אם אתם קצרים בזמן ולא מתכוונים לשקוע אל החפירה שלפניכם, אוכל לנסות ולסכם עבורכם את הטיול שלנו במשפט אחד שאני מצליח לגבש כאן, אמנם מעט דביק, אבל הוא כן ממצה מבחינתי: אם כל יבשת אירופה היא אישה יפה, המראות והרגשות של סקוטלנד הם השפתיים המושלמות של אותה אישה, אותן תרצו לנשק בתשוקה מתמשכת.

ואם כן יש לכם רגע או שניים פנויים לקריאה, הנה מספיק סיבות דרכן אנסה לפרט מדוע כתבתי את הפסקה המאוד מחייבת כאן מעל. טיול מענג של כשבועיים עם סיון, האישה שאיתי. פנטזנו רבות על סקוטלנד, חיכינו כמעט שנתיים להזדמנות המתאימה. אנחנו כבר חושבים לעצמנו, וואי, רק שסקוטלנד לא תאכזב, ששנתיים של ציפיות לא תתפוצצנה בפרצוף. אך בפועל, אנו שמחים כל כך לגלות שסקוטלנד מציעה באמת הרבה, מעבר לפנטזיה שלנו כמטיילים בכלל, כצלמים בפרט.

אתם עלולים לחשוב שההצהרה הבאה שלי היא בדיחה: סקוטלנד מלאה בסקוטים. אבל אם אתם מודעים למצב ההגירה באירופה בשנים האחרונות, אתם יודעים שמשפט זה אינו מובן מאליו כלל לגבי ערים גדולות באירופה. בשונה מלונדון לדוגמא, שמהווה מטרופולין הגירה מטורף מכל רחבי העולם, עד שאני מוצא עצמי ממש מתפעל למצוא אנגלי מקורי בבירה האנגלית, בגלזגו, לדוגמא, אנחנו שמחים לגלות שהמצב עדיין סביר הרבה יותר והעיר הגדולה והיפה אינה משאירה מקום לספק - אנחנו בסקוטלנד.

סקוטלנד, כבשים (צילום: סיון פרץ)
מביטים עליך בסקרנות מכל פינה | צילום: סיון פרץ
סקוטלנד, בופלו (צילום: סיון פרץ)
פרה סקוטית עם פוני כובש | צילום: סיון פרץ

>> עוד בחופש:

הרימו עוגן: ההפלגות הכי שוות לקיץ
10 הערים המרעננות של הקיץ
צאו לירח דבש: 6 צימרים רומנטים בצפון

גלזגו: סקוטלנד האורבנית

עובדה שאנו מגלים כבר בגלזגו, אך מלווה אותנו לכל אורך הטיול בסקוטלנד: לסקוטים יש מודעות חברתית גדולה שראויה לציון. אתה עומד איפשהו עם עצמך, או צועד באיזשהו טרק בהרים, בפארק, או פשוט הולך ברחוב, מגיע מולך סקוטי - הוא לא מתעלם מנוכחותך. הוא באמת מחייך אליך, מרים מבט, מאחל לך בוקר טוב, אולי אפילו הערה על מזג האוויר. אתה מחייך אליו בחזרה, מאחל לו יום טוב ומרגיש את עצמך מתמלא באנרגיה טובה וחיובית, מעצם זה שזר עוצר את הליכתו על מנת לתדלק איתך לרגע.

העיר העצומה מהווה את נקודת הפתיחה של הטיול. גלזגו היא העיר הגדולה ביותר בסקוטלנד והשלישית בגודלה בממלכת בריטניה כולה (אחרי לונדון וברמינגהם). אנו מגיעים לגלזגו בשעת לילה מאוחרת, אוגרים כוחות במלון ויוצאים בשעת בוקר מוקדמת אל מרכז העיר, לגלות את סקוטלנד האורבנית.

בילינו יומיים מלאים ברחובות גלזגו, בעיקר ב-Sauchiehall st ו-Buchanan st (ממשיכים אחד את השני), המציעים אווירה נעימה שעמוסה באמני רחוב מגוונים, זמרים, נגני סקסופון, גיטרות ומכיוון שאנו מדברים על סקוטלנד – לא תצליחו לפספס נגני חמת חלילים בכל רגע נתון. במקרה של טפטוף גשם תמצאו בכל כמה עשרות מטרים קניון מושקע ומרווח לברוח אליו. במהלך שהותנו בגלזגו ביקרנו גם ב-Pollok Park שמציע בריחה מהעיר מבלי לעזוב אותה ממש, אל יערות, פרות עם פוני ובכלל - הרבה מאוד ירוק.

סקוטלנד, פנים (צילום: סיון פרץ)
לסקוטים יש מודעות חברתית גדולה שראויה לציון | צילום: סיון פרץ

לאחר יומיים של התאקלמות ופרומו בגלזגו אנו מרגישים מוכנים לצאת לדרך ולחרוש את הצפון היפה במשך שבוע עם רכב שכור. אוספים את הרכב, סיון נוהגת, מתרגלת לנסיעה בנתיב השמאלי, עם ההגה במושב הימני. בנושא זה אנו ממליצים לכם לשכור רכב עם תיבת הילוכים אוטומטית, כדי שתוכלו להתרכז בדרך ובנהיגה עצמן ולא להיות לחוצים עם פרויקט העברת הילוכים ביד שמאל. אנו מתרחקים מכבישי העיר הגדולה, אל דרכים צרות ופסטורליות שמזמינות אותנו לספוג אותן. סקוטלנד כל כך יפה, עד שתחנות העצירה והיעדים שתכננו הם רק תירוץ, כי הדרך עצמה, האנשים והמראות, מהווים אטרקציה משגעת ומתמשכת.

עוצרים ב-Puck's Glen, יער ציורי יפהפה הממוקם כשעה וחצי נסיעה מגלזגו ומכיל שפע של אזוב ירוק שצומח בחינניות על כל מה שמוכן לא לזוז לרגע, מפלים קטנים הזורמים לאורך רוב המסלול ומתחת לגשרים מיניאטוריים מעץ. התענוג היה גדול עד שלמרות שהמסלול אמור לארוך בממוצע כשעה ורבע, בילינו שם שלוש שעות מלאות בצילומים ובחיוך שלא היה מוכן לרדת מהפרצוף.

העיירה היפהפייה Fort William ממוקמת באחד האזורים המתויירים ביותר בסקוטלנד ובצדק. בין אם זה בזכות Ben Nevis, ההר הגבוה ביותר בבריטניה, שמהווה את אחד הטרקים המבוקשים ביותר, בין אם זו העובדה שהסרט "לב אמיץ" של מל גיבסון צולם באזורים הסמוכים לעיירה, ובין אם זו הקרבה של כל המסלולים המעולים שהכפר התיירותי Glencoe הסמוך מציע. FortWilliam תופסת אותנו ליומיים וחצי, בהם יצאנו לטרקים קצרים ומגוונים מסביבה. חבל הארץ המשגע הזה מציע מסלולים בכל דרגת קושי ובכל סוג נוף מבוקש. פסגות גבוהות ומושלגות, מים זורמים, מישורים ירוקים, יערות צפופים, שטחי מרעה של כבשים, פרות וסוסים, טירות מתפוררות, מסלולי הליכה, אופניים, שטח, נראה ש- Fort William מציעה הכל, כי גם לאחר יומיים וחצי אינטנסיביים, הרגשנו שאנו רחוקים ממיצוי כל מה שיש לאזור להציע.

סקוטלנד, ירוק (צילום: סיון פרץ)
לחוות חיי כפר שקטים ופסטורליים | צילום: סיון פרץ
סקוטלנד, נחל (צילום: סיון פרץ)
הירוק מכסה בחינניות כל מה שמוכן לא לזוז לרגע | צילום: סיון פרץ
סקוטלנד, חצר בית (צילום: סיון פרץ)
גסט האוס בכפר מבודד בפורט וויליאם | צילום: סיון פרץ
סקוטלנד, אגם (צילום: יגאל גיאת)
השתקפויות באגם Glencoe Lochan | צילום: יגאל גיאת
סקוטלנד, גשר (צילום: יגאל גיאת)
Glenfinnan Viaduct – הגשר אל הוגוורטס | צילום: יגאל גיאת

האי סקאיי: מסלול בלתי נשכח

זה המקום לפרט מעט על נושא שנכון לגבי סקוטלנד בכלל ופורט וויליאם בפרט. בעיקרון כמעט כל גסט-האוס שתפלו עליו בסקוטלנד יעניק לכם תמורה הולמת ביותר להוצאה. גסט-האוס, למי שלא מכיר את הקונספט, הוא בעצם בית הארחה אשר מהווה חלק מבית פרטי של משפחה מקומית. לרוב גסט-האוס מציע 2 עד 4 חדרים, עם פרטיות ואבזור ברמה גבוהה, אינטרנט אלחוטי חינם, חדר אוכל קטן בו יגישו לכם את ארוחת הבוקר שלרוב כלולה במחיר. לגמרי ברמה של בית מלון איכותי, רק באווירה ביתית ואינטימית יותר.

כשאתם מתכננים את הטיול שלכם ובוחרים את הגסט-האוס בו תתארחו, בדקו במפות גוגל את מיקומו המדויק. גסט-האוס אשר ממוקם באחד הכפרים הסמוכים ולא במרכז העיירה – יעצים לכם באופן דרמתי את חוויית האירוח. תמצאו את עצמכם מגלים טרקים ספונטניים ומרהיבים בסביבת הגסט-האוס והגסט-האוס עצמו יהווה אטרקציה, בה תחוו את חיי הכפר השקטים והפסטורליים.

מסלול הליכה קל, נגיש ונוח בכפר Glencoe, כעשרים דקות נסיעה מ-Fort William. המסלול מציע הליכה על שביל סביב אגם Glencoe Lochan המשגע. ברווזים חמודים באגם עושים לצידנו את המסלול, לטובת הסיכוי שנזרוק להם קצת אוכל. האגם הרגוע יוצר השתקפויות מושלמות של שמיים, עצים והרים גבוהים, כמו The Pap of Glencoe היפהפה.

 סיון ואני ציפינו לרכבת קיטור מדהימה שגילינו שעוברת עליו מדי יום והייתה יכולה להשלים את הפריימים שלנו למשהו אחר לגמרי, אבל היינו ספונטניים ולא הכנו שיעורי בית כראוי לטרק הזה, כך יצא שאנו עומדים אל מול הגשר שעתיים שלמות, מ-11:00 עד 13:00, מחכים לה, לרכבת קיטור מהסרטים, שאם רק היינו בודקים, היינו מגלים שהיא עוברת על הגשר מדי יום בשעה 15:00, שזה שעתיים לאחר שנגמר לנו מהלוקיישן הציורי והיפה הזה, שבו אתה לא מבין היכן נגמרים השמיים ומתחילה הקרקע.

מוצאים את עצמנו מודים על סטיב ואלן המדהימים, זוג חמוד בטירוף, בעלי הגסט-האוס בו התארחנו בלילה הקודם. הדיל איתם היה אמור לכלול ארוחת בוקר, אך מכיוון שאנו טבעוניים והעדפנו לוותר על הארוחה, המקסימים הללו ציידו אותנו בשתי קופסאות פלסטיק עצומות של סלט פירות שלא מהעולם הזה, משהו שהקל את ההמתנה לרכבת שלא הגיעה.

בדרכנו צפונה לאי סקאיי אנו עוצרים ליד הכפר Dornie, לכוס תה ומספר צילומיי חובה באחת הטירות היפות ביותר בסקוטלנד. הטירה ממוקמת על אי פצפון שמהווה נקודת חיבור בין שלושה אגמים ומהווה בצדק אטרקציה תיירותית יפהפייה.

סקוטלנד, כבשים (צילום: סיון פרץ)
Glenfinnan Monument | צילום: סיון פרץ
סקוטלנד, שמים (צילום: יגאל גיאת)
Eilean Donan Castle - אחת הטירות היפות ביותר בסקוטלנד | צילום: יגאל גיאת
סקוטלנד, בית (צילום: יגאל גיאת)
מראה נפוץ באי סקאיי | צילום: יגאל גיאת
סקוטלנד, אגם מבט (צילום: סיון פרץ)
עמק הפיות - כשמו כן הוא | צילום: סיון פרץ

האי סקאיי רשום אצלנו כמקום שבטוח נרצה לחזור אליו במרוכז למספר ימים, כי לגמרי הרגשנו שלא הערכנו נכון את כל התענוג שיש לו להציע לנו. מסלולים עוצרי נשימה על שפת צוקים גבוהים שהים נושק אליהם, מגדלורים ישנים, טירות, בתים ציוריים, מדרונות של שטחי מרעה ושמיים פתוחים שתמיד נראים מושלמים.

מסלול בלתי נשכח מהאי סקאיי, שממיס לנו את הלב והעיניים לגמרי. חלקת ארץ הזויה ביופייה, גבעות מיניאטוריות ומעוצבות, המכוסות דשא רטוב מכף רגל ועד ראש, אגמים קטנים, כבשים סקוטיות המשוטטות חופשי בשטח ומציצות אליך מכל פינה בסקרנות מתוקה ותמימות הורסת.

מוצאים את עצמנו מתקשים להאמין שהאזור הקטן והיפהפה הזה הוא תוצאה של טבע נטו. סדרת מפולות קטנות בעידן קדום ואז פיניש של החלקה ע"י עידן הקרח יצרו חלקת ארץ ייחודית וקסומה, ששונה מכל פני קרקע שראינו קודם. אין ספק שעמק הפיות יכול בקלות להוות יופי של רקע לסרט פנטזיה.

לאחר שאנו עוזבים את האי סקאיי בצער רב, אנו ממשיכים עוד צפונה, אל עיירה בשם Ullapool, עיירה ציורית ונינוחה, שמציעה מספר טרקים נהדרים סביבה. בוחרים בטרק מסוים ויוצאים לדרך. מזג האוויר מעלינו מחלק את הזמן שלו במחזוריות של גשם קל לעשר דקות ושמש לשלוש דקות, לסירוגין. המסלול יוצא לא פשוט, טיפוס תלול וממושך במעלה הר גבוה שצופה על העיירה ועל האגמים באזור, לא ממש הליכה בפארק.

מסתכל על סיון בסיטואציה המאתגרת, בשלב הירידה שקשה לא פחות מהטיפוס ובאופן טבעי אני מחליט להביא לה שיחת מוטיבציה. "וואי, אהבה, איזו תותחית את, בחיי!". "למה?" היא שואלת מאחורי, תוך כדי צעידה על השביל הסלעי החלקלק. "מה למה?", אני עונה לה בשאלה, "תאכל'ס, כמה נשים כבר מוכנות למסלול כזה, זורמות ככה בטוב? יש בהחלט הרבה מאוד נשים שמעדיפות סיבוב בקניון מאשר את הטרק הלא שפוי הזה!". סיון מפסיקה את צעידתה. היא מביטה בי במבט ממיס ואומרת: "מותק, רעיון מצוין, בוא נלך לקניון", וחולפת על פני במורד השביל.

על פסגת הר שמשקיף על העיירה Ullapool בצפון סקוטלנד נפל דבר, אימת כל גבר: נצטרך מתישהו לעצור באיזה קניון. אני מרים את המצלמה בייאוש של גול עצמי ומקליק לעבר האישה שאיתי.

סקוטלנד, שביל (צילום: יגאל גיאת)
Ullapool | צילום: יגאל גיאת

בדרכנו ממערב סקוטלנד למזרח סקוטלנד, אנו חוצים את המדינה לרוחבה ועוצרים למסלול קצר ופופולארי במפלי רוג'י. שיא המסלול הוא הגשר התלוי מעל המים, שמשדרג מאוד את הדרמתיות של המפלים המרשימים.

על הגשר: מפגש מרגש עם טוני

הגענו לאדינבורו. בין אם בא לכם להסתובב ברחובות העיר העתיקה היפה, ובין אם זו העיר החדשה התוססת ממול, עם רחובות Princes ו- Queenשנחשבים כרחובות מהמובילים בבריטניה לשופינג או רצועת הגנים הרגועים המפרידים בין שתיהן, היכן שתבחרו להסתובב בה, אדינבורו לגמרי מאורגנת לבואכם ומהווה את אחת הערים הידידותיות ביותר לתיירים בהן נתקלנו.

פגשנו את טוני שנגע לליבנו. משהו במבט ובשפת הגוף שלו היה כל כך אמיתי, נטול אלכוהול או סמים, מאופס, שקול, חיוך כואב, פשוט איש מבוגר שאין לו מושג איך לסגור את היום, חוץ מלהושיט יד ומבט של עיניים כחולות ממיסות. הוסיפו לזה את הריגוש של סיון מהתקשורת עם האיש ואני עף כאן. כותב את המילים הללו כשאנו יושבים בפאב סקוטי חשוך, ממתינים להופעה חיה של זמר מקומי, כשברקע בינתיים לימפ-ביסקיט מתחילים עם "ביהיינד בלו אייז", לגמרי בהזמנה מושלמת להלך הרוח, יוצא שאני באמת עף כאן כרגע, מתחיל להבין מה לעזאזל האישה שאיתי עושה עם פורטרטי הרחוב האלו שלה.

המבט של טוני לא עוזב אותנו מהבוקר. ראינו כל כך הרבה אנשים היום ושנינו חזרנו לדבר בשלב כזה או אחר על הריגוש שקיבלנו מהשיחה איתו. לפנות ערב מחליטים שאנחנו חייבים לבדוק מה איתו. הולכים שוב לגשר עליו מצאנו אותו הבוקר, חייבים סגירה לריגוש שהוא הביא לנו.

מגיעים אל הגשר שמפריד בין העיר החדשה לישנה, טוני נמצא שם, בפינה הקבועה שלו. מאות, אם לא אלפי אנשים, חולפים על פניו במהירות, משאירים את עיניו הכחולות, הוותיקות, המנוסות, אך עם זאת - האבודות כל כך, תקועות ברוח הקרה, שכמו תפאורה בלתי נראית, מתאימה עצמה להלך הרוח הקר המורעף עליו.

סקוטלנד, סוס (צילום: סיון פרץ)
גם הסוסים של סקוטלנד כאילו נתלשו מהאגדות | צילום: סיון פרץ
סקוטלנד, עגל (צילום: יגאל גיאת)
כמה אהבה | צילום: יגאל גיאת

נעצרים לצידו, הוא מזהה אותנו מהחוויה המשותפת בבוקר. "היי", הוא אומר לנו. "היי, יו", אנחנו משיבים לו בחיוך. "היה לכם יום טוב היום?" הוא שואל בחיוך שמגלה שיניים גמורות, נטולות תקנה. "כן", אנחנו משיבים וניגשים ישר לעניין, שאנו רוצים להזמין אותו לארוחה. "מה אתה אוהב לאכול?" המבט של טוני אלינו יכול להמיס קרחונים באנטארטיקה בינואר, מספר לנו על איזה המבורגר שהוא אוהב. "ווי אר ויגנס", עונה לו סיון, כדי להסביר שאנחנו טבעוניים ושנשמח לארגן לו ארוחה טובה שאינה מערבת בעלי חיים.

טוני לא שומע טוב, כנראה. לפחות לא את ה"ויגנס" שסיון אמרה. העניין הוא שעכשיו הוא מסתכל דווקא עלי, כשהוא שואל אותי בחוסר אמון מנומס "אווו, יו אר וירג'ין?!". במבט הסרסורי הכי אנטי וירג'ין שהצלחתי לארגן, בהבעה הכי "גבר, גבר" שבניתי ברבע השנייה שעומדת לרשותי, אני מתקן את טוני. "ויגן, טוני. ויגן." "אוהה, ויגן", מבין טוני לבסוף. נראה שהוקל לו. אין לו מושג שלמעשה לנו הוקל אפילו יותר.

אנו מנחים אותו שלא להיעלם לנו בדקות הקרובות, קופצים לאנשהו סמוך, קונים לו ארוחת ערב חמה, חוזרים לגשר, מביאים לו את הארוחה המלאה הארוזה. רוצים ללכת, לא להביך, אך לטוני יש צורך בשיחה נוספת, סיון יורדת לגובה עיניו, הם מדברים. אני מביט על עיניו של טוני שמנצנצות בהתרגשות. מרגיש אצלי את פעימות ליבה הגועש של סיון.

מבט. התרגשות. קליק במצלמה. לחיצת יד לפרידה. קימה מהאספלט. הליכה מהירה משם. כניסה לפאב חשוך, זמר מקומי. סיון יושבת מולי, בירה קרה, לימפ-ביסקיט ברקע, "ביהיינד בלו אייז".

סקוטלנד, טוני (צילום: סיון פרץ)
מבט. התרגשות. קליק במצלמה | צילום: סיון פרץ

אלו היו תחנות העצירה העיקריות שלנו במהלך השבועיים של הטיול. תקצר היריעה מלהכיל את כולן. כל כך הרבה מסלולים מחכים שם, יערות, ערים, כפרים, איים וכמובן – אינספור אגמים פסטורליים. למען האמת, אם נניח תטוסו מעל שמי סקוטלנד ותצנחו מהמטוס באקראי, כל נקודה עליה תנחתו תהווה יריית פתיחה לטיל משגע. לנו שבועיים ממש לא הספיקו, ואין לנו ספק שמתישהו בעתיד נחזור אל המדינה היפה והמרגשת הזו.

סקוטלנד, בית שמיים (צילום: סיון פרץ)
חיים בסרט | צילום: סיון פרץ