כמה כוח יש למבט אחד? כשאני רואה גבר ואישה הולכים מולי ברחוב והגבר דורש שאלכוד אותו במבט, אני תוהה קודם כל אם המבט הזה עלול להכניס את היחסים שלהם למלכוד. מה בת הזוג שלו עשויה להרגיש כשהמבט שלי צולב את הדמות שלו במקרה הטוב, או כשהמבטים שלנו מצטלבים, במקרה הרע? האם היא תצלול עמוק לרגשי נחיתות וקנאה, או שלהפך, היא תעוף על עצמה כי היא סוף סוף קיבלה הוכחה לאטרקטיביות של הגבר שלה? היא תחוש מאוימת או מורמת?
כשלמשרד של טליה הגיע מתמחה צעיר וחתיך, סוג של גרסה דהויה של ישי אם תרצו, הספיק לה רק מבט אחד כדי להרגיש הכי מורמת שיש. אחרי שהיא השיגה לעצמה תו תקן של אישה לוהטת, טליה משוכנעת שאחרי ישי היא יכולה להפיל כל אחד. בתגובה למה שהיא חושבת, או אולי מפנטזת, מייקל הבוס שלה מסביר לה ש"הברק לא מכה פעמיים באותו מקום" ושהיא השיגה את הנכס הזוגי שלה רק "כי משהו לא בסדר איתו". טליה, שיכורה מביטחון עצמי, מחליטה להעמיד אותו על טעותו ומתערבת איתו שהמתמחה החדש הוא לבנת הדומינו השנייה שתיפול לרגליה.
המהלכים שלה מגובים באמונה פנימית וחזקה מכל מציאות חיצונית. זאת אמונה חד צדדית, בועתית, אשלייתית ותלושה. בדיוק כמו הברמן שדואג לנו במסירות ומשקה אותנו בצ'ייסרים חינם, מאמן הכושר שמדגים לנו את התרגיל קרוב מדי או הזמר על הבמה שמביט רק בנו מבין כולם בקהל, זו האמונה שאנחנו מרכז העולם, וכולם רוצים רק אותנו.
אם כל זה לא הספיק לתעופה העצמית של טליה, תוסיפו לזה גם את העובדה שהגרוש שלה "לוקה" בתסמונת מינכהאוזן ומזייף סרטן רק כדי לזכות בה מחדש. היא מעולם לא הרגישה צעירה יותר, יפה יותר, נחשקת יותר ועוצמתית יותר. היא יוצרת ניצוצות חשמל עם כל מי שהיא רק רוצה, ומוכיחה שככה מרגיש מַצְבֵּר בן 40.
לא הבינה איפה הגבול
כשטליה מספרת לישי על המחזרים שלה, לא רק שהוא לא מקנא, הוא גם נדלק מהרעיון. אני תוהה מאיפה מגיע הפרגון הפוליאמורי הזה, ואלו אינטרסים הוא משרת. בדיוק כמו הבחורה שמרגישה מורמת ברחוב, יכול בהחלט להיות שגם הוא רוצה גם ליהנות מהפירות של המחזרים שלה. בין אם כדי להרים לה או לעצמו, הוא מעודד אותה לזרום עם הרכש החדש של המשרד. "איזה מן גבר שולח את האישה שלו לזרועות מישהו אחר?" היא שואלת אותו. "גבר אמיתי", הוא עונה לה.
כדי לשים את ההיפותזה הזאת בגבולות ההיגיון, צריך קודם לקחת בחשבון שגבר אמיתי לא נראה כמו ישי, ולרוב גם לא צעיר מבת זוגתו ב-20 שנה. מה שכן, טליה, או מיס הולגרסון אם תרצו, הופכת לאווזה נחשקת הפורשת מחטביה ועפה.
טליה ממשיכה במסע ציד כלפי המתמחה שלה. היא מרגישה כל יכולה, אמזונה חושנית וחסרת מעצורים. היא מרשה לעצמה להעיר לו הערות סקסיסטיות, לדפוק מיני צמוד ולמזמז את סוודר הקשמיר שלו. היא צודקת, מישהו פה אכן חם עליה, אך לא באופן שהיא חושבת. בסוף, זה מסתיים באיום בתביעה על "יצירת סביבת עבודה מאיימת מבחינה מינית", במה שמזכיר לנו כמה דק הגבול בין פלרטוט תמים להטרדה.
אמנם ניסיון הפיתוי שלה כשל, אך דרכו היא הרימה לעצמה, לא רק את המיני אלא גם את הביטחון וכשיש אותו, יש הכל בעצם.