירוע מרגש: רנין הגיעה לשמוע את תקיעת השופר בבית הכנסת.
את בוקר יום חמישי פתח אשר בהנחת תפילין בדד בחצר, כאשר שאר הדיירים נמים להם בנחת. לאט לאט התעוררו ראשונים, כרגיל, יוסי איתי ושפרה, שכבר רגילים להעביר את השעות הראשונות של היום זה בחברת זה.
בשיחתם הבוקר עלה נושא הגשת הקפה בארץ ובתפוצות. שפרה העשירה את חבריה כשסיפרה להם שבארגנטינה מזמינים קפה ומקבלים באותו המחיר גם כוס סודה, כוס מיץ תפוזים וקרואסון. שני השומעים, בדיוק כמו שהתכוונה, התפעלו מאד.
בובליל פרש אבל איתי, חסר חולצה כתמיד ושפרה המשיכו לחפור ודנו בהבדל בין מחלקת תיירים למחלקת ביזנס, באפקט ה"ואו" ובסוגיה האם להכין או לא להכין מרק בצל. לאחר שגם איתי פרש נותרה שפרה לבדה ובמשך שעות ארוכות הכינה וטרחה על הארוחה: היא הכינה לחם שום ועגבניות בתנור, והודיעה שבישיבת התקציב הבאה קונים שמן זית ויהי מה. תוך שהיא קוצצת, חותכת, מתבלת ומטגנת היא שרה לעצמה משירי המשורר הלאומי והפליאה בסלסולים בארשת של "אני בכלל לא יודעת שמצלמים אותי ורוצה שיחשבו שאני שרה יפה, אני סתם מפזמת לעצמי".
באותו הזמן, סיפר אשר לבובליל שהוא הרגיש צורך לדבר עם הקדוש ברוך הוא, שלא יכעס עליו. יוסי התעניין, כמתבקש, למה השם צריך לכעוס עליו- האם הוא עשה משהו רע? אך אשר לא נתן תשובה מדויקת.
בשעות הצהריים המאוחרות התעוררו יתר הדיירים, והיות ופעולת ההתעוררות גבתה מהם הרבה מאד אנרגיה הם התעייפו והיו צריכים לנוח קצת על שפת הבריכה. לאון, שהתעורר מאוחר, הביע תסכול ואמר שזה אחד הימים הגרועים שהיו לו בבית. שי אמר לו שזה בגלל שהוא ישן כל היום, ולאון בתשובה קיבל החלטה והכריז שמהיום והלאה יתמיד ויקום מוקדם.
בהמשך קיימו הדיירים דיון שכמו נלקח מפעולת צופים של כתה ה': קונספירצית מותו של פול מקרטני, דוגמאות פרשנות דעות ומסקנות.
שיחת היום:
שפרה: "חסר לי לעשות משהו אמיתי עם הגוף שלי ועם הידיים שלי".
צבר: "לי חסרה למידה".
שפרה: "אתה יכול ללמוד עלי".
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
