המדינה הראשונה שתמכה בהקמת מדינה יהודית ב-1947 הייתה ארצות הברית, ומי שהלכה מיד בעקבותיה בהכרה במדינת היהודים היא אומה מרכז אמריקנית של 17 מיליון איש. שבעה עשורים מאוחר יותר, ההיסטוריה חזרה על עצמה: יומיים לאחר שארצות הברית העבירה את השגרירות שלה לירושלים באופן רשמי, גואטמלה עשתה את אותו הדבר. כפי שגואטמלה מילאה תפקיד מהותי בקידום הלגיטימציה הבינלאומית של ישראל לפני 75 שנה, כיום היא ממשיכה להיות שחקנית מובילה בחיזוק התדמית שלה באמריקה הלטינית.
עם תחילת המלחמה בישראל משרד החוץ בגוואטמלה גינה בחריפות את החמאס והטבח הנוראי שביצע. ממשלת המדינה הדרום אמריקנית העבירה את תנחומיה והביעה סולידריות עם ישראל. בהצבעה שיזמו ירדן ורוסיה באו"ם להפסקת אש, גוואטמלה הייתה בין 14 המדינות שהחליטו להצביע נגד מכיוון שההצעה לא כללה גינוי לחמאס. זאת בניגוד לרבות מהמדינות הלטיניות, שהחליטו לגנות את ישראל כמו בוליביה שהחליטה לנתק את הקשרים הדיפלומטים וקולומביה שהשעתה את השגריר.
במהלך כהונתו של הנשיא הקודם, ג'ימי מוראלס, הגיעו היחסים בין שתי המדינות לשיאם עם ההחלטה להכיר בירושלים כבירת ישראל. בשנת 2020 הודיע הנשיא דאז אלחנדרו ג'יאמטאי, כי גואטמלה מצטרפת למדינות אמריקה הלטינית שהגדירו רשמית את חיזבאללה כארגון טרור. רבים עשויים לתהות מדוע אומה קטנה כמו גואטמלה היא בעלת ברית כה חשובה עבור ישראל. עם זאת, היחסים הדיפלומטיים בין שתי המדינות החלו עוד לפני קום מדינת ישראל ובמידה רבה שם טמון כוחה של ידידות זו.
חברות ארוכה וחזקה
כאמור, גואטמלה הייתה המדינה השנייה בעולם שהכירה במדינת ישראל במאי 1948. תמיכה זו כבר הועברה לאומות המאוחדות על ידי השגריר של גואטמלה חורחה גרסיה גרנדוס, שביצע עבודה יסודית במשימה לשכנע מדינות אחרות באמריקה הלטינית להצביע בעד החלטה 181 שבאמצעותה היא קבעה את חלוקת הארץ. לדברי השגריר דאז, כניסתו לוועדה באה "דרך הדלת האחורית" ובהמלצת כמה נציגים מאמריקה הלטינית שהעריכו הן את אופיו הלוחם והן את חוש הצדק שלו.
גרסיה גרנדוס, שמת בצ'ילה ב-1961 בגיל 61, היה דמות מרתקת. כפוליטיקאי הוא סבל מאסר ועינויים בגואטמלה, חי בגלות במקסיקו ולחם בצד הרפובליקני במלחמת האזרחים בספרד לפני שהצטרף למהפכה שתוביל את חואן ז'וזה ארוואלו להיות הנשיא הראשון שנבחר באופן דמוקרטי של גואטמלה. עבור רבים, חוויותיו האישיות בסופו של דבר שכנעו אותו בצדקת הדרישות היהודיות, תוך דבקות במה שמכונה "פתרון שתי המדינות".
אחת מהסיבות שהביאו את גרנדוס לתמוך בהקמת המדינה היהודית, הייתה המאבק נגד המנדט הבריטי, אותו ממשל שגם שלט בבליז השכנה והביא איתו חיכוכים. עוד סיבה היא הסיוע הצבאי של ישראל לגוואטמלה, אחרי שבשנת 1977 נאלצה ארצות הברית להפסיק את התמיכה לאחר שטענה לפגיעה בזכויות אדם. על פי הטענות, ישראל מילאה את החלל שנוצר ואף אימנה את הלוחמים הגוואטמלים.
אחד מאותם פוליטיקאים שתמכו בהקמתה של ישראל וגם סייע לתווך בין שתי המדינות בזמן מלחמת האזרחים, היה חואן חוסה ארבלו, שהיה שגריר גוואטמלה בישראל ומאוחר יותר אף כיהן כנשיא. בנו ברנרדו, שבעקבות שליחותו של אביו התגורר בישראל, למד באוניברסיטה העברית ודובר עברית, כיהן כקונסול גוואטמלה בישראל ונבחר בחודש אוגוסט האחרון לנשיא בעצמו. למרות העובדה שהוא לא תמך בהעברת השגרירות לירושלים, הוא אמר שהקשרים של גוואטמלה חזקים וימשיכו להיות כאלה גם בהמשך.
קהילה יהודית חזקה ומטיילים מישראל
גוואטמלה היא גם אחת המדינות שבהן מטיילים ישראלים בדרום אמריקה, בעיקר לאחר השירות הצבאי. בית החב"ד במדינה עמוס בחגים עם קרוב ל-500 מטיילים שחוגגים בו, במיוחד בסוכות ובפסח. המדינה היא גם יעד תיירותי מוביל למטיילים שמחפשים יעד יפהפה, עשיר בתרבות, היסטוריה של עתיקה של בני המאיה, יערות גשם שופעים, אגמים עוצרי נשימה, ערים קולוניאליות צבעוניות והרי געש פעילים.
הקשרים בין ישראל לגוואטמלה לא נשענים רק על רקע צבאי ומדיני, אלא גם על קהילה יהודית משפיעה במדינה. שמות מקומות עבריים וחנוכיות טרופיות מפוזרות בשפע במדינה זו במרכז אמריקה. הקהילה היהודית בגואטמלה מתוארכת לראשית המהגרים הגרמנים בעקבות תנופת הקפה בשנות ה-70 של המאה ה-19. הקהילה גדלה לאורך השנים מגלי ההגירה בעקבות פירוק האימפריה העות'מאנית, ולאחר מכן מהכאוס של תוצאות מלחמת העולם הראשונה ושל הנמלטים לפני ואחרי השואה.
בגואטמלה חיים כיום כ-900 יהודים, ומאז הגעתם למדינה, יהודים בגואטמלה יכלו לעסוק בחופשיות בחיי הדת והתרבות היהודית, וליהנות מדו קיום שליו עם גואטמלים אחרים מכל הדתות. הקהילה היהודית בגואטמלה היא בת יותר מ-100 שנים, ובתקופה שבה נראו התפרצויות עצומות של אנטישמיות ברחבי העולם, יהודי גואטמלה לא נאלצו להתמודד עם סוג זה של שנאה. הקהילה מיוצגת על ידי הקומונידאד חודיה דה גואטמלה – השלוחה הגואטמלית של הקונגרס היהודי העולמי. כמו כן, בגוואטלמה סיטי, הבירה והעיר הגדולה במדינה, קיימת קהילה של מתגיירים יהודים שתומכים גם הם בישראל, אך אינם מוכרים כיהודים על ידי הזרם האורתודוקסי בשל האופן שבו הם התגיירו.
גואטמלה מילאה תפקיד מהותי בהעדפה ובקידום הלגיטימציה הבינלאומית של מדינת ישראל, ועד היום היא ממשיכה להיות המניע העיקרי לתמיכה בישראל באזור אמריקה הלטינית; תמיכה שישראל גומלת לה בחזרה במספר דרכים ושיש לה סימנים ברורים של המשכיות ושגשוג בעתיד.