המכה הגאונית: גורדון רמזי VS מרקו פייר וואיט
רוב האנשים ישמרו על כבוד המנטור שלהם בחירוף נפש (זוכרים את שי חי?), לא יתנו לאף אחד לזלזל בו וכל מילה שהוא יוציא מהפה תחשב עבורם מינימום מתת האל. לעומת זאת בעולם הקולינריה הסיפור שונה, במיוחד אם מדובר בשף המהולל גורדון רמזי. בשנת 1998 עבד רמזי כשף הראשי במסעדת “Aubergine” בלונדון. יום אחד נכנס רוכב קורקינט במסכה וגנב את לב ליבה של המסעדה - ספר ההזמנות המכיל את שמות המכובדים שעתידים לבקר במסעדה. בעידן שלפני האינטרנט ספר שכזה מהווה הרבה מאוד עבור מסעדה. האשם היה לא אחר מאשר המורה של רמזי, מארקו פייר וואיט. רמזי הסביר שוואיט כנראה רצה להשתלט על מקומו כשף הראשי אבל מארקו הכחיש.
השאלה מי גנב ולמה נשארה בגדר תעלומה כמעט עשור אבל אתם כבר מבינים לבד מה קרה נכון? בשנת 2007 גורדון רמזי חשף את סודו בפני עיתונאי מ”Today’s New Yorker Magazine”: "אני גנבתי את הספר והאשמתי את מרקו, ידעתי שזה ידפוק אותו וירתיח את מנהלי המסעדה, זאת הייתה המכה הגאונית שלי". הספר שמור אצלו עד היום בכספת. וואיט נחשב למורה שהפך את גורדון למה שהוא היום אבל זה לא הזיז רבות לגורדון: "כל מה שהוא עשה עבורי הוא לאשר לי שאני מוכשר, הייתי צריך להפטר מהחיבור אליו". מרקו בחר להגיב באיפוק: "אם זו גאונות אז אני מבולבל, זה היה מעשה אימפולסיבי וחסר היגיון, אין סיבה אמתית שאגנוב את הספר". השניים ניחשתם נכון, לא החברים הכי טובים מאז.
המנצח: גורדון רמזי, הוא אמנם יצא חרא, אבל חרא גאון!
>> מי שרוצה לראות עוד קצת מפה המיוחד של גורדון רמזי
חצי נחמה: סנדרה לי VS טוני בורדיין
סנדרה לי היא שפית שפתחה את שיטת "הבישול הביתי למחצה". מה זה אומר? התיאוריה שלה מתבססת על 70 אחוזים מוצרים ארוזים ומוכנים כמו שימורים או אוכל קפוא ועוד 30 אחוזים של אוכל טרי. לטענתה היא מצאה את השילוב בין אוכל בריא וזול. באמריקה כמו באמריקה אם יש לך מספיק כסף, איש יח"צ טוב וקצת מזל אתה הופך ללהיט, וכך היה. עד מהרה לי הפכה להיות סלבריטי-שף ותיאורת ה”Semi Homemade” הפכה לדבר הכי חם באמריקה. שפים רבים יצאו נגד התופעה, כשהבולט ביניהם היה טוני בורדיין, שף מאוד מוערך בעולם ואחד שלא מפחד להוציא מילים קשות.
"כל מה שצריך זה לזחול למטבח, לפתוח פחית שימורים מגעילה לפזר אותה על עוד משהו מגעיל שקנית בסופר ולזה היא קוראת 'משהו מיוחד" טען טוני בתקשורת. באותו הקשר הוא אמר על אמריל לגאסי: "אמרתי לו את זה בפנים הרבה פעמים, אני אוהב אותו ומכבד אותו אבל אני פשוט שונא את התכנית שלו, אבל בהתחשב במי שהנחתה קודם את התכנית (סנדרה לי) הוא נראה כמו אסקופייה (האב ורוח הקודש של עולם הקולינריה המערבי) ולקינוח הנה עוד טעימה על מחשבותיו על סנדרה לי: "עצם העובדה שקליפ הכנת העוגה הקנויה של סנדרה לי לא הפך להיות ויראלי מרוב גיחוך מעצבן אותי, כל האנושות מעצבנת אותי, אני לא יכול עם זה יותר"
המנצח: אנחנו בוחרים בטוני, למה? כי אנחנו מעדיפים את האוכל שלנו 100% בריא וטעים.
צ'יק פייט: מרתה סטיוארט VS רייצ'ל ריי
מרתה סטיורארט, מי שנחשבת כבר שנים לכוהנת הגדולה של החיים הטובים, היא כמצופה לא פראיירית בכלל. לא סתם ההון הפרטי שלה מוערך בכ-970 מיליון דולר וברזומה שלה תוכלו למצוא ריצוי עונש מאסר בגין עברות ניירות ערך ועדות שקר. בקיצור מדובר בכרישה אמתית שלא בוחלת באמצעים. הפריצה של סטויארט לתודעה האמריקאית הגיעה בעקבות ספר בישול שכתבה בשנות ה-80 והפך בן רגע לרב מכר בכל ארה"ב. מאותו הרגע מרתה ועסקיה התחילו לנסוק. לאחר הרשעתה שמה נפגע אבל היום כבר הכל מאחוריה והיא חזרה לגלגל מיליונים.
בשנת 2009 נכנסה לזירה כוכבת חדשה בשם רייצ'ל ריי (ריי הייתה ידועה עד אז אבל לא בקנה מידה של סטויארט). כפי ששמנו לב בעולם הקולינרי הכבוד והאגו הם חברך הטובים ביותר. כשנשאלה מרתה אודות המתחרה החדשה ענתה: "תחרות? איזו תחרות! א. רייצ'ל לא יודעת לבשל. ב. היא בסך הכל אשת בידור. ג. היא גנבה ממני את כל המתכונים בספר ועשתה עיבודים משלה." אחרי הטיעונים הללו נראה שמרתה שלנו צדקה, ומה שמפתיע עוד יותר הוא שגם רייצ'ל ריי הסכימה איתה. "כל מה שהיא אומרת זה נכון פשוט אני הרבה יותר מוכשרת ממנה וזו המציאות, זה עדיין לא אומר שמה שאני עושה לא חשוב". אין ספק שהריב הזה מעלה כמה שאלות פילוסופיות מעניינות כגון איפה עובר הגבול בין גנבה להשראה?
המנצחת: מרתה סטיוארט, כי היא מרתה סטיוארט.
ביקור אורחים: ז'אן כריסטוף נובלי VS טובי יאנג
יאנג הוא מבקר מסעדות ידוע אשר הגיע להתארח כשופט בתכניות הריאליטי "מטבחי הגיהנום" הבריטית. הפורמט הבנוי משתי קבוצות של טבחים המתחרות זו בזו במשימות בישול שונות ומגוונות שבראשם עומד שף מוערך וידוע.
אחד המנטורים בתכנית הוא השף ז'אן כריסטוף נובלי, שף צרפתי ידוע. האורח יאנג קטל בביקורותיו את הטבחים של השף נובלי וזה בתגובה הרחיק את מבקר המסעדות מכל מסעדויות לכל החיים. "הוא הגיע כאורח לשפוט בתחרות וכל מה שהוא עשה זה לשתות ולהיות ציני, זה לא מקצועי ומכעיס" אמר נובלי בתקשורת. יאנג לא נשאר פראייר והפציר: "אני יכול להבין למה השף כועס על מה שנאמר אבל זה לא ישנה את העובדה שהאוכל היה לא טוב".
המנצח: תיקו. מצד אחד נובלי צודק זה לא ראוי להשתכר ולצחוק, מצד שני אם האוכל לא טוב עדיף לאכול אותו שיכורים.
רפש ורוד: טום קוליצ'ינו VS דן מודי
דן מודי הוא שף ידוע בקליפורניה, גם טום קוליצ'ינו הוא שף ידוע המשמש כשופט הבכיר (כמו חיים כהן) של "טופ שף", הגרסה האמריקאית ל"מאסטר שף". שדה הקרב של הריב הזה התרחש בטוויטר, שם פרסם קוליצ'ינו שהשף דן מודי משתמש במסעדות שלו ב"Pink Slime" בתרגום חופשי מגוגל: "רפש ורוד". הכוונה היא בשר טחון מעובד ומלא בכימיקלים שממש לא כדאי להכניס לגוף. מודי פרסם את הכתבה של האיטלקי –אמריקאי בחשבון הטוויטר שלו והצהיר שיש בה טעויות ומאותו הרגע מחול השדים החל.
כל אחד בתורו התאמץ להשמע מספיק רהוט ובו זמנית ניסה לנעוץ את הסכין בנקודות כואבות. "תאכיל בזה את הילדים שלך?" שאל קוליצ'ינו. "אני מעדיף שלא, אבל לא מהסיבות שאתה חושב עליהן. הייתי מאכיל אותם באופן היפותטי אם היו לי ילדים". בקיצור, הרבה אש בערה ברשתות החברתיות בעקבות נשי השפים.
המנצח: אין מנצחים,רפש זה אף פעם לא טוב, לא חשוב באיזה צבע הוא מגיע.
"קרב השפים הגדול": בקרוב בקשת, ערוץ 2
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן
