כבר כשצופים בהם מרחוק הם מרשימים: כפרים עתיקים, מראשית ימי הביניים, חלקם רומיים במקורם, מקננים בראשי מצוקים ועל צלעות תלולות, משובצים כמו תכשיטים במסגרת הררית פראית. קילומטרים ספורים צפונה לניס הנוף כבר אלפיני. בין חמישה לארבעים קילומטרים מהחוף פזורים "הכפרים התלויים", המאפיין הבולט ביותר של האזור. בזכותם, "החצר האחורית" ההררית והדלה של הריביירה היוקרתית היא חבל ארץ מרשים.
כל מטייל יהיה רגיש לפן אחר: צללית הכפר, הנוף הנשקף ממנו, כיכר קטנה, קאפלה מצוירת, עוגב איטלקי עתיק, סמטה מקורה, אכסניה - יש כפר תלוי לכל טעם אישי. יש עשרות כאלה. חלקם הומי אדם, אחרים כמעט שוממים. יש ממוסחרים מאוד, שהם הקרובים ביותר לחוף, תיירותיים עד זרא כמו אז וסן פול. יש ששמרו על איזון דק בין המסחור התיירותי לחיי היומיום, כמו לוסראם. הרוב כפרים נידחים שאינם מוזכרים בשום מדריך, וכאן ייעשה עמם צדק, כי הם יפים לא פחות מהמוכרים ביותר, ובניגוד להם - משמרים את אופיים האותנטי.
הכרתי כמובן את הבולטים ואת הנודעים שבהם. לקיומם של הנידחים התוודעתי במקרה, לפני יותר מעשור, בזכות מלונאי מהריביירה, שהתחוור שהוא "אספן כפרים" שנהג לשוטט על אופנוע, לבקר בהם ולצלם אותם. אחרי שביקרתי ברובם, ברור לי שסיור בהם הוא חובה למבקרים בריביירה, ואני ממליץ על כך לכל החברים שנוסעים אל חוף התכלת ואינם יודעים שמה שמעל לריביירה מרתק יותר. הדרכים מפותלות ולעתים קשות. מכונית קטנה מומלצת, וגם מפת דרכים מפורטת.
יש גם רכבות תיירותיות. בכל קו נוסעות כמה רכבות ביום, ואפשר לבקר בכמה יישובים. מתחנת הרכבת המערבית של ניס יוצאת רכבת קיטור, לה טרן דה פיניה (Le Train des Pignes), שעוצרת בכפרים תלויים רחוקים, כמו אנטרוו (Entrevaux) ואנו (Annot). רכבות קטנות נוסעות בקו ניס-טורינו ועוצרות בכמה כפרים. הנסיעה מניס לטאנד (ראו מסלול מס' 2), בדרך יפהפייה, נמשכת כשעתיים.
מסלול 1: מצפון למנטון
מהעיר מנטון צפונה, במקביל לגבול האיטלקי, אחדים מהכפרים התלויים היפים ביותר, למשל קאסטלאר (Castellar) וגורביו (Gorbio). בכביש D22 מגיעים לסנט אנייס (Agnes Sainte), הגבוה (800 מטרים) בכפרי החוף. הוא אחד היפים ביותר מבחוץ, ומשקיף על נופים מרשימים. הכביש קשה, צר ומתפתל, ונסיעה לאורך 12 הקילומטרים נמשכת עשרים דקות, אבל כדאי.
מסנט אנייס ב-D22 - לפיי (Peille), כפר מרשים במיקומו ובנופיו. משם, ב-D53 לפיון (Peillon). מהפנייה לפיון מ-D53 נוסעים בדרך כמעט חד-סטרית שלושה קילומטרים עד רחבה, וחונים. פיון מתגלה באחד מעיקולי הדרך כקן נשרים ממש. הכפר מימי הביניים מטופח, ואין בו בתי עסק. מטפסים עד רחבת הכנסייה הקטנה שבראשו ובית הספר הישן שלצדה. שמות הסמטאות רשומים בדיאלקט של אזור ניס, ששמה ניזה. שביל מוליך מהרחבה אל קאפלה קטנה ובה ציורי קיר עתיקים. הקאפלה סגורה בסורג. משלשלים מטבע במתקן תאורה המאפשר לצפות בציור הקיר שמול הכניסה. פשוט מקסים.
מסלול 2: דרך המלח
יוצאים ב-D2204 בכיוון סוספל (Sospel). לא פונים לפיון אלא ממשיכים צפונה. עוברים בבר דז אלפ (Berre des Alpes) ובל'אסקארן (L'Escarene), שבו שורה של בתים עתיקים יפים מעל לערוץ נהר. החל במאה ה-16 זו הייתה דרך המלך להעברת מלח לצפון איטליה, סחר שהקנה לכפרים שגשוג רב. בתיה העתיקים של סוספל ניבטים אל נהר הבוורה (Bevera). צריח הגשר מהמאה ה-11 שימש לגביית אגרת המלח. במקום שוק בימי חמישי ושוק איכרים בימי ראשון.
מצפון לסוספל, עמק הרויה (Roya). בעיירת הקיט היפה בריי לה רויה (Breil la Roya) כנסייה מעניינת. בכביש העובר בקניוני הרויה, סטייה קלה ימינה מובילה לעיירה סאורז' (Saorge) היפהפייה התלויה על הר, מופת לבנייה עירונית הררית בימי-הביניים. אפשר לבקר במנזר הבארוקי נוטר-דאם דה מיראקל (Notre Dame des Miracles), החולש על העמק.
הכביש מוביל לפונטאן (Fontan), בלב עמק מוריק ועשיר במעיינות, המתהדר במגדל הפעמון הצבעוני של הכנסייה.
לבסוף, טנד (Tende) הציורית. צריח צבעוני עגול מזדקר מעל בתיה העתיקים והגבוהים, שגגותיהם מצופים אבנים. ביישוב כנסיות מתקופת הבארוק. בשבע כנסיות בשישה יישובים - סוספל (סן מישל), בריי (סנטה מריה), סאורז' (סן סובר), פונטאן, לה בריג (סן מארטן), טנד (שאפל דה לה מיזריקורד וקולז'יאל דה ל'אסומפסיון) - שבעה עוגבים עתיקים יחידים במינם בצרפת, שבנו אומנים איטלקיים.
יורדים בחזרה לסן ז'אן, חוצים את הנהר, נוסעים דרומה, ומיד חוצים אותו שוב. הדרך היפהפייה, לאורך קניון הוזובי, אך הפעם במפלס המים, מביאה אותנו ל-N212. דרומה לניס, אחרי יום מייגע. יש אפשרויות לינה כפרית ביישובים שבדרך.
מסלול מס' 3: מניס לאוט פרובנס
במערב ניס, באזור שדה התעופה, פונים אל הכביש הראשי N212, שעולה צפונה במקביל לעמק הוואר. כעבור קילומטרים ספורים מבחינים בכפרים התלויים הראשונים: משמאל גאטייר (Gattieres) וכנסייתו הגותית, קארוס וילאז' (Carros Village) ולה ברוק (Le Broc), על רקע הצוקים הענקיים המכונים באו (Baou) והמאפיינים את סביבות ואנס. חוצים את הנהר מערבה ומטפסים. צללית ז'ילטGillette) ), תלוי על צוקיו, מפתיעה בעיקול הכביש. כפר יפה, ששמר על אופיו הימי-ביניימי, גרמי מדרגות וסמטאות תלולים, אשכולות בתים, ולמעלה שרידי טירה. כשראיתי את עקרות הבית מטפסות עם הסלים ממעט החנויות שלמטה, שאלתי את עצמי מה קורה אם שכחו לקנות לחם.
ביציאה מז'ילט - שמאלה. דרך יפה, מתפתלת בין יערות לתהומות, עד פיירפה (Pierrefeu). פונים ימינה אל דרך שהיא כה צרה, עד ששלט ממליץ לצפור מדי פעם. לפתע, משמאל, נוף כביר של כפר תלוי. חונים בפתח הכפר, ששמו וייה פיירפה, פיירפה העתיקה. שער צר בחומה, ועל הקרקע השם הרומי: פטרה איניאריה (Petra Ignaria), אבן צור. בפיירפה העתיקה אין ולו בית קפה אחד לרפואה, אבל הכיכר היא החמודה ביותר שראיתי באזור.
2.5 קילומטרים מהפנייה לפיירפה שמאלה, בית בודד: לה קאפלין (La Capeline), מסעדה עממית של מטבח ניסאי אמיתי על בת-בתה של אם הדרך, עם ליטוגרפיות של האמן פוג'יטה על הקירות. משם לחוף, שמונים קילומטרים של כבישים מתפתלים, כשלוש שעות נסיעה. קודם כול צריך לעבור מצלעו הצפונית של עמק האסטרון לדרומית: נוסעים מערבה עד העיירה רוקסטרון (Roquesteron), שבתיה הציוריים נשמרו כמעט ללא דופי, וצולחים על הגשר היחיד באזור.
דרומה - ומיד מזרחה, בדרך הררית צרה וקירחת, D1, לשמאלה נופי צוקים ותהומות, ולצדה כפרים תלויים: קונסגוד (Consegude), לה פר (Les Ferres), בויון (Bouyon) ואחרים. ב-D8 לבזודון לז אלפ (Bezaudon les Alpes) ולקורסגול (Coursegoules) שעל המצוק. מתחברים לכביש D8, הפונה לדרום מזרח ומאפשר חזרה נוחה לחוף וביקור בסן ז'אנה (Saint Jeannet), לרגלי הצוק הענקי המגונן עליו, הבאו. יום מלא וגדוש, כל-כולו בין יישובים שאיש כמעט לא שמע עליהם.**
